חיים ולדר מאשים בהכפשת שמו ובשחיתות חמורה את בית הדין של הרב סילמן ורוזנברג

חיים ולדר
בחצי השנה האחרונה, מהרגע בו החלו השמועות על תחקיר שלמעיתון הארץ אמרו לי כמה אנשים "יש יד שמפעילה את הכל". ככל שניסיתי לבדוק לא מצאתי את היד הזו.
כאשר הכתב רבינוביץ הוזמן לביתו של הרב יהודה סילמן התחלתי להבין שהאיש ובית דינו קשורים לכל הפרשה.
כעת משהתפרסם ה"פסק" התמוה הקובע כי "אין לקרא בספריי עד שיתבררו הדברים" מתברר שמתוך בית דין זה יצאה היוזמה כולה להרוס אותי כליל.
הסיבה לרצון העז לפגוע בי היא נקמה על כך שחשפתי ניסיון של בית דין להשתלט על קרקע בשווי כ20 מיליון שקל השייכת ליהודי איראני בשם שלמה איראג' כהן המתגורר בטהרן, ובית הדין נאלץ בלית ברירה לשנות פסק שמשמעותו היתה השתלטות על הקרקע ולעשות רצונו של בעל הקרקע המיוצג על ידי האפוטרופוס הכללי.
תחילתו של הסיפור בישיבה ששכרה מבנה בקרקע הצמודה לביתו של רבי חיים קנייבסקי למשך חמש שנים.
לאחר שנתיים בלבד הורה המשכיר, מיכאל לסמן, להנהלת הישיבה להתפנות מהמקום מיידית בניגוד גמור לחוזה ולמרות העובדה שהישיבה השקיעה בשיפוץ המבנה רבע מיליון שקלים.
משסירבו מנהלי הישיבה לבקשת המשכיר להפר את ההסכם, פנה זה לבית הדין העומד תחת הרב שריאל רוזנברג והרב יהודה סילמן בבקשה לפנות את השוכרים.
להפתעת הנהלת הישיבה שהגיעה עם חוזה חתום, בתוך רבע שעה של דיון הורו הדיינים למנהלי הישיבה להתפנות מיידית. צעד שמשמעותו הוא סגירת הישיבה.
כמי שתורם לישיבה מאז הקמתה נכנסתי לעובי הקורה ומהר מאד גיליתי כי הקרקע כלל אינה שייכת למשכיר כי אם ליהודי מאיראן המיוצג על ידי האפוטרופוס הכללי.
נוצר קשר טלפוני עם אותו יהודי (מסתבר שאפשר גם אפשר להתקשר לאיראן) וזה זעק מדם ליבו כי בית הדין סייע למשכיר לפלוש לקרקע שלו ולגזול אותה ממנו.
הוא הפנה אותי לעורך הדין צבי מנדל מפתח תקווה שאישר כי אכן הוא מייצג את מר שלמה איראן כהן שהגיע לארץ בשנת 2012 ופתח בהליך נגד ההשתלטות על הקרקע שלו.
עו"ד מנדל אף רשם מכתב לבית הדין בו הוא מצהיר כי מרשו מבקש שהישיבה היא זו תשתמש בקרקע שלו והוא מתנגד להשתלטות של המשכיר מר מיכאל לסמן.
אך בית הדין סירב אפילו להתייחס למכתב זה והותיר את הפסק על כנו.
ואז הגיע אליי פרוטוקול של בית משפט משנת 2012 בהליך של האפוטרופוס הכללי המייצג את נכסיו של מר אירג' כהן כנגד הפולשים ובו התגלתה האמת כולה:
מסתבר שאפוטרופוס יצא כנגד 2 פולשים. לא פולש אחד.
הפולש השני היה מיכאל לסמן. המשכיר.
ומי היה הראשון אתם שואלים?
בית הדין של רבי ניסים קרליץ.
ואכן מסתבר שבית הדין החזיק (ומחזיק עד היןם) בית הוראה בתוך המגרש הגזול ולמעשה הוא ביחד עם מיכאל לסמן השתלטו בשנת 2005 על הקרקע וזו היתה הסיבה שהם הורו לפנות את הישיבה.
עוד התברר כי מיכאל לסמן חייב כספים רבים לאב בת הדין הרב שריאל רוזנברג ומקרקע זו ביקש לפרוע את חובו.
ובכן, הם לא היו בית דין. הם היו בעלי דין שהציגו מצג שוא כביכול הם בית דין אובייקטיבי שבא בסך הכל לדון.
כמובן שהנהלת הישיבה סירבה להתייחס לפסק מעוות כזה מבית דין שהוא בעל עניין ברור בקרקע ובית הדין מצידו הוציא כרוזים נגד הישיבה והציג את מנהליה כגזלנים. הנהלתת הישיבה התעלמה. ואף חתמה הסכם עם האפוטרופוס הכללי, לשכור את המבנה כשהכסף מהשכירות נשמר על ידי האפוטרופוס הכללי לטובת הבעלים (שלמה איראג') המוגדר כ"נפקד".
בשלב זה, נשלחו אליי שניי דיינים מבית הדין של הרב קרליץ עם מסר מאיים "חיים ולדר זה לא איש פרטי אנחנו פוחדים עליך"
פרוטקשן. אין מילה אחרת לכנות זאת.
אני זוכר היטב מה עניתי להם: "ומה אם איני רוצה לחיות בעולם שבו בית דין כל כך מרכזי וחשוב עושה עוולות כאלה?
הם לא הבינו על מה אני מדבר. אז ישבתי איתם כמה שעות והראתי להם את המסמכים המעידים על מעורבותו של בית הדין והעומד בראשו בקרקע עליה פסקו דין כביכול "כבי"ד צדק:" וכשהבינו איך בית הדין שלהן הסתבך החליפו מבטים והבטיחו לחזור אליי.
הם פנו בבהלות לרבנים רוזנברג וסילמן והסבירו להם באיזו סכנה נמצא בית הדין ובפרט הבנת יאומן את דבריי כי לא אהסס לפרסם את העוולה הנוראה של בית הדין שגם ככה מרננים עליו שאינו בית דין ואינו עושה צדק.
הרבנים רוזנברג וסילמן נאלצו להפוך את פסק הדין הקודם שלהם ולהוציא פסק חדש המודיע כי הקרקע אכן שייכת לשלמה איראג' כהן ושעורך דינו הגיע לפני בית הדין והודיע בשמו שהוא מעוניין שהישיבה תשכון בקרקע שלו ולא מר לסמן שפלש לקרקע שלו.
תם אך לא נשלם.
קיבלתי מסרים שאם יש דבר יותר גרוע מלהפסיד לבית הדין המסוים הזה - זה לנצח אותו.
זו הסיבה שלא פרסמתי דבר מהסיפור הנורא הזה, חשבתי שבית הדין יקבל זאת כמחוות פיוס ממני ויניח לי.
טעיתי.
שליחים של בית הדין פעלו כל העת יחד עם אהרן רבינוביץ כדי להרוס את חיי למען ייראו וייראו וההוכחה לכך היא הזמנתם של תחקירני עיתון הארץ רבינוביץ ואלק לביתו של הדיין הרב סילמן ואם

אין די בזה "הפסק" על האיסור לקרא את ספרי עוד לפני בירור האמת
עליו חתומים הרב שריאל רוזנברג והרב סילמן, פורסם תחילה בטוויטר של רבינוביץ.
(וזאת, יום לאחר שהרב יצחק זילברשטיין מראשי מועצת גדולי התורה פסק כי כל עוד אין שני עדים המעידים כי הדברים שפורסמו עליי נכונים, אז הם בגדר דברי שקר).
כל מה שסיפרתי כאן בקצרה, מעוגן במסמכים
ניתן לבדוק את אמיתות דברי אצל עורך הדין צבי מנדל מפ"ת ואצל עורך הדין אריאל ניסים.
צר לי שאני צריך לשלם מחיר כה גבוה על הצלחת מלחמת הצדק שלי, אך לפחות פרסום הדברים יגרום לכולם להבין מי הוא בית הדין הזה ויזהיר איש את ביתו ואת צאצאיו להישמר מלדרוך במפתנו.
אני בטוח שהסיפור הזה לא יפתיע את הציבור החרדי. שמו הרע של בית הדין המסויים הזה הולך לפניו למרחוק.
הדברים שפרסמתי והנקמה האכזרית בי הם רק קצה חוט משלטון החמס הכוחני שמנהיג הרב סילמן - כעת בשילוב יד ביד עם עיתון "הארץ".
שהשם ישמור עלינו.

על סוד זה כבר עמד רשב"י: "תלמידי חכמים מפרכסים זה את זה, ***** לא כל שכן?"

אגב, אקנדוטה מעניינת, אשכול שנפתח ברוטר בהקשר זה נעלם, נראה שפורום בח"ח ורוטר משחקים החלפות מי יעלים דיונים על חיים ולדר (כל אחד על פי האינטרסים שלו כמובן, כאן חסמו אשכול נגדו וברוטר חסמו אשכול בעדו)

בחיפוש גוגל תחת המילים "חיים ולדר- יצא המרצע מן השק" מקבלים בתוצאה הראשונה את הדיון ברוטר, אבל כשלוחצים על הקישור מתברר שהקישור "לא קיים":

שאלת תם
אור השמש מחטא את הכל. מסכים, וכנראה שצריך לחטא.
מה יהיה עם הנזק החינוכי?

לרגע לא חשבנו אחרת ....