בס"ד יום ג, ב שבט
דברים נוספים ממרן ראש ישיבת 'יד אהרן'
הגאון רבי יהושוע אייכנשטיין שליט"א הכתוב בפרשת נח מפרש ונותן טעם לחומר שפיכות דמים - "כי בצלם אלוקים עשה את האדם" (בראשית
ט), ונאמר שם "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש", ופירש רש"י 'את דמכם אדרוש מהשופך דם עצמו', הרי
שאיסור רציחה וחומרתו כולל גם את המאבד עצמו לדעת. כוונת הכתוב "צלם אלוקים" היא לנשמת האדם,
חלק אלוק ממעל שבו, שהופקדה ביד האדם ואין לאדם בעלות עליה, כלשונו של הרדב"ז (פי"ח מהל' סנהדרין)
'שאין נפשו של אדם קניינו, אלא קנין הקב"ה שנאמר 'הנפשות לי הנה' (יחזקאל י"ח). נשמת האדם היא החלק
הנצחי שבאדם, שעל ידה ומכוחה הוא חי בעולם הנצח וקם בתחית המתים, ועל כן נקבעו בברכות השחר
ברכת אשר יצר על יצירת הגוף, וברכה בפני עצמה על הנשמה - "אלוקי, נשמה שנתת בי... ואתה עתיד
ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא'.
רוח החיים ותכלית החיים של האדם מגיעים אך ורק מלמעלה, מכח החיות שהקב"ה מחיה את האדם
וביציאת הנשמה אין חיים. המאבד עצמו לדעת אינו מעריך את החיים האמיתיים והנצחיים, וחי רק חיי
שעה על מנת למלאות את רצונותיו תאוותיו וכבודו המדומה. כאשר הוא נוכח שאין יכול למלא את רצונותיו,
מאבד את הטעם בחיי שעה ונוטל נפשו בכפו וסבור שבכך ימלט מיסוריו ומהתשלום על עוונותיו. אדם כזה
אינו מאמין אמונה אמיתית בחיי נצח ובשורש החיים, וזאת עבירה מהעבירות החמורות ביותר בתורה.
ב.
כמו כן אדם הפוגע באחרים כנגד רצונם, הוא אדם אנוכי שאין לו בעולמו אלא את חיי עצמו ואת תאוותיו,
ואינו מכיר כלל במציאות קיומו של הזולת, ואינו מעריך אדם אחר כאדם בעל צלם אלוקים, אלא אדרבה
משתמש באחרים לצורך עצמו. מבט כזה הוא שורש כל המידות הרעות והמושחתות (ויעוין במש"כ
בקונטרס החסד לבעל מכתב מאליהו ח"א), ומאנוכיות זו נובעים מעשי שחיתות נוראים. (חוץ מעצם
האיסורים החמורים שבזה).
עוד יש לדעת שאחד מיסודות נפש האדם הבסיסיים הוא הכבוד כמש"כ בחזו"א (אמונה ובטחון פ"ד) וז"ל, 'כי
מציאות הנטיות לכבוד ולעונג היא מציאות חיובית בהרכב המכונה של זה החי הנקרא אדם, ואין שלילת
הנטיות האלה בנין בנפש אדם אלא סתירת הווייתו', והוא מה שגילו חז"ל במה שאמרו 'לפיכך נברא אדם
יחידי' (סנהדרין לז, א).
פגיעה מהותית בפרטיות צניעותו של האדם נגד רצונו היא זעזוע ביסוד הכבוד של נפש האדם, וכמו שיסד
המהר"ל כי הצניעות הוא הכבוד עצמו (נתיב הצניעות פ"א). כל יסודי הנפש המושתתים על חשיבות זו ניזוקים
בכך, עד כדי איבוד עצם טעם החיים רח"ל. וביותר בבנות ישראל עליהן נאמר כל כבודה בת מלך פנימה
(תהלים מה), זילות כבודן מרוקן את כל הוייתן באשר על צניעותן עומדת כל תפארתן.
אין ספק שכאשר יש חוסר הבנה ואי הכרה של חומרת הפגיעה בקרב הסביבה, הדבר גורם להעמקת
הכאב והפגיעה וחוסר הכבוד, ומאחר ויש שהבינו בטעות שיש בי שמץ של סלחנות כלפי הפוגע,
הנני רואה צורך להבהיר בפירוש שאני מכיר את ההרס של הפגיעות, ואת הנחיצות הקריטית
בהגשת עזרה לשקם ע"פ מומחים ובכל דרך שהיא. ופשוט הדבר שיש להן לפנות לכל מי שיכול
לעזור בידן ואין בכך בדל חשש לה"ר.
ואני תפילה שהמקרה יזרז שורה של תיקונים נצרכים בקרב שלומי אמוני ישראל ע"פ גדולי התורה שליט"א.
החותם בצער רב
ובציפיה לישועה, וישועת ה' כהרף עין
יהושע אייכנשטיין
