מכתב גלוי להרב נתן זוכובסקי

יש את ההלכה,
שאין היום הרחקות במקרה של
התאבדות,
כל אדם הוא בחזקת כשר
עד שבית דין יפסוק אחרת,
מה שנשאר זה להתנהג רגיל
וגם להכיר טובה למי שתרם כה רבות לחברה החרדית והכללית, וזכות זו תעמוד לו לנצח, אין עבירה מכבה מצווה.
בנוסף לזה אתה מכבד את המשפחה החשובה, ואתה לא בא ברגל גסה והורס את התמימות של הילדים הרכים וכו'
מוח שליט על הלב.
אין צריך לומר שאין כל הנ"ל הסכמה או עידוד למעשיו הרעים והמתועבים לכאורה.
כל אחד יודע
שיש את מה שעושים בכל לויה.
נותנים כבוד אחרון.

ולא הולכים לפי הרגש /של הרחוב
ולפי עיתון מפורש או שמועות מרבנים חשובים..
יש את ההלכה והיא מיישרת לנו את הדרך, אם היינו הולכים לפי הרגש
אז היה כאן מהומה של שריפת ספרים ועוד ועוד

יש את ההלכה,
שאין היום הרחקות במקרה של
התאבדות,
כל אדם הוא בחזקת כשר
עד שבית דין יפסוק אחרת,
מה שנשאר זה להתנהג רגיל
וגם להכיר טובה למי שתרם כה רבות לחברה החרדית והכללית, וזכות זו תעמוד לו לנצח, אין עבירה מכבה מצווה.
בנוסף לזה אתה מכבד את המשפחה החשובה, ואתה לא בא ברגל גסה והורס את התמימות של הילדים הרכים וכו'
מוח שליט על הלב.
אין צריך לומר שאין כל הנ"ל הסכמה או עידוד למעשיו הרעים והמתועבים לכאורה.
כל אחד יודע
שיש את מה שעושים בכל לויה.
נותנים כבוד אחרון.

ולא הולכים לפי הרגש /של הרחוב
ולפי עיתון מפורש או שמועות מרבנים חשובים..
יש את ההלכה והיא מיישרת לנו את הדרך, אם היינו הולכים לפי הרגש
אז היה כאן מהומה של שריפת ספרים ועוד ועוד

יש לך מקורות?
הרי לכל מתאבד יש משפחה!
אז מה בכלל כתוב סעיף כזה בשולחן ערוך?

חברו ועורך דינו של חיים ולדר שהספיד אותו בהתרגשות בהלוויה, מפרסם הערב (ה') פוסט בפייסבוק בו הוא חוזר בו מהיחס הסלחני שהביע כלפי השמועות והעדויות על הסופר ששם קץ לחייו.

בהלווייתו של ולדר, מתח וינרוט ביקורת על העיתונאים שחשפו את העדויות על תקיפות מיניות שלכאורה ביצע ולדר, ואמר: "כתב קטן ומרושע, מצצת לחיים את הדם. אתה רצחת אותו".

הערב כתב וינרוט: "אני כותב פוסט-טראומה. כמו כולם, עוברת עליי טלטלה אישית קשה מאוד מאז התאבדותו של חיים ולדר. הסיפור הזה הוא מיני סרט אימה. לעולם לא מאוחר מדי, לשמוע את קול השברים. ואז כשאתה שומע אותם אתה מבין שלעולם לא תהיה אותו אדם לפני ואחרי.

"הרמתי גם טלפון לאהרן רבינוביץ'. האמת, פעם ראשונה. האמת היא פשוטה, כדי להתנצל בפניו. אחרי הכול, מעולם לא דיברתי איתו ואני עמדתי בלוויה ונכנסתי בו בלשון המעטה.

"הוא אומר לי: דובי, אין לי בליבי עליך. אתה הספדת חבר. דווקא אני יכול להבין את זה. אני כמובן חולק עליך בגדול וחושב שלא העברת את המסר הנכון. שפספסת את הנקודה הכי חשובה אבל לא ראיתי בזה פגיעה. הסר דאגה מליבך".

עוד כתב וינרוט כי הוא "מבין ומפנים שהדבר הכי מסוכן בשלב הזה הוא הטפות על לא לדבר על לשון הרע מהסיבה הפשוטה: הציבור החרדי לא נותן בשלב זה מענה אחר. אין! וממילא, להפחיד בלשון הרע בנושא זה, עלול רק להחמיר את הבעיה.

"כן, ואני פספסתי, פספסתי בענק. דיברתי בהספד על לשון הרע ואני תופס שזה רק מחמיר את הבעיה כאשר לא ממולאות הדרישות הקודמות. כן כן, כל אחד צריך לשאול את עצמו מה המניע לתגובות או לפרסום שלו. לתקן או לרכל".

(אתר מקור ראשון)