האווירה בבית משפחת סנדיק בבני ברק, בליל 1 בפברואר, היתה טעונה. שבועיים קשים ואינטנסיביים עברו על המשפחה שעשתה את הצעד האחרון בהתרחקות מהקהילה לה השתייכה. עכשיו זה היה רשמי, הם כבר לא חלק מחסידות גור. הם פרשו כמו משפחות אחרות לאורך השנתיים וחצי האחרונות. אך כמו במקרים נוספים, הפרישה הזו לא עברה חלק. הילדים הגדולים, הנשואים, התנגדו. נותרו נאמנים לחצרם. זה לא הרפה את ידי הורים שעברו יחד עם ששת ילדיהם האחרים לכתובת החדשה. זאת אף כי שתי הבנות הגדולות, בנות 14 ו, רצו אף הן להישאר חלק מקהילתן באשדוד. היחסים עמן נותרו מתוחים.
שטפו לבנות את המוח — 'אין אבא ואין אמא, לא שומעים בקולם'. פוגגו אצלן את כל הסמכות ההורית וטלטלו את היציבות הנפשית של הילדות"
שעות הערב היו רגילות יחסית, כל בני הבית התארגנו לשינה בחדריהם, שעדיין היו עמוסים בארגזים וקרטונים לא פרוקים, בהם כלים ובגדים. האב, צבי, נרדם קצת אחרי חצות. בסביבות השעה ארבע בבוקר התעורר משום מה, ועלה לקומה העליונה לבדוק מה שלום הילדים: תאומים בני שמונה, ילדה בת 10 וילד בן 12, לצד שתי הבנות הגדולות. שתי המיטות של אלו היו ריקות.
נחרד, הוא העיר את אשתו לאה. יחד הם גילו כי דלת הדירה היתה נעולה מבפנים. לא משם הן יצאו. אולם בחדר המדרגות גילו סולם עץ רעוע שהונח על ערימת שמיכות והוביל לגג הבניין. אז הבינו כי השתיים יצאו מחדרן לגג ומשם חמקו החוצה, במהלך שתוכנן מראש. "לא פחות ממבצע 'הירואי'", כינתה זאת האם לאה בשיחה עם "הארץ". שבועיים חלפו מאז וההורים עדיין לא שמעו משתי הבנות. לכאורה הם אינם יודעים מה עלה בגורלן, אבל יש להם הערכה מוצקה: הן שבו לחסידות גור, ולא בהכרח מרצונן החופשי. "הן נחטפו באישון לילה", אומרת לאה סנדיק. "שטפו להן את המוח — 'אין אבא ואין אמא, לא שומעים בקולם'. פוגגו אצלן את כל הסמכות ההורית וטלטלו את היציבות הנפשית של הילדות".
למעשה סיפור זה הציף מחדש את מלחמת העולמות המתנהלת בין החסידות הוותיקה לבין אנשי הקהילה הפורשים — בראשות הרב שאול אלתר, בן דודו של האדמו"ר מגור. ובמלחמה הזו נדמה שגם הילדים הם כלי משחק. הקלטות שהגיעו לידי "הארץ", וכן שיחות עם גורמים בחסידות, מעידות כי ב"גור" פועלים באופן אקטיבי, גם בחינוך וגם בתדרוך של צעירים וצעירות, לנתק קשר מהוריהם הפורשים — גם במחיר של בריחה מהבית.
בחסידות לא רק מעודדים את הצעירים לעזוב את הבית ולנתק מגע עם בני משפחותיהם. פתחו שם את ארגון "יאספני" המסייע אקטיבית ביום שאחרי העזיבה
בשנתיים האחרונות נמלטו לפחות עשרה נערים ונערות מבתיהם, לפרקי זמן שונים, על רקע זה. לצד זאת ישנם עוד מקרים רבים, אפילו מאות, שבהם התא המשפחתי מבעבע — הורים נגד ילדים, ילדים נגד הורים, אחים נגד אחים — והכל בעידוד בכירים בחסידות גור. "יש רק דבר אחד שאליו מקשיבים ולמרותו סרים", אומרת סנדיק, "הוועדה".
הוועדה היא למעשה הגוף העליון של החסידות שמנהל את המאבק בקהילת הפורשים. בראשותה עומד אברהם בנימין זילברברג (אב"ז בעגה הגוראית, א"ר), מי שנחשב לאורים והתומים, האיש שעל פיו יישק דבר. "יש הטוענים שהוא למעשה היום כבר מספר 1 בחסידות, מעל האדמו"ר", אומר גורם בקהילת הפורשים.
במקרה של סנדיק אין ראיות או אישוש חד משמעי לכך שהוועדה או זילברברג מעורבים בבריחה של הבנות (ב"גור" טוענים כי זה נעשה מרצונן החופשי בלבד). אולם הקלטות שהגיעו לידי "הארץ" מגלות כי אב"ז עצמו מכיר היטב את הסיטואציות מן הסוג הזה. בשיחה מלפני כשנתיים עם צעיר בן 17, שהציג עצמו כנער שהוריו ערקו לקהילת הפורשים וביקש סיוע, יעץ לו זילברברג כיצד לפעול. "אם אבא שלך היה מתחיל להתרופף בחלק אחר של התורה והיית מפחד שהוא ישפיע עליך, היית הולך, נכון? אם יש לך אחוז אחד שהוא ישפיע עליך לרעה אתה אמור לעשות מה שיהודים טובים עושים כשהם בסכנה". בהמשך היה מפורש יותר: "אבא שלך צריך לדעת שאתה עוזב את הבית אם זה קורה". כשהנער העלה חשש שהמשטרה תתערב, הבהיר לו זילברברג שהיא לא יכולה לעשות לו כלום, "אלא אם כן תגיד שמישהו אמר לך לעשות את זה".
אנשי הארגון פועלים להפוך את הקן המשפחתי לגיהינום, באמצעות הצמדת חונכים לילדים, רכישת מתנות והוצאתם לבילויים עד השעות הקטנות של הלילה עם ארוחות ושתיית אלכוהול
בהמשך ניכר שזילברברג חושש כי השיחה מוקלטת, ואז הבהיר כי מדובר בהתייעצות בלבד ולא בהוראה. "אם אתה רוצה שאני אייעץ לך תבוא אליי", אמר לו, "אני אכיר אותך, אני אראה אם אפשר לסמוך עליך".
הפילוג ועונשו
בחסידות, כך נראה, לא רק מעודדים את הצעירים לעזוב את הבית ולנתק מגע עם בני משפחותיהם, אלא גם מסייעים להם אקטיבית ביום שאחרי. לפני כחצי שנה פתחה החסידות ארגון ייחודי לנושא, "יאספני" שמו. "הארגון מתמקד בחמישה קהלים וסוגי התמודדויות שונות", נכתב בחוברת הסברה מטעמו. "אנו נערכים להעניק את מירב הסיוע והתמיכה הראויה נוכח כל אחת מהקטגוריות — פגיעת צאצאים בהוריהם; פגיעת הורים בילדיהם הנשואים; פגיעת הורים בילדיהם שבביתם; פגיעה חמורה בבתי ישראל; פגיעות בין קרובי משפחה". בחוברת מוסבר כי הפועלים נגד בני משפחתם, הם דווקא אלו מקהילת הפורשים.
זהו מסר ששב ועולה, שב ומושרש, מאז שהפיצול הפך מוחשי. למעשה הפילוג בקהילה קיים כבר זה שני עשורים, על רקע מתיחות בין האדמו"ר, יעקב אריה אלתר ובן דודו, שאול אלתר, שמעמדו בחסידות נפגע. מאז, שמר בן הדוד על קבוצת נאמנים. אלה שמרו על חשאיות מחשש שימותגו כ"שמאלנים" — כינוי הגנאי לאנשי האופוזיציה בגור. בשנים האחרונות התגברה ההתנגדות בחסידות, בעיקר בעקבות שורת מהלכים שניסה האדמו"ר לקדם, ללא הצלחה, בקרב חסידי הקהילה בארה"ב. הפתיל הלך והתקצר ולפני כשנתיים וחצי הגיע הפיצוץ ובעקבותיו נשורת — כלומר פרישה והקמת קהילה חדשה. כיום חברים בה כבר מאות משפחות.
אם יש גורם המנסה לנתק את החסיד מרבו, אצלנו זה כמו למנוע מאדם חי חמצן לנשימה. במקרה זה הוא כופר וזה יוצר את הנתק במשפחה
רחל קהאן, מנהלת "קו החסידות" לנשים
אולם הכוח הגדול נותר בידי חסידת גור, המונה כעשרת אלפים משפחות, ונחשבת לחסידות הגדולה, העשירה, החזקה והמשפיעה ביותר בישראל (שיש לה גם נציג בכנסת: ח"כ יעקב ליצמן). מאז הפיצול דואגים בחסידות להפעיל את כל הכלים ומנופי הלחץ האפשריים כדי למנוע מעבר לקהילה החדשה. חלק מהפורשים פוטרו מעבודתם ונזרקו ממוסדות הלימוד ובתי הכנסת. ויש עוד דרכים, למשל הוצאת חוברות מושקעות, שמופצות בדיוור ישיר לבתי החסידים, עם מסר חד וברור — יש להתנתק מהפורשים בכל מחיר.
ישנם גם כנסים ייעודיים. "הם מנסים לעקור את כל היסודות שלנו", הסביר הרב ישראל גוטסמן, חבר הוועדה של גור, באחד הכנסים הללו. "בזה שאני יושב איתם ביחד, שאני יכול להכיל כזה דבר, זה כבר עשה נזק. הדרך היחידה להגיע לקב"ה זה דרך האדמו"ר. אין שאלה האם צריך ניתוק מוחלט או לא, חייבים את הניתוק המוחלט. אסור להכיל".
המסרים הללו היו גם ברקע לשיחתה של אם לנער בן 16 שעזב את הבית, עם זילברברג. בשיחת הטלפון, שהקלטתה הגיעה לידי "הארץ", נשמע האיש החזק ב"גור" מעביר מסר ברור לאם המודאגת, שתוהה מה עלה בגורל בנה. אף כי בתחילה הוא אומר לה שאינו יודע היכן בנה, בהמשך הוא יותר מרומז כי היעלמותו קשורה בהחלטת ההורים לפרוש מהחסידות. "אם אתם רוצים לדון יש הרבה דברים לדון. אי אפשר לדון רק על דבר אחד, איזה שפיץ של כל הסיפור, ולשאול שאלות", הוא אומר לה. בהמשך הוא מבהיר: "אתם החלטתם לעשות את מה שעשיתם וזה תוצאה ישירה של מה שעשיתם אז תחליטו לאן פניכם מועדות... אבל אתם יכולים לדאוג שהוא יחזור הביתה".
הדיאלוג הזה רחוק מלהפתיע את עו"ד שלמה אלבוים. "הארגון נותן לגיטימציה ורוח גבית לניכור הורי, מטפח שנאה כלפי ההורים ומעניק עצמאות לקטינים שההורים עברו או רוצים לעבור לקהילה החדשה", אומר אלבוים, המשתייך לקהילת הפורשים ומייצג אותה בתיקים רבים. בין היתר הגיש קובלנה פלילית נגד ועדת הרבנים של גור וכן תביעות אזרחיות. "אנשי הארגון פועלים להפוך את הקן המשפחתי לגיהינום, וזאת באמצעות הצמדת חונכים לילדים, רכישת מתנות והוצאתם לבילויים משותפים עד השעות הקטנות של הלילה עם ארוחות ושתיית אלכוהול".
הקו הישיר לגור
הפעולות של החסידות בנושא אינן נעשות בהכרח במחתרת. להפך. קווי המידע של גור — אליהם מתקשרים החסידים ומקשיבים למסרים של בכירי החסידות — הם חלק משמעותי במערך העברת המסרים. "כולם צריכים להבין שמרידה בדרכי רבותינו לא תסלח", קראה רבקה ארנרייך, ב"קו החסידות" לנשים (בניהולה של רחל קהאן אחותה של אשת האדמו"ר). "עמדתנו הברורה — ניתוק מוחלט ללא שום קשר. לא השתתפות בשמחות, לא שבת וחג. אפס. מי שאולי עלול לחשוב בכיוון (לעבור לצד הפורשים. א"ר) שיבין שהוא מפסיד מיד את כל משפחתו, את הוריו, אחיו, אחיותיו כולם. שלא יספרו שבסוף ישלימו. לא ישלימו. בעינינו זה דרך כפירה, לא פחות גרועה מחילול שבת. זו דרך שמובילה לשאול תחתיות".
מסרים מסוג זה לא פסחו גם על "לבקר בהיכלו", הקו הייעודי לגברים. "אנחנו לא יודעים כמה בחורים וילדים קטנים, איזה סבל שהם עוברים", אמר שם שלמה חנוך קורניק, גורם נוסף בחסידות. "יש להם חיבור גדול לצדיק ומצד שני יש להם את האבא שמסית ומדיח לבוא איתו יחד והם לא יודעים מה לעשות. צריכים לדעת מה מול מה — רב'ה לא עוזבים בשום מחיר בעולם. לא מהרהרים אחריו ולא מורדים בו בשום מחיר בעולם, לא משנה מי יגיד לי לעשות את זה".
מבחינת לאה סנדיק, הדברים הללו, במערכת המסרים, בחינוך, הם בגדר הסתה לכל דבר. "לא נעים לומר אבל מה שקורה בבתי הספר שם — זה הפך לקייטנות חמאס", היא אומרת. "אין אבא ואמא, אתה שומע רק בקול הוועדה". היא מספרת כי אחדים מילדיה הגדולים מנהלים מלחמת חורמה בה ובבעלה ומנסים לשדל את הילדים הקטנים להישאר בחסידות. "התאומים סיפרו שלפני שהלכו קראו להם ואמרו להם 'אתם לא הולכים לשום בית ספר, אתם שומעים רק בקול הוועדה'. אני הייתי בשוק. אצלנו בבית לא מדברים נגד אף אחד, אנחנו מכבדים את כולם". לדבריה, בן ה עבר "שטיפת מוח" אינטנסיבית. "הוא היה מצליח מאוד בלימודים ולאחרונה יש לו ירידה. בדקתי ונודע לנו שהוא כמעט לא נמצא בכיתה, הוא כל הזמן בשיחות עם אנשים מטעם הוועדה שמשפיעים עליו ודורשים ממנו לספר מה קורה בבית".
לאחר היעלמות שתי הבנות הגדולות, הגישו לאה וצבי סנדיק תלונה במשטרה. בינתיים זה לא עזר להם בקבלת אות חיים מהשתיים. "אנחנו יודעים איפה הן נמצאות", סיימה האם בכאב, "אבל עדיין לא שמענו מהן".
בשיחה עם "הארץ" אמר זילברברג, ביחס למתואר בכתבה, כי בחסידות "מתנגדים מכל וכל לניתוק של ילדים מהורים והורים מילדים ועושים הכל על מנת שמשפחות יישארו יחד. אם יש מחלוקות אנחנו מנסים לפתור אותם בדרכי שלום. במקרה של הנער בן ה, מדובר באירוע חריג והתמונה שהוצגה לי על ידי הבחור היתה שהוא סובל מאוד בבית וכן שייצא לתקופה קצרה לבית סבו, לא דובר על ניתוק או בריחה מהבית. במקרה השני שמוזכר כלל לא הייתי מעורב".
רחל קהאן מסרה בתגובה: "בחסידות, הרבי הוא מרכז החיים, על פיו יישק כל דבר. אנחנו בחרנו בשמחה לסור למשמעתו. מטרת הקו היא חיזוק רעיוני בנושא אמונת חכמים והוא מלווה בסיפורי נשים המשתפות בהתלהבות את ההנהגות הללו המיושמות בתוך ביתן. אם יש גורם המנסה לנתק את החסיד מרבו, אצלנו זה כמו למנוע מאדם חי חמצן לנשימה. במקרה זה הוא כופר וזה יוצר את הנתק במשפחה. ברור שמגישים תמיכה למי שמעוניין ופונה וזו עזרה מתבקשת. זה בדיוק להפך ממה שמנסים לטעון כלפינו, שאנחנו יוצרים את הנתק, אנחנו מנסים לחזק את המתנתקים הרוצים להמשיך בקשר לרבי".
