הרב מנחם גרליץ ז"ל

אכן, 

ראשית עבודתו הספרותית של גרליץ הייתה בכתיבתן של סדרות ספרים שעסקו בסיפורים על גדולי ישראל. הסדרה הראשונה הייתה בת חמישה כרכים, בשם בדרכי אבותינו, כשכותרת המשנה שלה היא: "סיפורים מחייהם ומפעלם של התנאים והאמוראים, מלוקטים ומעובדים לנוער מתוך אגדות התלמוד ומדרשי חז"ל, בליווי תמונות וציורים ללא תוספות ספרותיות". בעולם החרדי יש רגישות רבה לגבי ספרים מסוג זה הפונים לנוער ועוסקים בחכמי התלמוד, ומשכך צורפו לסדרה הסכמות מרבנים. היו אלו הספרים הראשונים מסוגה זו שקיבלו הסכמה מטעם בד"ץ העדה החרדית, ובה נאמר: "ראוי הספר להיות כספר חינוך לילדי ישראל לתורה ויראת שמים ומדות טובות".

כסדרת המשך כתב גרליץ את "בעקבות רבותינו" (ארבעה חלקים) - על תולדות הבעש"ט, הגר"א, החתם סופר והבן איש חי; ארבע דמויות המייצגות ארבע קבוצות עיקריות ביהדות החרדית - חסידים, ליטאים, הונגרים ועדות המזרח.

הוא היה אומר בשם חותנו ר' יוסל שיינברגר , מה שחשוב שנדע כי היו היה פעם א רוז'ינער צדיק, ומכאן הכל פתוח תכתוב מה שתרצה איך שתרצה והמון העם ירוצו לקנות.

כמדומני שהקים ועמד גם בראש מכון אורייתא לההדרת ספרי ראשונים.

באצ'י, אני לא מסכים איתך. במשלים יש ערך של העברת מסר דרך דוגמה; בסיפורים יש שני ערכים: 1. לגרום לאנשים לנהוג בצדוק כמו קדוש פלוני, 2. לספר כמה קדוש פלוני היה צדיק ולגרום לאנשים ללמוד את הגותו ותורתו. (להערכתי הסיבות של גרליץ, גם בהיבט המסחרי, היו בעיקר מהמניע השני; לכן הוא גם זייף תכנים כדי לבזות רבנים כמו הרי"ם פינס) כך או כך, כשהסיפורים הם שקריים התוצאה היא שאנשים יתנהגו בצורה על אנושית ולא נכונה, או שהם לא יאמינו בשום סיפור ולא יקחו בכלל מוסר ממעדיהם של הצדיקים. וביחס למטרה השנייה, כמובן שאם אנחנו בוחרים הגות לפי הסיפורים שיש על הצדיק, מן הראוי שנקבל מידע אמין כדי לעשות בחירות נכונות