אברך ואשתו המובטלת לא יזכו לפטור מהחובות
הזוג צבר חובות של 650 אלף שקל והחל בהליך של חדלות פירעון. אבל ביהמ"ש ביטל אותו אחרי שהתברר שהם נטלו הלוואות כשידעו שלא יוכלו להחזירן.
בית משפט השלום בירושלים ביטל לאחרונה הליכי חדלות פירעון בעניינם של בני זוג בשנות ה-60 לחייהם, אף שהנאמן המליץ לתת להם הפטר לנוכח גילם והעובדה שהם מתקיימים מקצבאות. השופטת ג'ויה סקפה שפירא קבעה שהם התנהלו בחוסר תום לב ביצירת החובות, ושהעזרה הכלכלית לא צריכה להיות על חשבון הנושים.
במאי 2020 ניתנו צווים לפתיחה בהליכי חדלות פירעון בעניינם של בני הזוג. לא הוטל עליהם צו תשלומים בשל גילם והעובדה שהכנסתם מבוססת בעיקר על קצבאות. נגד הבעל הוגשו תביעות חוב בסך של כ-423 אלף שקל, ונגד האישה הוגשה תביעת חוב על ידי בנק דיסקונט בסכום של כ-220 אלף שקל.
לבני הזוג 12 ילדים בוגרים. הם גרים בדירה שכורה ומשלמים דמי שכירות בסך 5,000 שקל לחודש. הכנסותיהם נובעות מקצבאות ביטוח לאומי ומסיוע בשכר דירה. בנוסף הם מקבלים סיוע לא קבוע מבני משפחה. על פי דו"חות שערכו בעלי התפקיד, האישה לא עבדה לפחות מאז 2004 והבעל לא עבד מעולם אלא למד בכולל.
הנאמן המליץ לתת להם הפטר, לנוכח העובדה שמדובר במי שמתקיים מקצבאות ומאישה קשת יום הנתמכת על ידי משפחתה להמשך קיום מינימלי בכבוד.
בני הזוג טענו כי החובות נוצרו לאחר שרומו על ידי מתחזה שהציע להם לפתוח עסק משותף. הבעל נטל הלוואות והעביר לו את הכספים, אלא שהוא נעלם עם הכסף והותיר אותו להחזיר את ההלוואות.
אבל השופטת ג'ויה סקפה שפירא ביטלה את ההליכים. היא כתבה שעניינם של בני הזוג מעורר התלבטות רבה: אמנם לנוכח גילם והכנסותיהם הדלות יש מקום לכאורה לתת להם הפטר, אך מנגד עולות תהיות לא פשוטות ביחס לתום לבם ביצירת החובות וביחס להתנהלותם בהליך.
כך, הבעל לא ציין מהם סכומי ההלוואות שנטל ומי המלווים, והאישה לא ידעה להשיב על מרבית השאלות בהקשר זה. כמו כן, בני הזוג גילו כמעט מיד שרומו ואף על פי כן הם לא פנו למשטרה כדי להתלונן על אותו אדם ולא נקטו פעולות כדי לנסות לאתרו.
בני הזוג גם לא הבהירו מהו העסק שהוצע להם להקים, מה הייתה ההיתכנות הכלכלית שהעסק יהיה רווחי ומה הבטוחות שביקשו, אם ביקשו, מאותו אדם. כמו כן, תביעת החוב שהוגשה נגד האישה היא בגין הלוואה שנטלה ב-2019, בשעה שלא עבדה בעצמה וידעה שלא תוכל לפרוע אותה. באותו זמן בני הזוג כבר ידעו שרומו ולא צפויות להם הכנסות מעסק.
בנוסף, חרף מצבם הכלכלי סייעו בני הזוג לילדיהם הבוגרים לרכוש דירות. השופטת כתבה כי ספק רב אם הנושים הם אלה שיש להטיל עליהם את עלויות מימון הסיוע. "לא ברור מה הייתה תרומתה של העזרה הכלכלית שהושיטו היחידים לילדיהם להסתבכותם הכלכלית", כתבה.
היא הבהירה כי יש אינדיקציות ממשיות לכך שמדובר בחובות שנוצרו בחוסר תום לב ובנסיבות אלה הזוג לא זכאי להפטר, על אף גילם ומצבם הכלכלי. השופטת ציינה היא סבורה שהפתרון בהקשר זה הוא הירתמות ילדיהם של בני הזוג לסייע להם לכסות לפחות חלק מחובותיהם.
https://www.ynet.co.il/economy/article/hkn9vuk75
ומה שמעניין אותי, זה האם הפסיקה הזו היא כן "בתום לב" (לא מכיר את הסיפור או האנשים), כי נדמה שהיא ממש "מתאמצת" למצוא סיבות לבטל להם את ההפטר, כשמעשים שבכל יום, שעסקים פושטי רגל "מתכננים" את הפשיטה קודם, מעבירים נכסים על שם הילדים, פותחים חברה מחדש על שם אחר וזה בסדר מבחינתה? כי כל אלו מקבלים הפטרים בצורה סדורה…
או שהזוג המסכן הזה, נפל גם עם העו"ד..
נשלח מהאנדרואיד שלי
