לימודי התנ״ך וההיסטוריה מלומדים באופן הכי מינימאלי, על נושאים שוליים, ומשאירים את הנוער הישראלי בור לחלוטין לגבי ההיסטוריה של העם היהודי וארץ ישראל, וגם לגבי ההיסטוריה העולמית הכללית. כעת משרד החינוך רוצה לבטל כליל את הבגרויות בהיסטוריה ותנ״ך.

במאמר זה, ארצה לסקור נקודות מפתח בהיסטוריה של ארץ ישראל והעם היהודי, המוכיחות את זכותנו על הארץ. נתחיל בתקופת התנ״ך. ישנם אינספור פריטים ארכיאולוגיים שהתגלו במאות שנים האחרונות, אשר מאששים את אמיתות התנ״ך, לפחות החל מהתקופה של ממלכות ישראל ויהודה. אחת התגליות הארכאולוגיות החשובות מתקופת התנ״ך היא "כתובת השילוח".

מדובר בכתבות אשר נחקקה בעברית עתיקה על הקיר במקום המפגש בנקבת השילוח, במקום בו הכורים של המנהרה משני הצדדים נפגשו והשלימו אותה. היא מתוארכת לתקופה של לפני 2600 עד 2800 שנה.  הכתובת מוכיחה את סיפור כריית תעלת השילוח בירושלים המתוארת במקרא. הכתובת נמצאת במוזאון באיסטנבול מכיוון שהיא נמצאה בירושלים בתקופה העות'מאנית. ממצאים ארכיאולוגים רבים של האשורים, בבלים, פרסים, אדומים, מצרים, מואבים, פיניקים ועוד המזכירים את ירושלים, בית המקדש, בית דוד, ממלכות ישראל ויהודה וכו׳ נמצאו בתוך ומחוץ לארץ ישראל.

מיד לאחר התקופה בה מסתיים התנ״ך מגיעה לארץ ישראל התקופה ההלניסטית. סיפורי המרד היהודי בממלכה הסלאוקית-יוונית והקמת ממלכת החשמונאים העצמאית מתועדים בספרי המכבים (אשר מהווים חלק מהתנ״ך הנוצרי) ובאינספור ממצאים ארכיאולוגים. לאחר פחות ממאה שנות עצמאות של הממלכה החשמונאית, ממלכת יהודה נכבשה על ידי האימפריה הרומית. אין ספק כי גם בתקופה הרומאית המוקדמת וגם בתקופה היוונית, רובו של העם היהודי חי בארץ ישראל, למרות שהיו קהילות יהודיות גדולות בגולה.

לאחר יותר ממאה שנות שלטון רומאי, מרדו היהודים ברומאים במרד הגדול בשנת 66 לספירה. למרות שחרב בית המקדש, המרד היהודי נחל כישלון חרוץ, ומאות אלפי יהודים נהרגו ונמכרו לעבדות ברחבי האימפריה, רוב העם היהודי נשאר בארץ ישראל. המרד הגדול הותיר כמה חותמים ארכיאולוגים מרשימים המוכיחים את הקדמוניות שלנו בארץ ישראל. כדי לחגוג את הניצחון על היהודים, הקימו הרומאים את שער טיטוס במרכז רומא.

מדובר בשער ענק עשוי משיש, ובתוכו חקוקה סצנת תהלוכת הניצחון ברומא לאחר דיכוי המרד. רואים בה חיילים רומאים נושאים את כלי הקודש מבית המקדש בירושלים, כולל המנורה. השער ניצב עד היום במרכז רומא בשלמותו, ועדיין ניתן לראות בבירור את המנורה של בית המקדש בתוך השער

בסמוך לשער נמצא הקולוסאום, אשר נבנה בזכות הכסף והאוצרות שנבזזו מבית המקדש היהודי בירושלים. ממצא ארכיאולוגי חשוב נוסף מתקופה זו הם מטבעות רומאים עליהם כתוב "יהודה השבויה" - judea capta. לכבוד הניצחון על היהודים, הרומאים הכניסו לשימוש בכל רחבי האימפריה מטבע זה, ולכן הם נמצאו במקומות רבים.

בשנת 132 לספירה פרץ המרד היהודי האחרון כנגד הרומאים - מרד בר כוכבא. אמנם תחילה המרד נחל הצלחה, והיהודים הצליחו לשחרר את ירושלים ולכונן סביבה ממלכה עצמאית למשך כשנה, אך לבסוף הרומאים גייסו את הלגיונות שלהם מכל רחבי האימפריה (אפילו מהקצה השני שלה בבריטניה), ריסקו את המרד והרגו מאות אלפי יהודים.

בעקבות המרד החליט הקיסר אדריאנוס להעניש את היהודים, ושינה את שם הפרובינציה מ-"יהודה" ל-"סוריה-פלסטינה". מהיכן הגיע פתאום השם פלסטין לחבל ארץ זה? הרומאים הכירו מכתבים יוונים עתיקים את אזור החוף של ארץ ישראל בתור "פלסטין", זאת על שם העם הפלישתי העתיק שישב בה. מי הוא אותו עם פלשתי? האם הפלסטינים הערבים של היום הם צאצאים שלו? ממש לא. הפלישתים היו חלק מ-"גויי הים" שהגיעו מהאי כרתים ופלשו למזרח הים התיכון לפני 3200 שנה. הם נעלמו מספרי ההיסטוריה, יחד עם עשרת שבטי ישראל, כאשר האשורים כבשו והגלו אותם, 700 שנה לפני התקופה הרומאית. בדיקות DNA בקברים פלישתים באשדוד ואשקלון הוכיחו כי הפלישתים הם עם ממוצא יווני, ואין להם שום קשר לערבים או ל-DNA של פלסטינים בני זמננו.

בגלל ההחלטה של הקיסר אדריאנוס לשנות את שם הארץ לפלסטין, השם התקבע באימפריה הרומאית ומשם התגלגל לכל לשונות עמי אירופה. למרות שתוצאות מרד בר כוכבא הביאו לכך שיהודים רבים נהרגו, נמכרו לעבדות או עזבו את הארץ, עדיין נותר בה ישוב יהודי גדול ב-600 השנים הבאות, לאורך התקופה הביזנטית הנוצרית. הארץ התרוקנה מיהודים רק לאחר הכיבוש הערבי במאה ה-7. הערבים נישלו את היהודים מהאדמות החקלאיות שלהם, ובכך לא הותירו לרובם ברירה אלא לעזוב. למרות זאת, שמרו היהודים על הגחלת עם נוכחות שמעולם לא הופסקה בארבע ערי הקודש: ירושלים, חברון, טבריה וצפת.

מאז הכיבוש הערבי, החליפה הארץ ידיים פעמים רבות בין המוסלמים לצלבנים הנוצרים, עד לכיבושה על ידי צלאח א-דין. לפני יותר מ-400 שנה נכבשה הארץ על ידי האימפריה העות'מאנית.

לאורך כל התקופה העות'מאנית הייתה הארץ חלק נשכח, עזוב וחסר כל חשיבות באימפריה. היא אפילו לא הייתה מחוז בפני עצמה, אלא רק חלק ממחוז סוריה. כל התיעודים ההיסטוריים של אירופאים ואמריקאים שביקרו בארץ הקודש בתקופת האימפריה העות׳מנית, מתארים ארץ ריקה ועזובה. באמצע המאה ה-19 הסופר האמריקני הנודע מארק טווין ביקר בארץ ישראל, וכתב על חוויותיו בספר "מסע התענוגות בארץ הקודש". בספר הוא מתאר ארץ שוממה, עלובה וחרבה.

הארץ החלה להתפתח רק עם תחילת ההתיישבות היהודית של קבוצת "חובבי ציון" וביתר שאת לאחר שהרצל הקים את התנועה הציונית והחלו גלי העלייה היהודית. עם כיבוש הארץ ע״י הבריטים, ניתנה תנופת פיתוח וקידמה משמעותית לארץ, וערבים רבים מהארצות השכנות הגיעו אליה כמהגרי עבודה. שמות המשפחה הפופולאריים ביותר ברשות הפלסטינית הם: חיג׳אזי - אזור בערב הסעודית, חאלבי - סורי, אל מאצרי- מצרי, וכו. אם כן - רוב מוחלט של ערביי ארץ ישראל המכנים עצמם כיום "פלסטינים" הגיעו לארץ כמהגרי עבודה בשלהי האימפריה העות'מאנית ובזמן המנדט הבריטי.

המנדט לשלוט בארץ ישראל, ניתן  לבריטים מ-"ליגת האומות", הארגון שקדם לאו״ם. בניגוד לקולוניה, בה המעצמה האירופית מתכננת להישאר לתמיד, מנדט ניתן לזמן קצוב, במטרה להכשיר את העם המקומי לעצמאות. העם המקומי אותו מייעד כתב ה-"מנדט הבריטי על פלסטין" לעצמאות בבוא היום הוא העם היהודי בלבד!

לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, התכנסו המעצמות המנצחות (ארה״ב, צרפת, בריטניה, איטליה, יפן וכו׳) בעיר סן רמו שבאיטליה. שם הם חילקו מחדש את מפת העולם. הוחלט כי השטחים החדשים שצרפת ובריטניה כבשו מהאימפריה העות'מאנית במזרח התיכון ינוהלו כמנדט זמני ולא כקולוניות. טורקיה ויתרה רשמית לבריטניה על כל שטחיה במזרח התיכון, כולל על ארץ ישראל. לבריטניה ניתן, בין היתר, הזכות ל-"מנדט פלסטין" (על שם השם הרומי העתיק לארץ זו). בכתב המנדט חזרה בריטניה על כל התחייבויותיה מהצהרת בלפור לבית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. בכתב המנדט נכתב בפירוש כי בשטח המנדט של פלסטין יוקם בית לאומי לעם היהודי.

לא הוזכר בו בית לאומי לשום עם אחר. בכתב המנדט נכתב על הקשר ההיסטורי העמוק בין העם היהודי לארץ ישראל מתקופת התנ״ך ועד ימינו. שטח המנדט הבריטי של פלסטין כלל את השטח שהיום הוא ממלכת ירדן, ישראל, עזה ויו״ש. אמנת כתב המנדט הבריטי על פלסטין אושררה בפרלמנט הבריטי, הקונגרס האמריקני וגם ב-"ליגת האומות". כאשר הוקם האו״ם הוא אשרר את כל כתבי המנדט של ליגת האומות, ובכללם את כתב המנדט הבריטי על ארץ ישראל. כתב המנדט, אם כן, הוא אמנה בינלאומית מחייבת, אשר הפכה לחלק מן החוק הבינלאומי, החוק הבריטי, והחוק האמריקני.

לפני קום המדינה, היחידים שקראו לעצמם "פלסטינים" היו היהודים. ארגונים ציונים ויהודים רבים בארץ שילבו את השם Palestine בשמם, כמו לדוגמא העיתון הציוני Palestine post  הידוע היום כ-Jerusalem post. ערביי ארץ ישראל קראו לעצמם דרום סורים, או פשוט ערבים. 

המעמד החוקי הבינלאומי של ארץ ישראל לא עבר שום שינוי מאז כתב המנדט הבריטי,  מלבד ויתור רשמי של ישראל על עבר הירדן המזרחי, כחלק מחתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן. הצעת החלוקה של האו״ם בכ״ט בנובמבר היא הצעה לא מחייבת, אשר דחו אותה הערבים (חשוב להבהיר כי קווי החלוקה של הצעה זו אינם קווי 67. יפו, עכו, אשדוד ואשקלון יועדו למדינה הערבית לדוגמא).

לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, פלשו צבאות ערב לארץ ישראל במטרה לחסל את היהודים בה. הם נכשלו במשימתם, אבל הצבא הירדני הצליח לכבוש את יהודה ושומרון, והצבא המצרי את עזה. הקו בין ישראל לשטחים אלו נקרא הקו הירוק (עם שם צבע העט בו הוא שורטט). קו זה היווה קו הפסקת אש בלבד, ללא שום תוקף חוקי או מדיני.

ישראל פנתה לירדן ומצרים במטרה לקבוע את הקו הירוק כקו גבול בינלאומי, אך אלא לא הסכימו בגלל שלא הכירו בישראל כמדינה לגיטימית. מעבר לקו הירוק נותרו לאחר המלחמה הישובים היהודים בעיר העתיקה בירושלים, בעטרות ובגוש עציון, מהם נאלצו היהודים לברוח. הצבא הירדני פוצץ מיד לאחר המלחמה את כל בתי הכנסת בעיר העתיקה בירושלים. למרות המיתוס הפלסטיני על ה-"נכבה״, רוב הערבים שעזבו את הארץ בזמן מלחמת השחרור עשו זאת מרצונם, לאחר שארצות ערב הזמינו אותם אליהם והבטיחו להם שיוכלו לחזור לבתיהם לאחר השמדת היהודים. בעוד בשטח הכיבוש הירדני בירושלים ויו״ש לא נותר יהודי אחד שלא גורש או נהרג, בתוך מדינת ישראל נשארו ערבים רבים לאחר מלחמת העצמאות וההוכחה לכך היא - 2 מיליון ערביי ישראל.

במלחמת ששת הימים מצרים, סוריה וירדן ניסו שוב להשמידנו, ולכן ישראל השתלטה על הגולן, יהודה ושומרון, סיני ועזה. כל השטח שנכבש במלחמה (מלבד סיני) שייך לעם היהודי על פי החוק הבינלאומי בהתאם להסכמי סן רמו. לאחר סיום מלחמת ששת הימים קיבלה מועצת הביטחון של האו״ם החלטה מחייבת שעל ישראל לסגת משטחים שכבשה במהלך המלחמה, לגבולות ברי הגנה. לא צוין מה הם אותם גבולות ובאילו שטחים מדובר. לא נכתב כי על ישראל לסגת מכל השטחים שכבשה. ברגע שישראל חתמה על הסכם השלום עם מצרים ונסוגה מכל סיני, היא מילאה את חלקה וקיימה את החלטת מועצת הביטחון, זאת מכיוון שסיני לבדה מהווה מעל 90% מהשטח אותו כבשה ישראל במלחמת ששת הימים.

לצערי בתי הספר שלנו לא מלמדים את העובדות ההיסטוריות הללו לתלמידי ישראל. אני מקווה שכאשר הימין יחזור לשלטון, הוא יחוקק חוק שקובע שחובה על כל בתי הספר בארץ (גם במגזר הערבי בבתי הספר שהמדינה מממנת) ללמד את העובדות הללו במסגרת מקצוע נפרד או כחלק ממקצוע ההיסטוריה והתנ״ך.