ערן שור - קיבוצניק עם סיפור מרגש - הגירוש ואני

מונולוג מרגש מאוד - ממש מדהים - כל מילה נוספת מיותרת

הגירוש ואני,
קיץ 2005, אני קיבוצניק חילוני בן 18, לפני גיוס.
פריק (לא גיק כמו סגל) של אקטואליה.
רואה בחדשות את החדשות על הפינוי הצפוי וליבי עולץ בקרבי.
סוף סוף מפנים את המתנחלים האלה ומסיימים את הכיבוש. כל הכבוד.
צפיתי בעניין רב ובחשש (כי זה עלול היה לשכנע את הממשלה אחרת...) מההפגנות של מתנגדי ההתנתקות. במשאל המתפקדים, בשרשרת האנושית, בסרטים הכתומים שחולקו בצמתים...
שאלתי את עצמי, איך אני יכול לתת קונטרה לקמפיין הבאמת מרשים שלהם. החלטנו לצאת לצומת בילו (הצומת המרכזי ליד הקיבוץ) ולחלק סרטים כחולים שהנהגים יתלו על האנטנה של הרכב. קיבלנו ממפלגת העבודה, אז עוד היה דבר כזה, קרטון עם סרטים כחולים ולבנים וחולצות עליהן היה כתוב:
"בעד הדמוקרטיה ובעד ההתנתקות" את עוצמת השקר שחייתי בו ושנתתי לטלוויזיה ולסביבתי להאכיל אותי לא ניתן לכמת. לא ראיתי במתנחלים אחים שלי, אלא יריבים מרים, שאחראים על רצח רבין ואשמים שאין שלום. זה מה ששמעתי על חיי, זה מה שהכרתי, זה היה הסאבטקסט. השבט היה בעד.
כמו שיאיר לפיד אמר: "המתנחלים צריכים ללמוד שיעור בדמוקרטיה". ואני, ראיתי את ההזדמנות לנצח את המתנחלים. שתנועת העבודה תחזור לתת את הטון ולכוון את הספינה הציונית. שקר. שקר גס, כאמור. לא הבנתי עד לפני 8 שנים כמה השקר הזה הקיף חלקים גדולים מחיי.
התנועה שהקימה את המדינה, אבל חשוב מכך, הקימה את העם היהודי מחדש (עוד שקר) הפנתה עורף לאותו עם ולאותה תנועה ולאותה ארץ. אבל רגע, בעצם הליכוד בכלל ביצע את ההתנתקות. על זה יש לי ניחוש מושכל, הליכוד מעולם לא עשה משהו שהאליטה לא חפצה בו באמת. עד שנות השבעים, האליטה במדינת ישראל הייתה ציונית ולאומית. זה קרה בזכות העובדה שהאליטות ברחבי העולם המערבי היו לאומיות ודגלו במדינות לאום על בסיס אתני. המיזם הציוני היה עוד מאותה הסדרה. אליטה ככל האליטות עבור עם ככל העמים. בשנות ה60-70 העולם המערבי החל לנוע לקראת פירוק הזהויות (פוסט מודרניזם וכל הג'אז הזה) והאליטה הציונית החילונית soon followedהשחרור המיני, המגדרי, הפוליטי היה גם שחרור לאומי, או יותר נכון, מלאום. אנקדוטה, ברשותכם. החל מסוף שנות ה60 הגיעו לקיבוצים מתנדבים ומתנדבות מרחבי העולם, חלקם יהודים, אך רובם לא. במהלך השנים נרקמו יחסים רומנטיים בין בני הקיבוץ למתנדבים וזוגות נישאו. במהלך שנות ה70-80הפרקטיקה הייתה שאם המתנדבת הייתה לא יהודייה היא הייתה עוברת גיור. בשנות ה90-2000 המתנדבות כבר לא עברו גיור. זה כבר לא קרה. מדוע? מה קרה בין שנות ה60-70 לבין שנות 90 שפתאום חל שינוי, אמנם לא דרמטי, אבל כזה שניתן לשים עליו את האצבע וללמוד על תופעה. התופעה היא שלילת הלאומיות.
שלילת הלאומיות היא הדרך היחידה בה אני יכול להסביר למה לא ראיתי במתיישבי גוש קטיף אחים שלי. איך אמרו אנשים, יהודה וישראל, אנחנו לא בני אותו עם כבר.. הלקח ההיסטורי היה ברור. השבט שלי מאז בלאומיות היהודית שלושה דורות אחרי שהוא מאס בדת היהודית (ובה'). אך מתבקש שבשלב הבאהוא ימאס בארץ ישראל. אין קסמים בחינוך. אם לא חינכו אותך לאהבת העם (כלומר, חינוך לאהבת הטבע סביבנו, שהוא חשוב ביותר, איננו חינוך לאהבת הארץ) למה שפתאום תאהב את הארץ? מה הקשר שלנו לחולות ממזרח לרפיח? סתם חיילים מתים שם. אז יצאתי וחילקתי סרטים כחולים וכשנווה דקלים פונתהבכלל ישבתי על הכינרת עם שאר בני הנעורים של הקיבוץ ושמעתי בחדשות. ושמחתי. מגיע להם. באותו קיץ, נראה לי, אלחנן גרונר יכול לתת סיוע כאן, לבן הדוד שלי, בן גילי, נולדה בת בכורה.
הם גרו ביצהר באותה תקופה, נערי גבעות, מה שנקרא. לא היינו בקשר. לא היה שום דבר שקושר בינינו פרט לכך שהאבות שלנו אחים. הוא בכלל היה במעצר מנהלי לדעתי, סיפור סיפור, הוא היה מאלה שהפגינו נגד. ואני, יושב על הכינרת בחוף לבנון, שומע שמתבצרים בחומש. מה יש להם לחפש שם?! עוצמת השקר בה חייתי החלה להתמוסס רק שנים אחר כך, התגייסתי לקרבי, קצונה, השתחררתי, טיילתי והתחלתי ללמוד בפקולטה לחקלאות ברחובות ואז הכרתי אותה. תימניה, דתייה, חצאית, בני עקיבא, שביל ישראל, חכמה, חריפה, מתנחלת, אהובתי. והשקר החל מתמוסס. מה זה מתמוסס, מתאדה. המראה זה נקרא בתרמודינמיקה (נראה לי). ואז התחלתי לפקוד את בית הכנסת בקיבוץ. בית כנסת שסבא רבא שלי הקים. הקים אותו כי ידע שנשוב. שנשוב אל התורה, שנשוב אל העם, שנשוב אל הארץ.
אני מכה על חטא עד היום שנתתי לעצמי להיות מובל על ידי השקר הזה ואני עובד קשה כדי להאיר את עיניהם של בני השבט שלי.

והמסר שלי הוא פשוט, חיזרו, שובו אל הבסיס של הציונות. שובו אל הארץ, שובו אל העם, שובו אל ה' בדרככם, ברור, לא ניתן בדורנו לכפות וכו'. אבל חובה עלינו לעשות ככל הניתן כדי שכל חלקי העם היהודי יוכלו להתאחד תחת הרעיון הציוני.
אני נוהג לומר שמסע התשובה שלי איננו אמוני, או דתי, או רוחני, כי הוא לא. בבסיסו, הוא חזרה אל הרעיון הלאומי היהודי, שהדת משולבת בו בצורה בלתי נפרדת ומגדירה אותו והוא אותה, ועל כן אין אפשרות להפריד בין השניים אלא רק לשלב נכון לכל אדם ולכל קהילה, אבל חובה שזה יהיה חלק מאיתנו.

נראה לי ששובל רונן כתב על ההתנתקות שהיא השם הנכון לתת למהלך הזה כי הוא משקף את הלך הרוח הפוסט לאומי שפשה באליטה ובקרב השבט שהקים את המדינה להגדיר מהי הציונות עבור כל השאר...

אני מניח שרונן גם יכול לספר את מה קרה לציבור הזה בצורה יותר מעמיקה ממני, לי יש רק אנקדוטות.
הבנתי כמה טעיתי באותו קיץ רק לאחר שהבנתי שהמתנחלים הם אחים שלי (ואחת מהן הפכה לאשתי...). שההבדלים בין יצהר לקבוצת שילר אינם גדולים בכלל. יום טוב.