מה אתם זוכרים מהאירוע הטראומטי ספטמבר אילבן 11/09/2001

למדתי עם חברה מהסמינר לבוחן שהיה אמור להיות למחרת (ובוטל בסוף...), חברה התקשרה לספר והלכנו אליה יחד להקשיב לעדכונים ברדיו, הייתה תחושה של סוף העולם... 

הייתי אצל רופא בתל אביב בשל דלקת חריפה באוזן הוא היה אמור להסתכל עם מכשיר לתוך אזני אבל עיניו היו צמודות למסך בשידור ישיר לנפילת הבניינים זה היה יותר מענין מהדלקת שלי ובצדק, הוא שירבט לי איזה מרשם וב"ה התרופה עזרה והדלקת עברה עם הבניינים ביחד. 

היו כמה שלבים:
במטוס הראשון חשבו שמדובר בתאונה, איומה אמנם, אבל לא יותר.
במטוס השני כבר התברר שמדובר במתקפת טרור.
עדיין חשבו שמה שנפגע זה בעיקר הקומות העליונות של המגדלים, ויהיו כאלה שיצליחו לברוח.
ואז המגדלים קרסו עד ליסוד והפכו לאבק. זה היה השלב של האימה המשתקת.
בהמשך היו שמועות רבות על עוד מטוסים חטופים, היה את הפנטגון וכאמור גם המטוס שהתרסק בפנסילבניה וסגרו את השמים בעולם כולו. את בוש הבריחו לבונקר גרעיני. הייתה תחושה של פתח מלחמת עולם שלישית, כאשר אף אחד לא יודע מה יקרה ברגע הבא.
התמונות האייקוניות היו כמובן המטוסים שמתפוצצים, של בוש מקבל עדכון באמצע ביקור בגן ילדים, של אלה שקפצו מהחלונות של המגדלים ושל אנשים נמלטים באימה ברחובות מנהטן המכוסים באבק וולקאני והכל אפור כמו הירושימה...
כמדומני שה-CNN עלה לגדולה בעקבות העובדה ששידר שידור חי מיד לאחר המטוס הראשון. רויטרס אגב, הושבת למשך כמה שעות, אאל"ט המשרדים שלהם בניו יורק היו במגדלים.

הייתי בכולל, אשתו של אחד האברכים התקשרה לטלפון הציבורי הגדול מברזל שהיה מוצב ליד דלת הכניסה וסיפרה לו שמטוסים נתקעו בבנייני התאומים ובניין אחד קרס, הוא עדכן אותנו. אמרנו לו: תגיד לה שתחזור לישון ותחלום על משהו יותר ריאלי.

גם בשמחת תורה הידיעות הגיעו טיפין טיפין, כשכל הזמן שמועות מגיעות.

בהשוואת שמחת תורה למגדלי התאומים, אז היה נראה שסוף העולם הגיע, כשהציבור לא ידע מה יהיה עוד שעה ועוד שעתיים ומה עוד יכול להגיע, שמחת תורה לעומת זאת היא מגה פיגוע רציחה, המון אכזריות, המון צער והרג, אבל לא הרגשה שסוף העולם כאן.

ואגב, בהשוואת מספר ההרוגים ביחס לגודל האוכלוסיה, האירוע של שמחת תורה גדול פי כמה מאות.

ואחרי הכל, כמובן שמבחינתנו, האירוע של שמחת תורה גדול פי כמה כי זה שלנו וקשור אלינו.

מי שלא היה בזמן הזה לא יבין עד כמה זה שונה משמחת תורה.... 

שמענו ברדיו שיש אירוע ומטוס נתקע בבנין התאומים וירדנו לבית המדרש לסדר ב' . . . שטייגען של אלול 

לאט לאט התחילו להיגע השמועות 
כמובן שלסדר ג' לא חזרנו אלא היינו מרותקים ל"הערב בחדשות" 
תמונות ופרשניות ראינו רק בעיתון השבוע או משפחה שאחד החברים קנה
סרטונים בחסידישקייט  

איך מתקבל האירוע הענק הזה עם כ 3000 אלפים הרוגים כשברקע מה שחווינו בטבח שמחת תורה והתמשכות המלחמה כמעט שנה, עם מעל 1500 הרוגים ו5000 אלפים פצועים.

היה הייתי בשיעור א' באחת מהישיבות הגדולות החשובות בארץ הקדש. תחילת זמן אלול, בשיא הסוגיות של פרק בן סורר ומורה, תחילת סדר ב', מישהו מספר לי שמגדלי התאומים נפלו, האמת חשבתי שהשמים נפלו באותו רגע, ובשיחה באותו ערב של המשגיח שדיבר בקול בוכים כמה זה אמור לעורר אותנו, והנה לנו קיום של כל הונתנה תוקף, האמת, אני מתגעגע לריגוש הזה, לא לפחד, אלא להתרגשות ולהרגשת החרדה מהדין ומיום הדין.