תממנו או תיקנסו: הרשויות יאולצו לממן את כל מוסדות החינוך החרדיים בתחומן
ההסכם עם יהדות התורה מחייב רשויות מקומיות להשתתף במימון גנים פרטיים ובתי ספר שלא מלמדים ליבה ■ ההסכם יגדיל באופן דרמטי את מספר בתי הספר החרדיים ואת תקציבם, ויפחית את סמכויות הפיקוח של משרד החינוך ■ מרשויות שלא ישתפו פעולה ינוכה חלק מהתקציבליאור דטל 19:54, 24 בדצמבר 2022
השבוע האחרון היה עמוס במיוחד עבור יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני. בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו הוא תקף את הפרסומים על הדרישות המופרזות של יהדות התורה לגבי החינוך החרדי במו"מ עם הליכוד, וטען שכל מה שדרשה הסיעה הוא כי מורות חרדיות לא יקבלו שכר רעב. "מה יענו לחרפת הרעב של המורות והגננות והמורים החרדים שמקבלים משכורות זעומות ועלובות", הוא זעק במליאת הכנסת.
ואולם, ביום חמישי התברר שיהדות התורה דווקא דרשה (וקיבלה) דרישות רבות. בין עשרות הדרישות שלה בתחום החינוך: להשתלט על תקציבי משרד החינוך והרשויות המקומיות ולהכפיף אותם לצורכי המפלגות החרדיות ש"ס ויהדות התורה. מעבר להגדלת תקציבי בתי הספר הפרטיים שאינם מלמדים ליבה — מוסדות הפטור והישיבות הקטנות — שבהם לומדים יותר מ–100 אלף תלמידים, ההסכם מבטיח מיליארדי שקלים מתקציבי המשרד והרשויות המקומיות לשאר מוסדות החינוך החרדיים: מעונות, גני ילדים ובתי ספר.
כיום, הרשויות המקומיות מחויבות להשתתף במימון של חלק מבתי הספר החרדיים. לפי ההסכם, הרשויות יחויבו להשתתף במימון של כל מוסדות החינוך החרדיים — כולל גני ילדים פרטיים, בתי ספר שאינם מלמדים ליבה וישיבות קטנות. ההסכם לא נותן לרשויות אפשרות "למרוד", וקובע שרשות מקומית שתסרב לעשות זאת — תיקנס. במקרה כזה, משרד החינוך ינכה חלק מתקציבה בכוח ויעביר אותו לבתי הספר החרדיים.
זו גזירה קשה עבור הרשויות המקומיות, מאחר שברחבי הארץ פזורים יותר מ–4,000 גני ילדים חרדיים פרטיים, ועוד מוסדות רבים הפטורים מלימודי ליבה, שאותן הן ייאלצו לממן. בירושלים בלבד יש כמעט 1,000 גני ילדים חרדיים פרטיים, וגם בתל אביב יש עשרות מוסדות כאלה.
נראה שכל הדרישות — גם המופרזות ביותר — של שותפיו של נתניהו, נענו.
יפקחו על עצמן
בהסכם מתחייב נתניהו לבנות בכל שנה 700 כיתות חדשות לחינוך החרדי, ומצהיר כי תוספות התקציב לחינוך החרדי יהיו "בעדיפות ראשונה". לדבריו, "הממשלה תתעדף בינוי כיתות, גנים ומעונות יום במגזר החרדי", מתוך הבנה שקיים מחסור בבתי ספר וכיתות בציבור החרדי. עם זאת, שאר הציבור מתמודד עם מחסור לא פחות חמור, שמוביל לצפיפות איומה בבתי הספר.
אחד הסעיפים בהסכם מסדיר מי יקבע איך יחולקו התקציבים: גפני ויו"ר יהדות התורה, יצחק גולדקנופף, ירכזו צוות יחד עם נציגים ממשרדי החינוך והאוצר, ויקבעו לאן ינותבו תקציבי משרד החינוך. שר החינוך הנכנס (שיחלוק את המשרד עם שר חינוך נוסף מטעם ש"ס) ייאלץ לחיות עם התוצאות.
פרט לאובדן השליטה על התקציב, בעקבות ההסכם משרד החינוך יאבד גם את יכולת הפיקוח שלו על הנעשה בבתי הספר החרדיים, בעיקר ברשתות החינוך החרדיות. לפי ההסכם, המחוז החרדי במשרד החינוך, שהוקם על ידי ממשלת נתניהו ב–2013 כדי לפקח על בתי הספר החרדיים — יפורק, וסמכויותיו יקוצצו.
סמכויות המשרד לגבי הקמה של בתי ספר חרדיים, גם אם אין בהם צורך, ייבחנו מחדש — מה שיביא להקמת בתי ספר רבים ללא הגבלה וללא פיקוח
המרוויחות העיקריות מכך הן רשתות החינוך החרדיות — מעיין החינוך התורני והחינוך העצמאי — המזוהות עם המפלגות החרדיות. שתי רשתות החינוך, שהגיעו לגירעונות של 600 מיליון שקל, ורק השנה התגלו באחת מהן, רשת מעיין החינוך התורני, אי־סדרים חמורים — לא יהיו יותר תחת פיקוח משרד החינוך. במקום זה, הן יקבלו מעמד של שותפות לניהול המשרד — ויפקחו על עצמן. במשך שנים התנגד משרד החינוך לתקצוב עודף של מפקחים שנשכרו באופן עצמאי על ידי הרשתות, בטענה שהוא זה שאמור לפקח על פעילותן. בעקבות ההסכם, הרשתות יקבלו תקנים למערך פיקוח עצמאי על פעילותן במימון המדינה.
סמכויות האכיפה של משרד החינוך יוגבלו משמעותית: הסעיף בחוק שמאפשר לשר החינוך לקצץ תקציבים של בתי ספר שלא מלמדים ליבה יבוטל; המשרד לא יוכל להקפיא תקציבים של מוסדות חינוך שנקלעו לחריגות תקציב משום שפעלו בניגוד לתקנות או בגלל שימוש לקוי בכספי ציבור; סמכויות המשרד לגבי הקמה של בתי ספר חרדיים, גם אם לא יהיה בהם צורך, ייבחנו מחדש — מה שיפתח פתח להכשרת בתי ספר לא תקניים ולהקמת בתי ספר חדשים רבים ברשויות המקומיות.
יתקשו לעמוד בנטל
במשך כל תקופת הקורונה דרשו ראשי הרשויות המקומיות מנתניהו שיגביר את העצמאות שניתנת להם ויעניק להם סמכויות לנהל את עניינן, בעיקר בתחום החינוך. הממשלה היוצאת החלה בתהליך על ידי רפורמת גפ"ן, שהעניקה סמכויות בתחום החינוך למנהלים ולראשי הרשויות המקומיות.
כעת המצב מתהפך: לא רק שהסמכויות של ראשי הרשויות יוגבלו, הן גם ייאלצו לחלוק את התקציב שלהן עם עוד אלפי מוסדות חינוך חרדיים שהן לא מימנו עד כה. ההסכם צפוי לפגוע גם ברשויות בפריפריה כמו בית שמש, טבריה ונתיבות, שבהן שיעור גבוה של תלמידים חרדים ולכן ייאלצו לממן הרבה מוסדות — אך גם ברשויות מקומיות "חילוניות" בגוש דן ובמרכז, שבהן שיעור התלמידים החרדים אמנם נמוך — אך שיעור הגנים הפרטיים החרדיים גבוה. רק בתל אביב יש עשרות גני ילדים פרטיים חרדיים.
לפי ההסכם, בכל יישוב יהיה ניתן להפעיל עד שני בתי ספר חרדיים (אחד מכל רשת חינוך), ולהקים בית ספר מרשת אחת גם אם כבר קיים בה מוסד מהרשת השנייה. משרד החינוך לא יוכל לטעון שאין הצדקה להקים יותר מבית ספר אחד, והרשות המקומית יצטרכו להשתתף לא רק במימון של המוסדות, אלא גם במימון מערך ההסעות אליהם — שיאפשר גם לתלמידים שגרים בסמיכות למוסד חרדי לקבל הסעה למוסד אחר שתואם את רצון ההורים.
משרד החינוך והרשויות המקומיות לא יוכלו לתרץ אי־הקמה של בית ספר חרדי בגלל מחסור במבנים — ההסכם מעודד עמותות חרדיות לשכור מבנים ולקבל על כך שיפוי לתקציב ממשרד החינוך, וכן מימון נוסף מהרשויות המקומיות (תשלומי השכירות יהיו פטורים ממס ויוגדרו כהשכרה למגורים).
הרשויות המקומיות יתקשו לעמוד תחת הנטל של מימון החינוך החרדי, שילך ויגדל ללא הגבלה בעידוד הממשלה הנכנסת. כדי לעמוד במעמסה, סביר שהרשויות יקצצו מהשירות לאזרחים ומהתקציבים לחינוך הממלכתי. וזה עוד לפני ששאר המגזרים שמפעילים בתי ספר פרטיים בישראל — הציבור הנוצרי, המוסלמי, הממלכתי־דתי, וכן בתי הספר במזרח ירושלים — ידרשו תוספת תקציב והסרת פיקוח ממשרד החינוך ומהרשויות המקומיות.
בניגוד לצפירות ההרגעה מצד גורמים בממשלה לגבי האפשרות לבטל חלק מהסעיפים בהסכם — את רובם יהיה ניתן להתחיל לממש מרגע השבעת הממשלה, משום שהם לא דורשים תיקוני חקיקה ותקנות מורכבים. גם נכונותן של הסיעות של שר האוצר, שר החינוך הנוסף במשרד החינוך (ש"ס), יו"ר ועדת הכספים (יהדות התורה) ויו"ר ועדת החינוך (ש"ס) לממש את ההסכם בהקדם — לא מעוררת תקווה. בינתיים, מאז פרסום עיקרי ההסכם, יו"ר מרכז השלטון המקומי חיים ביבס, המייצג את הרשויות המקומיות, שותק.
