מדוע דווקא ארבעה אלו חשובים כמת, ולא מקרים אחרים של אנשים אומללים?
ביאר הגר"ח שמואלביץ זצ"ל (בספר שיחות מוסר, מובא בלקט ביאורי אגדות) שכולם עניין אחד, ומלמדים זה על זה.
אחד מן הארבעה הוא סומא כי הראייה, אע"פ שאינה חשובה לאדם כשמיעה, מ"מ יש בה חשיבות עצומה לחיי האדם, כי היא המאפשרת לאדם להרגיש את הזולת. וזהו הטעם שסומא חשוב כמת, כי בלא חוש הראייה אינו מסוגל להרגיש את זולתו, וכמי ששרוי לבדו בעולם, והבודד כמת יחשב.
וזה גם ענין המצורע, שמאחר שחייב לישב בדד מחוץ למחנה, ואין לו קשר עם זולתו, הרי הוא כמת.
ומטעם זה חשוב כמת גם מי שאין לו בנים, ולכאורה מה חסר לזה, והרי כל תענוגות העולם לרשותו? אלא שטבעו של אדם להיטיב בעיקר עם בניו, ואין אדם בעולם שיכול לקבל הטבות כשם שיכולים בניו של אדם לקבל מאביהם, ובאין אפשרות להיטיב עם הזולת באופן המירבי הרי זה גם כן חשוב כמת.
כמו כן העני חשוב כמת, לא משום שחסר לו עצמו, אלא משום שאין ביכולתו לתת לזולתו כלום.
מעניין ובמקום אחר מצאתי. תלמוד בבלי מסכת נדרים דף סד עמוד (ב) אריב"ל(אמר רב יהושע בן לוי): כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת, שנאמר: +בראשית ל+ הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי; ותניא, ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים, עני - דכתיב: כי מתו כל האנשים, מצורע - דכתיב: +במדבר יב+ אל נא תהי כמת, וסומא - דכתיב: +איכה ג+ במחשכים הושיבני כמתי עולם, ומי שאין לו בנים - דכתיב: הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי.
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קטז עמוד (א) אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: כל שאינו מניח בן ליורשו - הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה, כתיב הכא: +במדבר כ"ז+ והעברתם את נחלתו
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ה עמוד א ות"ק(ותנא קמא) נמי הכתיב: אכן כאדם תמותון! מאי מיתה? עניות, דאמר מר: ארבעה חשובים כמתים, אלו הן: עני, סומא, ומצורע, ומי שאין לו בנים. עני, דכתיב: +שמות ד+ כי מתו כל האנשים, ומאן נינהו? דתן ואבירם, ומי מתו? מיהוי הוו אלא שירדו מנכסיהם; סומא, דכתיב: +איכה ג+ במחשכים הושיבני כמתי עולם; מצורע, דכתיב: +במדבר יב+ אל נא תהי כמת; ומי שאין לו בנים, דכתיב: +בראשית ל+ הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי.
משנה מסכת יבמות פרק ו משנה (ו) לֹא יִבָּטֵל אָדָם מִפִּרְיָה וְרִבְיָה, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ בָנִים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁנֵי זְכָרִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, זָכָר וּנְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית ה) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם. נָשָא אִשָּׁה, וְּשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶר שָׁנִים, וְלֹא יָלְדָה, אֵינוֹ רַשַּׁאי לִבָּטֵל. גֵּרְשָׁהּ, מֻתֶּרֶת לִנָּשֵֹא לְאַחֵר. וְרַשַּׁאי הַשֵּׁנִי לִשְׁהוֹת עִמָּהּ עֶשֶֹר שָׁנִים. וְאִם הִפִּילָה, מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁהִפִּילָה. הָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פִּרְיָה וְרִבְיָה, אֲבָל לֹא הָאִשָּׁה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר, עַל שְׁנֵיהֶם הוּא אוֹמֵר, (בראשית א) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ:
וברמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה (א) האישה שהרשת את בעלה, אחר הנישואין, שימנע עונתה - הרי זה מותר. במה דברים אמורים, בשהיו לו בנים, שכבר קיים מצות פרייה ורבייה; בראשית טז פרשת לך לך (ג) וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה: רש"י מקץ עשר שנים - מועד הקבוע לאשה ששהתה עשר שנים ולא ילדה לבעלה חייב לישא אחרת: למי היה נשוי "הרבי" ה"משיח"? כמה זמן היה נשוי לאותה אישה? הרי לאחר עשר שנים היה חייב לגרשה? האם לא קיים ה"משיח" המדומה את ההלכה? הרי הלכה "חייב לישא אחרת"? האם ל"צדיקים" יש פטור מהלכה?
 |
|
|
