תגלית?
לא דובים ולא יער, תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז. מדובר בעלילת דם שהופרכה כבר לפני שנים, ודשו בה רבים (הניק 'מכמונת' מעלה גרה, כי בימים האחרונים יש לו כאבי בטן עזים בכל הקשור לחב"ד).
ראשית העלילה לפני כעשר שנים במאמר אקדמי שפורסם ב- AJS Review, בו כתבה הגברת מיה בלקירסקי-כץ שהאדמו"ר החמישי של חב"ד, הרש"ב, נוצל מינית בילדותו.
למסקנה זו היא הגיעה לאחר שקראה את יומניו של הפסיכולוג Wilhelm Stekel (שפורסמו ב-1908) שם הוא מספר על רב שהגיע אליו לטיפול, בעקבות כך שנוצל ע"י אחד המשרתים שמונה לשמור עליו בהיותו ילד, וכו'.
ע"פ סימנים ביוגרפיים שונים, זיהתה הגברת מיה בלקירסקי-כץ שמדובר באדמו"ר החמישי, שלמעשה כפי הידוע הגיע לטיפול אצל זיגמונד פרויד, אבל "ככל הנראה" פרויד הפנה אותו לעמיתו שטקל.
מה קרה באמת?
כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב סבל מחוסר הרגשה בצדו השמאלית של גופו (ובעיקר בידו השמאלית). בחודש שבט תרס"ג התלבט במכתביו האם יסע לטיפול בערי רוסיה או שמא בערים אירופיות אחרות. שוב נמלך והחליט לבקר בווינה. במכתביו בחודש אדר הוא מתאר לפרטים את צורת הטיפול האלקטרי, ודן באפשרות המשך הטיפול בביתו. בניסן חזר לליובאוויטש. לאחר חמש שנים אנו מוצאים באגרותיו שלא זו בלבד שהבעיה לא הלכה לה, אלא שיש חשש שתתפשט גם לצד הימני.
כ"ק אדמו"ר האחרון מחב"ד סיפר פעם בהתוועדות שבאותה הזדמנות ביקר כ"ק אדמו"ר הרש"ב אצל זיגמונד פרויד, כדי לשמוע את חוות דעתו על התיסכול שחש הרש"ב ממיעוט פעולת עבודתו על מקושריו וכו'. לאחר שיחה קצרה על נושאים רוחניים מופשטים, המליץ פרויד שאכן ישתדל הרש"ב לרכז מסביביו חוג של שומעי לקחו שיטיבו לשים לב להוראותיו.
כ"ק אדמו"ר הריי"ץ גילה בכמה הזדמנויות שאותו נסיעה באמת טמנה בחיקה ענינים מופלאים ביותר, והרש"ב התנהג אז באופן "בעל-שמ'סקע" (בעל שם, כמו הבעש"ט).
לעומת זאת, שטקל מתאר רב מודרני (שהיה גם "גבוה, חזק וחסון") שהיה מיוסר בבעיות מיניות שהתבטאו בגמגום ובהרדמת יד השמאלי (שנגע פעם באשה מפתה). טיפול ממושך, מרגיע ומעמיק של שטקל עזרה לאותו רב עד כדי היעלמות התסמינים המדאיגים לגמרי. אותו רב המשיך לשלוח גם את בתו לטיפולים.
מכאן קצר הדרך לגזירה שוה, ופרויד-שטקל סמוכים, ויצא העגל הזה. החוקרת הכבודה גם טרחה למצוא כל המקומות שהרש"ב מתואר בידי בנו הריי"ץ כבוכה (אתם כבר מבינים למה...) וכל מקום שהרש"ב בעשרות ספריו רומז לעניני עבירה ותשובה נתפס אצל החוקרת כמיועד רק לעצמו כידוע ליודעי חן.
אבל הסתירות מרובות פי כמה מההקבלות בין אותו "רבינער" שטופל אצל שטקל לבין הרש"ב, ואפרט:
ההקבלות:
א. הרש"ב סבל בידו השמאלית, וכן הראבינער.
ב. הרש"ב הסתכסך עם אחיו על כת"י משפחתם, כמו"כ הראבינער.
ו...זהו.
מבין הסתירות המרובות:
א. הראבינער סבל שלש שנים בידו, הרש"ב במכתביו כותב שסבל חודשים בודדים.
ב. הראבינער כבר ביקר אצל הרבה רופאים שלא הועילו. הרש"ב נותן להבין שזהו הפעם הראשונה שהוא מטפל בזה.
ג. הראבינער החל לסבול מידו מאז שנתן ידו (השמאלית?) לאשה מפתה. הרש"ב לא נגע באחיותיו אפילו בילדותו.
ד. הראבינער קיבל טיפול פסיכואנליטי בידו, הרש"ב קיבל טיפול אלקטרי (ודן במכתביו כיצד ימצאו בטריות בליובאוויטש להמשך הטיפול).
ה. הראבינער נרפא ממחלתו. הרש"ב לא זו בלבד שהמשיך לסבול אלא שהמחלה כמעט התפשטה לכל גופו במשך השנים.
ו. הראבינער איבד את יכולת הדיבור והדרוש ולא היה יכול לתפקד במשימותיו הרגילים. אצל הרש"ב מפורסם שהיה אלו השנים הכי מוצלחות שלו (גם בדרשותיו, גם בהתוועדויותיו).
ז. הראבינער מתואר כמקיים יחסים רגילים עם אשתו, לעומת הרש"ב, שמיד לאחר שנולד בנו, ביקש מחילה מאשתו וכו'.
כעת, מיהו ד"ר וילהלם שטקל?
תיאור קצר יבהיר מדוע אין טעם לייחס לדבריו חשיבות כלשהי.
הוא התחיל כילד בחיידר, באחת מערי בוקובינה, לאחר מכן המשיך כ"יוצא בשאלה" שירד מן הדרך בהשפעת זוגתו (וניצל כל אפשרות להצדקת דרכו וניגוח הדת) וזה הסתיים כרגיל בהתאבדותו, לאחר חיי פולמוס והתנצחות בלתי פוסקים. גם עם מורו זיגמונד פרויד (שאותו כינה שטקל "ישו שלי") הוא הצליח להסתכסך, והפך להיות שנוא ותמהוני על כל אסכולת פרויד (פרויד עצמו כינהו "מטורף", "מטומטם וטיפש", ועוד שלל כינויים לא מחמיאים בעליל).
הוא עסק באוססיביות בחלומות דמיונות ופירושיהם, וההבדל בין מציאות ודמיון היטשטש אצלו, ובנוסף לכך סבל מתסביכים מיניים חמורים, שהתבטאו בין השאר בהתערבות בוטה בחייהם האישיים של מטופליו, עד כדי דחיית הטיפולים מצידם. לפי עדותו בגיל פחות משלוש, כבר שיחק משחקים אינטימיים עם ילדות בנות גילו.
ולכן יתכן בהחלט שהגיעה לידו רשימת ראשי פרקים מתולדותיו הרפואיים והפרטיים של הרש"ב שכתב זיגמונד פרויד, ומידע זה שימש אז כיסוד לסיפור מצוץ מהאצבע שענינו קידום אישי גרידא והתפארות בכוחותיו האפסיים. ולפיכך בכל הנוגע לענינים כלליים, תואמים הרבה מדבריו למציאות, אבל מאידך גיסא בכל הנוגע לפרטים הקטנים מוכח מדבריו שלא יתכן שהוא פגש אי פעם את הרש"ב.
עורך סדרת אגרות-קודש של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, הרב שלום בער לוין, הגיב לדברים ביום ט' תמוז תש"ע וכתב כך:
"זה כמה שבועות ראיתי שמתקיימים דיונים על רישומיו של הד"ר שטקל בקשר לרב שפנה אליו, ואשר לפי דבריו של שטקל ביקר אצלו בווינה בחורף תרס"ג, וסיפר לו כל מיני סיפורים, ואשר הוא הצליח כביכול לברר את שורש הבעיות שלו.
היו שניסו לשער כי מדובר בכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, אף שרבו הסתירות מתיאורי שני האישים, ועוד תמיהות רבות, כפי שהתברר בכמה בימות בשבועות האחרונים.
אחרי שעיינתי במכתבים המקוריים של האדמו"ר, שבהם דיווח כמעט מדי יום ביומו על אותה נסיעה לווינה, ברור לחלוטין באופן חד-משמעי שהאדמו"ר לא ביקר אצל הד"ר שטקל. ואחת מהשתיים: או שהד"ר שטקל מדבר על אדם אחר לגמרי, או שהוא המציא את כל הדברים האלה, כפי שאסביר להלן.
לפני שאעתיק את כל דיווחי האדמו"ר בנושא, אקדים ואומר:
אני ערכתי את סדרת "אגרות קודש" של אדמו"ר הרש"ב, מתוך המכתבים המקוריים שבארכיון.
בחמשת הכרכים של הסדרה הזאת נדפסו יותר מאלף מאיגרותיו, בשלל נושאים, ובהם הוא כותב פעמים רבות על בריאותו ועל טיפולי הרופאים. את הקטעים האלה לא העתקתי, משום שאלה דברים אישיים שאין בהם עניין לציבור, והסתפקתי בציון שלוש נקודות, להורות שכאן היו פרטים אישיים שהשמטתי.
כיוון שכעת רבו המתדיינים במצב בריאותו של האדמו"ר באותו חורף תרס"ג, ואצל אילו רופאים ביקר בווינה, מה אמרו לו, ואילו טיפולים נתנו לו – הריני מעתיק את כל הקטעים הרלוונטיים שהושמטו, שמהם עולה בדיוק אצל איזה רופאים ביקר ואילו טיפולים הוא עבר.
לנסיעה הזאת הוא נסע יחד עם בנו, כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, ועם אחד ממשרתי הבית.
את הוצאות הטיפולים שילם החסיד הנגיד, הרב ישעיה ברלין מריגה, בן דודו של האדמו"ר, ואליו דיווח האדמו"ר כל כמה ימים על כל ביקוריו אצל הרופאים והטיפולים שהוא עובר.
הרופא שאצלו ביקר בווינה מיד עם בואו לשם היה הפרופ' פרויד. הוא פנה אליו לא בגלל מומחיותו בשטח הפסיכולוגי, אלא מפני מומחיותו במערכת העצבים של הגוף. פרויד נתן לו טיפולים חשמליים במשך חודשיים. הטיפולים הועילו לו, וההרגשה ביד חזרה אליו. הוא חזר לביתו בליובאוויטש לקראת חג הפסח.
בעת הביקור אצל פרויד היו להם גם שיחות בנושאים הקשורים למומחיותו בפסיכולוגיה, כמסופר כמה פעמים ע"י כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, ועל ידי הרבי זי"ע. אך אלה היו שיחות שאינן חלק מטיפול, ואין להן קשר למחלת ידו של האדמו"ר, שבגללה ביקר אצלו. הטיפולים שפרויד נתן לו היו אך ורק טיפולי חשמל.
המסקנה ברורה אפוא: או שאין מדובר כלל בכ"ק אדמו"ר הרש"ב אלא באדם אחר שיש לו כמה מאפיינים דומים, או שכל הדברים באו ממוחו הקודח של שטקל, שהלביש תיאור שכולו פרי הדמיון על דמות אמיתית, שעליה אולי שמע מרבו פרויד. זאת ישפוט כל אחד לעצמו.
ראיתי כותבים על שטקל, שהוא היה דמות שנויה במחלוקת, שאף התאבד בסוף ימיו. פרויד עצמו יצא נגדו בחריפות, וכמה מעמיתיו האשימו אותו בגלוי שהוא בודה מליבו את תיאורי המקרים שלו. הוא ניסה להוכיח שהצליח לפתח שיטה חדשה ברפואת הנפש, ושיטותיו זכו לביקורת חריפה. אולם איני מתמצא בתולדותיו של שטקל, ולא בזה אבוא לדון.
ולאחר הקדמה קצרה זו, ארשה לקוראים לעיין בדיווח המקורי, מתוך האגרות המקוריות, המדברות בעד עצמם".
ב"ה יום ב' ו' טבת תרס"ג לפ"ק ליובאוויטש
בהיות ידידינו הרש"ג שי' פה נתיישבנו בדבר מה שאני סובל מהיד, ונשאר שצריכים לשאול אצל פראפ', וחשבתי בדבר פ"ב לשאול אצל מארזייעווסקי. אח"כ עלה אצלי הרעיון אולי יותר טוב לשאול בברלין אצל מענדל וכדומה. ידידנו הרש"ג שי' אינו מסכים כ"כ על הפראפ' מענדל, ואפשר יותר טוב לשאול אצל בענעדיקט בוין, ואינני יודע איך להחליט. ואבקשו להודיעני חוות דעתו בזה.
ב"ה יום ג' י"ד טבת תרס"ג לפ"ק ליובאוויטש
בדבר בריאותי בדעתי לנסוע אי"ה לשאול בווין, ואני מוצא מעלות בוין נגד ברלין, ועדיין לא החלטתי בזה. אמנם כן הוא הרעיון אצלי. והשי"ת ישלח לי רפו"ש בקרב בתוך כו'.
ב"ה מוצש"ק י"א שבט תרס"ג לפ"ק ליובאוויטש
אני חשבתי לנסוע ביום ג' העבר, אמנם מפני שהפראפ' לא הי' במוכן לא יכולתי לנסוע, ואסע אי"ה מחר. ואני לוקח אתי גם את בני שי', ומשרת ממשרתי הבית.
מויען אכתוב אי"ה לכבודו מה שיאמר לי הפראפ', והשי"ת יצליח דרכינו וישלח לי רפו"ש בקרב בתוך כו'.
ב"ה מוצש"ק י"ח שבט תרס"ג לפ"ק ויען
באתי לפה שלו' ת"ל יום ד' העבר. הייתי אצל פראפ' פרייד השייך לנערוין, ואח"כ הזמנתי אלי את הפראפ' נאטנאגל, ושניהם הסכימו אשר מה שאני סובל מהיד הוא מהנערוין. ועצתם לעשות עלעקטערי בפארמע אחרת מכפי מה שעשו לי מכבר בחארקאוו. והייתי ביום ועש"ק באנשטאלט, והתחלתי לעשות העלעקטערי. כפה"נ אתמהמה פה אי"ה כחודש ימים, והשי"ת ישלח לי רפו"ש בקרב בתוך כו'.
אם יהי' באפשרי יכול להיות שאסע מפה אי"ה על ימים אחדים לפאריז לשאול מהפראפ' בריסא.
בני שי' אתי בפה. אם אסע לפאריז אסע לבדי, ואשוב אי"ה לפה וניסע אי"ה לביתינו שלו'.
ב"ה יום ב' כ"ו שבט תרס"ג לפ"ק ויען
אני עושה העלעק' בכל יום, ניצוצי העלעק' אני מרגיש בהיד, אבל זולת זאת אינני מרגיש עדיין. עד היום עשיתי העלעק' ט' פעמים. אצלינו אינו עושים העלעק' באופן כזה, רק אינני חושב שדוקא באופן כזה הוא לעיכובא, ועפ"ע גם באופן אחרת הפעולה אחת היא.
ב"ה יום א' ט' אדר תרס"ג לפ"ק ויען
מבריאותי בד"כ אני מרגיש ת"ל הטבה קצת בהיד, גם הכובד שהי' בה הוקל ת"ל. המאשין שעושין לי העלעק' א"א שיהי' לי מאשין כזו בביתי, כי דורשת קאמיטאטער (והיא שייכה למכונה רענטגאן). במדינתינו נמצא מאשין כזו בליצעבניצע אחת במאסקווא, ואפשר בעוד מקומות. אבל אצלינו א"א לעשות זאת כי נצרך אלי' צענטרעל באטאריעי' או קאמיטאט'.
לפי דברי הדאק' יספיק אי"ה הזמן שביכולתי להיות פה שתשוב אי"ה היד לאיתנה, והשי"ת ישלח לי רפו"ש בקרב בתוך כו'.
ב"ה יום ד' י"ב אדר תרס"ג לפ"ק ויען
איני חושב עתה בדבר פאריז, אחרי רואי אשר ת"ל הוטב קצת, אם כי ההטבה היא במקצת מאד עדיין (וימים אלו הי' ההיצונג בהיד כמקודם), מ"מ אני רואה אשר העלעק' היא בעזה"י טוב לזה. ועפ"פ גם בפאריז לא יאמרו אחרת. ואם הי' ביכולתי לעשות העלעק' משך זמן ארוך ע"י הפסקות באמצע, יש לקוות שתשוב אי"ה היד לאיתנה, אמנם אין לדבר בדבר האי אפשר, כאשר כתבתי במכ' הקודם, ובהכרח להסתפק בהזמן שבאפשרי אי"ה להיות פה.
ב"ה כ"א אדר תרס"ג לפ"ק ויען
אני החלטתי להיות פה עוד שבוע אי"ה, היינו עד יום א' ח' ניסן הבע"ל, כי כל כמה שבאפשרי לעשות העלעק' טוב בעזה"י, והשי"ת ישלח לי רפו"ש בקרב בתוך כו'.
ב"ה יום ג' כ"ה אדר תרס"ג לפ"ק ויען
אינני מתחרט על נסיעתי זאת, כי ב"ה אני רואה תועלת, והשי"ת ישלח לי רפו"ש בקרב בתוך כו', ושאהי' בביתי במנוחה בכל פרט.
ב"ה יום א' ר"ח ניסן תרס"ג לפ"ק ויען
אנחנו ניסע אי"ה מפה יום א' הבע"ל דרך ווארשא, בווארשא לא נתעכב וניסע אי"ה ישר עם הקורייערסקין ונבוא אי"ה ביום ג' בקר לביתינו שלו', והשי"ת יצליח דרכינו.
ב"ה יום ד' ד' ניסן תרס"ג לפ"ק ויען
אנחנו ניסע מפה אי"ה יום א' הבע"ל, והשי"ת יצליח דרכינו וישלח לי השי"ת רפו"ש בקרב בתוך כו', ושאהי' בביתי במנוחה בכל פרט.
ב"ה יום ה' י"ב ניסן תרס"ג לפ"ק ליובאוויטש
באנו לביתינו שלו' ת"ל ביום ג' בקר, ומצאנו כל ב"ב יחיו ב"ה בחו"ש.
ב"ה יום ב' ז' אייר תרס"ג לפ"ק ליובאוויטש
מבריאותי אין חדשות. בוויען קניתי אפיראט עלעק' קטן, לעשות העלעק' בביתי, ועשיתי איזה פעמים, ואנני יודע אם כדאי לעשות עוד, כי העלעק' הזאת אם כי היא חלושה הרבה מאותה שעשו לי בויען (האפעראט שקניתי הוא מאותן הרגילים) אך היא רעזקא יותר און דראשזעט הרבה יותר, ואיני יודע אם זה מעלה. ואנסה לעשות עוד איזה פעמים אי"ה, ואז אראה אי"ה איך לעשות.
ב"ה יום ג' כ"ב אייר תרס"ג לפ"ק ליובאוויטש
ע"ד בריאותי עתה אינני עושה מאומה, כי הלעקט' הרגילה כפי שראיתי בנסיון איזה פעמים אינה מסוגלת לזה.
