השר חיים ביטון מש"ס: "40% מילדי כיתות א' - חרדים. אם לא פחדתם מספיק, תפחדו יותר"

לאיש חשוב:

אני מבין שזה הדליק אותך, אבל בלי להיכנס לדיון שפתחת שאני לגמרי חלוק עליך לגביו אגב.
כתבתי במפורש שאני לוקח מהרמב"ם את רוח הדברים שצריך תכנון לטווח ארוך.


לכן ק"ו בנו של ק"ו שברגע שהחרדים הולכים להיות בעז"ה בקרוב חלק גדול מהמדינה, ההסתכלות צריכה להיות שונה (אפשר גם לדוגמה לדבר על האסטרטגיה של יוסף במצרים לשמור אוכל משנות השבע לרעב וכו').

ניסיתי להסביר לו את ההבדל המהותי בין 'דאגה' ל'תכנון'.
אך כשלתי, ובכ"ז אנסה שוב.

תכנון זה חלק מחובת ההשתדלות הפשוטה.
כמו לתכנן תוכנית לימודים שיעניקו כלים לילדים להסתדר בעתיד.
כמו לתכנן פריסת תשלומי משכנתא מול הכנסות משוערות.
וכן כל כיוצא בזה.

דאגה, אחרי שביצעת את חובת ההשתדלות, אפילו אם היא רק ליום קדימה, לא רק שאין לה תוחלת, אלא היא מזיקה.
ובוודאי דאגה מופרזת כמו בתיאור של ר"י אייבשיץ על אדם האוגר באופן מופרז לשנים רבות, ועדיין ממשיך לדאוג. 

לקחת ציטוטים מדברי חכמנו בגנות ה'דאגה' ובשבח הביטחון בה' ולומר שלכן אין צורך אף פעם בשום 'תכנון',
זה עיוות חמור שמנוגד לדבריהם עצמם במקו"א.
לצערי זו דמגוגיה חרדית מוכרת. ומן הראוי להגיב בבהירות ובחדות להעמיד האמת על תילה.

ואגב, גם בפשט בר"י אינך מדקדק. הוא מדבר על דאגה למחר. כלומר דאגה תמידית (ולא רק לטווח ארוך) ליום המחר. ואדרבא, אם מישהו משקיע כמה שנים במקצוע לאחר זמן יש לו פחות דאגות כי הלך אל הנמלה וראה דרכיה וחכם...

לא, הרבי רבי יונתן זי"ע לא טועה!!

דברי הרמב"ם הם בגדר תכנון לטווח קצר; הנה הוא הולך אוטוטו להתחתן, ועליו לדאוג לפרנסתו.

אם כי בדברי הרמב"ם כשלעצמם יש מה לדון בפרקטיקה של היום. וזה לא שייך לאשכול דנן.

רד מהסיסמאות לעולם המעשה.

צריך להכין תוכנית לימודים. נכון?
צריך להחליט האם וכמה מתמטיקה ואנגלית ילמדו. נכון?
מספיק חצי שעה ביום? אולי פחות? אולי צריך יותר?
מצחיק לזלזל ולהגיד שזה תכנון מוגזם לעתיד ארוך\רחוק.
כי מהות הדיון הוא על העתיד. לתת לילדים כלים שיצטרכו בעתיד. 
מה הקריטריונים להחלטה? מה השיקולים?

שר אוצר חרדי.
צריך להכין תוכנית כלכלית? או שזה גם תכנון מוגזם לעתיד רחוק..