עדות אישית של עיתונאי של עיתון מקצועי של אופנועים,
שמו - אביעד אברהמי
עורך העיתון 'פול - גז' ושדרן בערוץ הספורט
שמי שמכיר את עולם האופנועים, זה עולם מאוד מעניין ומאוד מרתק ריגשית למי שמחובר לנושא.
(חשבתי להעלות עשרות תמונות משם, שתראו ותבינו מה קורה שם, מצד שני בעיתונות החרדית זה לא מקובל...)
"בוא לקפלן",
הם אמרו,
"תראה בעצמך מה הולך שם"
. אז באתי.
פיניתי מוצ"ש,
ונסעתי לקפלן.
הפעם החניה הייתה נוחה כי הסדנה שבה אני מלמד יושבת על הצומת, אז החניתי את האופנוע בתוך הסדנה ויצאתי אל הצומת.
ואז הגעתי למחאה,
וראיתי מסיבה אדירה!
משמעותית יותר מושקעת מאשר זו שהייתה בכל מוצ"ש בבלפור.
ואם בבלפור קראו לזה 'מסיבלפור', הרי שכאן בקפלן זו כבר ממש הפקה!
'הפקפלן'.
וראיתי אחלה של מסיבה!
עם אנרגיות בווליום גבוה,
ועם אנשים שמביאים זמבורות ותופים ואביזרים,
ומפוצצים באנרגיות,
אנשים רוקדים וצועקים,
וממש נהנים.
וחשבתי שלא פלא שהם מגיעים בכל סופ"ש, וגם אני הייתי מגיע אם הייתה לי מסיבה כזו כל סופ"ש מטר מהבית.
וראיתי המון יצירתיות,
והמון אומנים והיפסטרים,
ואנשים מחופשים וצובעים את הפנים ואת הגוף,
ושלטים יצירתיים ומיצגים אומנותיים מושקעים.
אין ספק,
הרבה כישרון יש שם בשמאל והרבה מוטיבציה להשתמש בכישרון הזה.
מרשים ביותר!
וראיתי כסף.
המון כסף!
אלפי חולצות,
מסיכות,
שלטים,
כרזות,
מערכות הגברה,
מערכות תאורה,
במות ענק,
שלטי חוצות ענקיים לאורך כל הדרך מהבית,
וגם פרסום ממומן ברשתות החברתיות ובעיתונות.
ארגזים של כסף שלפי ההערכות מצטבר למאות מיליוני שקלים, וחשבתי לעצמי מי מממן את כל ההפקה המשוגעת הזאת?
יש פה גורמים ששמים כסף גדול כדי שהמחאה הזאת תימשך.
וראיתי אלפי אנשים,
ובדיוק כמו בבלפור – גם כאן כולם היו דומים מאוד.
בצבע אחד.
לא ראיתי דתיים,
ובקושי מזרחים,
ולא אתיופים, ובטח שלא ערבים.
צבע אחד לבן ובוהק שלט בקפלן – בדיוק כמו בבלפור.
כל כך היה חסר לי הגיוון העצום של העם הזה שראיתי רק יומיים קודם לכן במחאת קפלן אחרת – של ירושלים.
וזה מסתדר היטב עם כך שלא היו עומסי תנועה בכניסות לתל-אביב כי הרוב פשוט ירדו מהבית להפנינג השבועי,
והמעטים שכן הגיעו מחוץ לעיר יכלו לנסוע עד ההפגנה ולהחנות קרוב. 'מחאת תל-אביב', חשבתי
וראיתי אנשים מבוגרים יחסית, ואם בירושלים הגיעו אלפי משפחות עם ילדים ועגלות ונערים וצעירים, הרי שבקפלן היו הרבה פחות עגלות וראיתי ים של דגלי ישראל.
שטיח עצום של כחול ולבן.
ולמען האמת זה ממש חימם לי את הלב.
אחרי השחור משחור של הדגלים בבלפור, פתאום לראות שטיח עצום של דגלי ישראל זה מרהיב!
אם צריך להצביע על משהו אחד טוב שקרה במחאה הזו, זה הנרמול של דגל ישראל על-ידי השמאל, הרבה יותר שיער לבן.
אחרי שחלקים ממנו קצת התרחקו ממנו וממה שהוא מייצג.
אז היום השמאל מזדהה עם דגל ישראל ומניף אותו בגאווה, וזה נהדר – גם אם ההחלפה של הדגל השחור בדגל ישראל נעשתה במשרדי פרסום כדי למתג מחדש את המחאה, וגם אם המארגנים עומדים בכניסות להפגנות ומחלקים אלפי דגלים ממותגים למפגינים.
מפרגן!
וראיתי גם דגלי אש"פ – דגל שמייצג את האויב הרצחני של ישראל ושל היהודים,
שבשמו נרצחו פה אלפים רבים של יהודים.
יחד עם דגלי אנטיפה והדגלים האדומים של הקומוניסטים.
וגם היו קריאות במקצב של הפגנות הפלסטינים כנגד ישראל.
וכמה מאות האנשים האלה נטמעו היטב בין שאר המפגינים והיו חלק מהם.
וראיתי אנשים שמפגינים בעד דמוקרטיה ונגד דיקטטורה,
וזורקים סיסמאות קשות מאוד לאוויר, וחרדים מאוד לזכויות נשים ולזכויות להט"בים ולזכויות מיעוטים,
אבל פחות אכפת להם מהזכויות של יותר מחצי עם,
וכשניסיתי לדבר עם כמה מהם גיליתי שיש המון סיסמאות בומבסטיות,
אבל אין מאחוריהן תוכן,
וכשמנסים לרדת לעומקם של דברים האנשים מתבלבלים מעובדות ונעלמים אל תוך ההמון.
וראיתי שמקדשים את מגילת העצמאות,
והרימו מיצג אומנותי גדול ומושקע עם המגילה ומנורת שבעת הקנים,
וזה היה ממש יפה,
וחשבתי לעצמי שהשמאל התחבר מחדש לא רק לדגל אלא גם לחלק מהערכים שעליה קמה המדינה,
כמו 'מדינה יהודית' שכתובה כל כך הרבה פעמים במגילת העצמאות,
וגם חשבתי שאני לגמרי חותם על ערכי מגילת העצמאות – בניכוי ההסכמה לתכנית החלוקה כמובן, כי פחות מתאים לנו גבולות 1947.
וראיתי המון שנאה.
שנאה יוקדת לאדם אחד ולמשפחתו,
שנאה לאנשים ספציפיים בימין,
ושנאה לימין כולו.
ראיתי אלפי אנשים שטופי מוח,
אחוזי דיבוק ונוטפי שנאה,
שמתעבים כל מה שהוא לא הם.
הרבה שנאה הייתה שם, בקפלן, וגם כעס, ואלימות, וכוח, וצעקות.
ושוב זה היה קצת דיסוננס עם כל האהבה וה'הפקפלן',
אבל כבר כתבתי בעבר שהשנאה והאהבה יכולים לחיות יחד ומסתדרות היטב כל עוד יש נושא שמדביק אותן יחד.
וראיתי עשרות בני נוער שעומדים בקבוצה ושורפים את צווי הגיוס שלהם,
וקראו להם בשמות מאוד יפים כמו 'סרבני מצפון',
ותהיתי למה מכבסים פה מילים ולא קוראים לילד בשמו – 'סרבנים פוליטיים'.
וגם חשבתי לעצמי איך שריפת צווי הגיוס מסתדרת עם כל דגלי ישראל ועם 'מחאת המילואימניקים' ו'אחים לנשק',
וכל מיני דברים שהשמאל ניכס לעצמו – כמו השירות הצבאי שלי והמילואים שעשיתי עד גיל 41 – ואז נזכרתי שאצל השמאל המטרה מקדשת את האמצעים והכל מותר בדרך אל המטרה.
אז משתמשים במילואים ובשירות הצבאי,
ומשתמשים בדגל, ובשכול – הכל לצורך ניגוח פוליטי נקודתי.
פרות קדושות יש בהודו, לא בישראל.
וראיתי כמה אנרכיסטים שניסו בכוח לפרוץ לנתיבי איילון,
כמובן כדי להסביר לכל הנהגים כמה שהם צודקים ונכונים,
וראיתי שהמשטרה עצרה חלק מהם,
אבל בדקתי וב-17 השבועות שההפקפלן קיימת לא הוגשו כתבי אישום כנגד אף פורע אז הבנתי שהאנרכיה משתלמת.
וראיתי עשרות ילדים יושבים במעגל וקוראים בקצב קריאות על דמוקרטיה ונגד דיקטטורה וגזענות ולהט"בופוביה,
וחשבתי לעצמי שזה יפה מאוד לראות ילדים פעילים,
אבל מעניין אם החמודים האלה פגשו אי-פעם מישהו מאלה שנגדם הם מפגינים או אפילו שמעו דעה נגדית, וכמה קל להכניס רעל לילדים קטנים.
והלכתי את כל רחוב קפלן,
מהצומת עם בגין ועד אבן גבירול,
אפילו פעמיים,
ולא ראיתי את מאות האלפים שהתקשורת מדברת עליהם.
היה מרווח והיה אפשר ללכת בקלות,
ואם להשוות להפגנה שהייתה בירושלים יומיים קודם לכן,
ושגם בה הייתי, אז במוצ"ש בקפלן היו הרבה פחות מעשירית האנשים שבאו לירושלים.
וראיתי אידיוטים שימושיים שטופי מוח שרוקדים לקצב התופים ומערכות ההגברה של בעלי האינטרס שמממנים אותם,
וצועקים 'ד-מו-קרט-יה' בפאתוס מלודרמטי משעשע בזמן שהם רוצים להנציח פה דיקטטורה,
ומפגינים בכוח כנגד הבחירה הדמוקרטית שלי ושל רוב העם ודורסים את הקול שלנו,
והתפלאתי איך אלו שרוממות הדמוקרטיה זועקת מגרונם מעוניינים בדמוקרטיה שבה הם שולטים והם מחליטים,
גם אם זה בניגוד לרוב העם, ואיך אלה שכל כך חוששים מדיקטטורה בוחרים להנציח אותה.
ובעיקר ראיתי אנשים מנותקים.
אנשים שחיים בתוך הבועה הנוחה שלהם,
עם אנשים שנראים וחושבים בדיוק כמוהם,
אנשים שחלקם איבדו קשר לעם הזה,
לרוח שלו ולערכים שלו,
אנשים שמתכחשים לזהות שלהם ולשורשים שלהם,
אנשים שרוצים שכל השאר יהיו בדיוק כמוהם.
ולמען האמת זה היה קצת מעורר רחמים.
ומעל הכל ראיתי עוד הפגנה פוליטית של השמאל כנגד הימין,
כמו כל אלו של השנים האחרונות,
וכל מה שהאנשים שבאו להפגין רוצים זה שהממשלה תיפול וששוב תעלה 'ממשלת שינוי'.
ואז חשבתי לעצמי שבשנים האחרונות השמאל עשה קמפיין רק-לא-ביבי אדיר ממדים על-פני שנים,
ואז קיבל את נתניהו עם 64 מנדטים,
והשמאל עשה קמפיין רק-לא-בן-גביר-סמוטריץ'-פשיסטים – וקיבל אותם עם 14 מנדטים בכנסת,
והשמאל עשה קמפיין חרם על המתונים – וקיבל את כל הספקטרום של צד ימין בממשלה,
ועכשיו השמאל עושה קמפיין נגד הרפורמה – מה שכנראה מסביר מה הולך להיות, כי בקמפיין האגרסיבי של השמאל כולם התעוררו וכולם מבינים שרפורמה מקיפה במערכת המשפט היא צו השעה כדי לשמור על הדמוקרטיה בישראל.
תוקן על ידי רעיונוביץ ב- 30/04/2023 23:13:36
