| ניוטרל כתב: |  | י"ט אייר. יום פטירתו:
אז צריך לומר פרשת המן.
ולא רק ביום שלישי, של פרשת בשלח... |
|
זוהי אינפלציה קלאסית בסגולות, המצאה על המצאה...
בספר פרשת המן (פרק י' עמ' שנ"ב) כתב שיש שהביאו סגולה לפרנסה לומר פרשת המן שמו"ת ביום שלישי לסדר פרשת בשלח, אולם לא נמצא שום מקור מוסמך לשמועה זו, ואדרבה בדברי כל הראשונים מבואר שסגולת קריאת פרשת המן היא לאומרה בכל יום.
מקור הסגולה הוא בספר "ילקוט מנחם החדש" (תשנ"א) בשם הרב שלמה יהודה ויינברגר, ששמע כך מפי הרב שלום מסטארפקוב, שאמר זאת בשם האדמו"ר מרימנוב. אבל בכל הספרים שהביאו מתורת האדמו"ר מרימנוב לא נמצאת סגולה זו, וגם צדיקי בית פשוורסק שנמנו על תלמידי בית רימנוב לא שמעו דבר זה מעולם.
ובקונטרס "כנגן המנגן" מהרב אליהו אליעזר בוימרינד הביא שחקרו אחר מקור הסגולה מהרב ווינברגר הנ"ל, והתברר שהוא לא אמר דבר זה מעולם, אלא המעתיק העתיק מאיזה מחברת שמצא בעזבונו של הרב הנ"ל שכתב שם סיפורים מכמה צדיקים, ושם כתב שבילדותו הסתופף אצל הרב שלום מסטרפקוב, ובשנה מסויימת ביום ג' פרשת בשלח, דיבר עמו הרב על חשיבות ענין אמירת פרשת המן בכל יום.
והמעתיק שלא הבין את הדברים, חשב שיש כאן מסורת חדשה לומר פרשת המן ביום ג' פרשת בשלח (לאחר מכן התחדש גם שמו"ת...) ולסיכום, מדובר בהמצאה חדשה שאין לה שום מקור, ואינה גורמת חיזוק אלא ההיפך - כי במקום לומר את פרשת המן בכל יום, אומרים פעם בשנה. גם הגראי"ל שטיינמן הביע מורת רוח מ"סגולה" חדשה זו.
וטעם אמירת פרשת המן, כתב הגר"א שזה ע"פ הגמ' ביומא (דף ע"ו) שהמן היה יורד בכל יום ולא פעם אחת בשנה, כדי שיקבלו פני אביהם שבשמים כל יום, ולכן אמירת פרשת המן היא דוקא בכל יום (ולא פעם בשנה) כדי לעורר את מדת הבטחון ולהאמין שהקב"ה נותן לו מזונותיו בכל יום מחדש.
וכן כתב מרן בשולחן ערוך (אורח חיים סימן א' סעיף ה') שטוב לומר בכל יום פרשת המן.
|
