https://www.israelhayom.co.il/magazine/shishabat/article/14095279
1. הסיפור של שרה (שם בדוי)
הם לקחו את שרה (שם בדוי, כמו כל שמות הנשים המעידות בכתבה; פרטים מזהים נוספים טושטשו) למרתף בעיר במרכז הארץ, שם שכן משרד פשוט של ארגון חרדי פרטי המעניק מגוון מענים בתחום הנפש, בתשלום מלא וללא החזר מקופות החולים. היא אמנם מעצבת מוצלחת שזוכה לשבחים על עבודתה המקצועית, אבל בעלה לשעבר, שהתעלל בה פיזית, מילולית וכלכלית, החליט ביחד עם המטפל הזוגי שלהם שהיא זקוקה לאבחון פסיכיאטרי ולכדורים.
הפסיכיאטר, שהגיע בכלל מעיר אחרת, דרס לכאורה כל אתיקה בסיסית. בניגוד לרצונה הכניס את בעלה פנימה וניהל איתו שיח מעל ראשה, כאשר הוא מקבל ללא עוררין את דבריו ואינו מקשיב למה שיש לה לומר. גם השיח על מינון הכדורים נערך כאילו אינה נוכחת. רגע לפני שבעלה הצליח לאשפז אותה בבית חולים למתמודדי נפש, קשר השתיקה נשבר וגורמי מקצוע חיצוניים שנכנסו לבקשתה לתמונה הצילו אותה.
בפגישה שערכה עם אותו פסיכיאטר הודה האחרון בטעותו בכך שהכניס את בעלה לחדר הטיפול בניגוד לרצונה, ואף הוסיף כי המטופלת אינה זקוקה לפסיכיאטר או לתרופות. תמלול השיחה הבלתי ייאמן הגיע לידי "שישבת", וכך גם אבחון נוסף שהעניק אותו פסיכיאטר, שקבע כי האישה כלל אינה זקוקה לטיפול תרופתי והיא "ללא עדות לפסיכוזה", אך הנזק הבלתי הפיך נעשה.
שרה לא לבד. בשבועות האחרונים נפגשנו גם עם פייגי, רות, אהובה, גיטי ויעל, האזנו למקרים רבים נוספים, והגיעו לידינו עשרות מסמכים. בכולם חזר אותו קו עלילה: תופעה שבה נשים חרדיות, נורמטיביות לחלוטין, אובחנו באבחונים פסיכיאטריים והוכרחו ליטול כדורים בזמן שהיו במערכת יחסים אלימה. פעמים רבות האנשים שהיו אמורים להיות משענת עבורן שיתפו פעולה עם הבעל האלים ופעלו דווקא נגדן, בין שמדובר בבני המשפחה הגרעינית, בעסקנים בקהילה, ובין שבפסיכיאטרים שהתעלמו לכאורה מכללי האתיקה הרפואית.
התופעה אינה ייחודית למגזר החרדי או לנשים בלבד, אולם במגזר החרדי קיימים קווים מאפיינים ייחודיים ההופכים את סוגיית ההתמודדות לבעלת קווי מתאר שונים מאלה של המגזר הכללי, ואת הנשים חשופות יותר לפגיעה. הנשים ששוחחו איתנו מרשימות. אימהות עובדות שמפרנסות משפחות ושייכות למיינסטרים של המגזר החרדי - והן מניפות דגל אדום בוער.
"מילאתי פי מים"
"כבר בזמן ההיכרות שלנו היו סימנים, אבל לא ידעתי לתת להם שמות", אומרת שרה (29), אמא לחמישה ילדים העובדת בתחום עיצוב אירועים, שבזמן שעבר הספיקה להתגרש מאותו בעל מתעלל.
"מקרה האלימות הראשון קרה לאחר לידת אחד מילדינו. ביקשתי ממנו שייקח את אחד הילדים מהגן בצהריים, כדי שאוכל גם לתפוס תנומה, והוא חנק אותי ואמר 'אל תגידי לי מה לעשות'. התחננתי שיעזוב אותי, לחשתי שאני לא נושמת, והוא שחרר ואמר 'בעיה שלך שאת אומרת לי מה לעשות'.
"חוויתי גם אלימות כלכלית. התשובה התמידית היתה 'אין כסף', למרות שעבדתי והרווחתי יפה. הוא לא נתן לי גישה לחשבון הבנק ולא היו לי כרטיסי אשראי. בכל פעם שהייתי צריכה לקנות משהו נאלצתי להתחנן אליו לשקלים בודדים, בעוד הוא טס עם חברים ופיזר בלי חשבון על עצמו.
"והיתה גם אלימות מינית. 'אם לא תלכי למקווה, אני אטוס לחו"ל ואהיה עם מישהי אחרת', הוא אמר לי, והוסיף: 'אני יכול לגרש אותך, כך כתוב בתורה'. עם הזמן הוא התחיל להגיע הביתה מאוחר, לפעמים אפילו לפנות בוקר, תמיד עם תירוץ מוכן. 'התעכבתי בעבודה, שוחחתי עם חבר על בעיה רפואית שצצה אצלו'.
"הייתי קמה בארבע בבוקר ומגלה שהוא לא לצידי, אחרי שהלכנו לישון יחד. שאלתי את עצמי מה קורה פה. התקשרתי אליו במשך שעות, וכשהוא הואיל לענות לי אמר 'אני בבית כנסת, אני מגיע', וברקע שמעתי מוזיקה לועזית וצעקות של נשים וגברים.
"במקרה אחר הייתי שבועיים אחרי לידה וחזרתי הביתה מאמא שלי כי הוא אמר שהוא מתגעגע. מה התברר? שהוא קרא לי כדי שאהיה עם הילדים והוא יוכל לצאת לחגוג. הפעם התירוץ היה שהוא נרדם בבית הכנסת.
"שני מטפלים שלו כבר התקשרו אליו לומר לו שאינם מוכנים להמשיך לטפל בו מפני שהוא לא לוקח אחריות, אז בעלי אמר שהוא רוצה ללכת למטפל מסוים מאוד, שהעניק ייעוץ וטיפול לזוגות, כדי לראות אם הוא מתחבר. אצל המטפל הזה הוא סיפר: 'אשתי צורחת עלי וחושדת בי לחינם'.
"בפעם השנייה שבה הגענו שנינו למטפל הוא שאל אותי 'את מעירה לו? צועקת עליו?'. עניתי שכן, כי הוא מגיע הביתה בחמש לפנות בוקר ואני עם ילדים קטנים.
"המטפל אמר לי: 'את יודעת שכתוב בגמרא שאישה רעה היא אישה שמקדיחה את התבשיל של בעלה? אני לא יכול לתאר את הרוע שלך. את לא מקדיחה תבשיל, את רעה. את כל הזמן חושדת בבעלך, תפסיקי לחשוד בו, או שתתחילי לקחת כדורים'. עניתי: 'בחיים לא אמרו לי דבר כזה. גם בעבודה אני שומעת רק פידבקים חיוביים, למה שאלך לפסיכיאטר?'. הוא אמר לי: 'זה לטובתך, להצלתך'. כל ה'טיפול' התבצע בצרחות אימה ובהשפלות, ואני נבהלתי והאמנתי לכל מילה.
"ואז עלתה הדרגה. המטפל אמר לגרוש שלי: 'היא צריכה לומר לך תודה שהסכמת להתחתן איתה', וזה מה שהוא הכריח אותי לעשות".
"לאחר מכן, במשך שלושה חודשים לא יכולתי להביט בעצמי במראה. הסתכלתי על העיניים שלי ואמרתי: 'איזה עיניים אכזריות'. האמנתי שאני הרוע בהתגלמותו.
עלות המפגש הראשון עם הפסיכיאטר, אומרת שרה, שנמשך 20 דקות בלבד, היתה לא פחות מ־2,500 שקלים. המפגש השני, שאליו הגיעה לבד, עלה 2,000 ש'. בשני המקרים היא לא קיבלה קבלה, ותוכן הביקור לא נרשם במחשב. המרשם שקיבלה לכדורים נכתב בכתב יד, על דף.
"במפגש הראשון הפסיכיאטר אמר לגרוש בפניי, כאילו אני חפץ: 'אחרי שהיא תיקח את ה־25 מיליגרם נעלה את המינון'. כשקיבלתי את הכדורים, הוא היה בודק בכל יום ושואל באובססיביות 'לקחת את הכדור?'".
המצב בבית השתפר מאז שהלכתם לטיפול?
"לא, אבל נהייתי דג. מילאתי פי מים. הוא המשיך לצאת בלילות, ואני הלכתי לישון לבד. הגעתי למקום נמוך בחיי, רק רציתי למות. התפללתי לה' שייקח אותי. התקשרתי לראש הישיבה של הגרוש ושיתפתי אותו במה שאני עוברת אצל אותו מטפל, סיפרתי לו שהוא צורח עלי כמו מטורף. ראש הישיבה אמר: 'אני לא מכיר אותך, אולי הוא יודע שזה מה שיעבוד איתך'".
שרה עוצרת לרגע את שטף הדיבור, כדי להראות רשימת כללים בכתב ידו שעליהם היתה צריכה לחתום. הדף מחולק לכותרות: "אור אדום", "משמעת" ו"אחריות בבית".
מתחת לכותרת "אור אדום" מופיעים סעיפים שאותם הכריח אותה ליישם - למשל, להיכנס לחדר כשהיא כועסת כשהוא חוזר לפנות בוקר או "לדבר רק אחרי שנרגעת ולקחת כדור". תחת "משמעת", ביקש ממנה לחתום כי היא עושה מה שהוא אומר, שהוא מחליט עם מי מדברים ולמי הולכים, שאותו מטפל זוגי הוא המדריך של הבית ולא אף אחד אחר, ושאותו פסיכיאטר, ורק הוא בלבד, מטפל בהם.
איך בכל זאת הצלחת להיחלץ?
"שלושה ימים אחרי שהתחלתי ליטול את הכדורים התקשרתי לגיסתי ואמרתי לה שאני לא נורמלית, שאיזה נס זה שהוא הסכים להתחתן איתי. כל מה שטפטפו לי. היא כעסה וצעקה: 'זו לא את, מה את מדברת?! מה זה השטויות האלה?!'.
"נס נוסף היה שהגרוש שלי טען שהפסיכיאטר אמר שאני צריכה להיכנס לאשפוז בבית חולים לחולי נפש, שאסור לי לטפל בילדים ושאני חייבת ללכת להורים שלי ולא להיות ליד הילדים.
"התקשרתי לאחי ולגיסתי ואמרתי להם שאני באה, ולמחרת יצרתי קשר עם אותו פסיכיאטר. הוא הכחיש שאמר שאני זקוקה לאשפוז, אבל סיפר שהגרוש התקשר לספר עלי דברים מזעזעים שאירעו כביכול באותו יום עם הילדים. שאלתי אותו איך אדם שבילה בדירת הוללות מחוץ לבית כל אותו היום והלילה יכול לדעת בכלל מה קורה בבית, ואמרתי שהוא האכיל אותו בדמיונות. הוא אמר שמצידו אני יכולה לחזור הביתה, אבל זו כבר היתה דרך אל־חזור. בזכות גיסתי לא הסכמתי לעזוב את בית הוריי ולחזור לתופת".
ומה עם הילדים?
"נאבקתי עליהם. הגרוש שלי אמר שאם אני לא חוזרת הביתה הוא לוקח לי את הילדים, והוא אכן לקח אותם לדירה מחוץ לעיר ושם פשוט לא פתחו לי את הדלת. הזמנתי משטרה, ושם הפנו אותי לנעמת, אבל במשך שלושה שבועות לא ראיתי את הילדים, וכל יום בלעדיהם הרגיש כמו נצח שבו חיי אינם חיים.
"עורך הדין של נעמת כתב מכתב לבית המשפט, ובתוך חמישה ימים זימנו פגישה עם הגרוש שלי. העובדת הסוציאלית החכמה של בית המשפט קלטה את הסיפור מהר מאוד ואמרה לו: 'אם אתה טוען שהיא לא כשירה, כיצד השארת אותם איתה שעות על גבי שעות שבהן בילית בדירות הוללות? מדוע הבאת איתה ילדים אחד אחרי השני?'. בית המשפט השתכנע והחזיר לי את הילדים כבר למחרת".
המסמכים ששרה חושפת בפנינו, הן מנעמת והן מבית המשפט, מוכיחים ללא ספק כי עדותה מדויקת.
בעקבות הסיפור של שרה יצרנו קשר עם אותה עמותה פרטית כדי להבין אם הסיפור של שרה חד־פעמי, או שמדובר בשיטה. כשניסינו להבין אם העמותה משמשת כתובת דיסקרטית, השתמשנו בסיפור כיסוי שבו פנינו עבור בעל שרוצה לבוא עם אשתו שמתמודדת עם "בעיה", ושאלנו אם ניתן ליצור דרך העמותה קשר עם פסיכיאטר.
הובהר לנו שהדבר אפשרי, ושכחלק ממדיניות המקום התיעוד נמצא רק אצל הפסיכיאטר, והמרשם, אם ניתן, ניתן בכתב יד. את התרופות, לדברי אנשי העמותה, אפשר לרכוש בבית מרקחת פרטי ללא תיעוד בקופות החולים.
בשתי שיחות נוספות שערכנו ביקשנו במפורש אפשרות למסור מידע מקדים על האישה, ולאחר התייעצות בקשתנו נענתה.
בשיחה נוספת, הפעם בסיפור כיסוי אחר, נאמר לנו כאשר ביקשנו שלא יהיה זכר לביקור או למרשם, ושאם נרצה למסור מידע מקדים, כי "אפשר למצוא פתרונות להכל". עוד נאמר שהמחיר לפגישה עם פסיכיאטר הוא 750 שקלים. שרה, כאמור, שילמה 2,500 שקלים באותו מקום בדיוק, מה שמעלה שאלות בנוגע לפער בסכומים ולמי הוא מיועד.
פרט מעניין נוסף שנאמר לנו הוא שיש פסיכיאטרית חרדית אחת בלבד (שמה שמור במערכת) שהעמותה עובדת איתה כעת. מעבר לשיחות עם אנשי העמותה לא מצאנו אתר או מקור מידע אחר המסביר על פעילותה והיינו צריכים להתאמץ מאוד כדי למצוא אנשי טיפול מהמגזר החרדי שמכירים אותה. זאת ועוד, שמענו עדויות מטרידות נוספות בנוגע לאופן ההתנהלות בעמותה, ואנשי מקצוע מוסמכים במגזר החרדי ייעצו לנו לנהל את הטיפול במקום אחר.
