לבתי-כנסיות כדי לעורר את בנ"י.
וכיון שראש השנה הוא שני ימים, ולכל אחד מהם מעלתו המיוחדת: ביום הראשון של ראש השנה "דינא קשיא", וביום השני "דינא רפיא"48, יום הראשון מדאורייתא, ויום השני מדרבנן, ומאחר שחמורים דברי סופרים49, יש לכל יום יתרון על משנהו, ומשלימים זה את זה, עד שנעשים "יומא אריכתא"50 – צריכים לילך להבתי-כנסיות בשני הימים.
עלול מישהו לטעון: כיון שיש לי חשבון מסובך של כל השנה, איני יודע מה נובע מן היצר הטוב ומה מן היצר הרע, ועתה ניתנו לי ארבעים ימי רצון כדי שאוכל לחשב את חשבוני – כיצד אוכל להקדיש זמני זה לאחרים? והמענה לזה: "איש לרעהו ומתנות לאביונים" – שגם "מתנות לאביונים" הם "איש לרעהו", ועי"ז שילך לעורר את חבירו – יתוסף לו גם הוא.
|
|
