| נשלח ב-28/9/2023 07:58 |
 |
| |
סדרת כתבות בהמשכים ב זמן ישראל על זכרון יעקב מי יכול להעלות
תוקן על ידי זמןלכל ב- 28/09/2023 07:58:08
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2023 14:30 |
|
| |
במסווה של פרויקט ציבורי, עמותה חרדית גוזרת קופון נדל"ני ענק קומבינת הנדל"ן החרדית בזכרון יעקב תחקיר זמן ישראלמנהיגי הקהילה בזכרון יעקב הקימו שכונות מגורים על שטחים ציבוריים באמצעות מצגי שווא ● ראש המועצה לשעבר עזר בוועדות התכנון ● ראש הקהילה החרדית הרב רפי מנת רכש קרקעות, דירות וגגות באופן פרטי בשכונות שהעמותה שלו מקדמת ● ורגע לפני שערך הנכסים השתבח, הרב מנת מונה למנכ"ל העמותה, שמטרותיה בכלל "חינוך לתורה" ● מנת: "יש צבע, אין בשר" ● רב המעללים מזכרון: כתבה ראשונה בסדרה מאת אבנר הופשטיין | סייע בתחקיר: נאור מזוז פורסם בתאריך: 20/06/2023 בערבו של יום חורפי בפברואר האחרון ניסינו לבדוק איך רוכשים דירה בפרויקט “דורות” בזכרון יעקב. מדובר ב־44 דירות במתחם של ארבעה בניינים, כ־90 מ”ר כל דירה, במיקום טוב לשומרי מסורת, קרוב למוסדות דת – ובאחת המושבות הכי יוקרתיות בארץ, הפנינה של הברון רוטשילד.
מקום אידיאלי למי שמחפש קצת יידישקייט בין הכרמים. המתחם אומנם קצת צפוף, אבל שמענו שהמחירים לא בשמיים. בטח מישהו מוכר, או לפחות מכיר מישהו שרוצה למכור.
אולם, מתברר שזה לא כל כך פשוט. זאת משום שפרויקט שנולד בשקר למועצה ולוועדות התכנון, המשיך בקומבינה מפותלת מול רשויות המס, קיבל אישורים על העוקם בוועדות התכנון ונמכר לאנשים בסוג של מצג שווא, שרק הלך והתעצם עם השנים – הוא כיום, ולמעשה כבר כמה שנים, מקבץ די צפוף של דירות “נגועות” – אי אפשר למכור אותן, אי אפשר לקבל עליהן משכנתה, אי אפשר לרשום אותן בטאבו.
מה שיראה לכל נדל”ניסט מתחיל כתהליך מעורר השתאות, בו כמעט שום דבר לא נעשה על פי הכללים, מתואר כנורמה בעולמות מסוימים. ככה נסגרים הדברים ב”ביזארו וורלד” של עמותת הדת החולשת על העדה החרדית בזכרון יעקב ומכונה “המרכז לחינוך תורני”. או בקיצור: המל”ת.
“אני אסביר לך איך זה עובד”, אומר לנו אחד הדיירים. “האנשים שגרים פה לא היו אמורים להיות רוכשים רגילים, אלא עובדים במוסדות החינוך של העמותה. המתחם הזה נולד כדי לתת פתרון לחברי הסגל, שיוכלו להתגורר פה בזמן שהם מלמדים ולא יצטרכו להגיע מרחוק. אבל בפועל מכרו לנו. סתם אנשים”.
אתם לא אנשי סגל? אתם לא עובדים בעמותה? “אף אחד מאיתנו לא שייך לצוות המורים של העמותה. בגלל זה אנחנו מקבלים מים וחשמל ויש לנו טופס ארבע – אבל הבנקים לא מוכנים לתת לנו משכנתה. אף בנק לא מוכן להיתקע עם דירות השייכות לעמותה ומיועדות למטרות ציבוריות. כי הבנקים לא טיפשים, הם יודעים שבחיים לא יצליחו למכור אותן אחר כך.
“לכן אנחנו צריכים לשלם על הדירות בעצם בצ’קים או במזומן. אף אחד בחיים לא יתן לי משכנתה לדירה הזאת”.
אז אם אני רוצה לקנות פה, מה אני יכול לעשות? “הדרך היחידה שלך היא לקנות דירה אחרת מהמשפחה שלך, לשעבד אותה ואז מהכסף של המשכנתה ההיא תוכל לשלם פה. ככה אני עשיתי. חמותי לקחה משכנתה על דירה שלה ונתנה לי כסף מזומן שאיתו אני משלם פה”.
לא חששת ללכת למהלך כזה? נשמע מאוד אפור מבחינה חוקית. “עורך דין יגיד לך בחיים לא לקנות ככה, אבל זאת המציאות. ככה עושים החרדים. זה עולם תחתון עם קודים משלו. כולם פה יודעים. כולם ידעו שהם קונים דירות שהיו מיועדות ל’מגורי סגל’ ולכן אי־אפשר יהיה לקבל עליהן משכנתה או לרשום אותן בטאבו.
“אז משלמים תשלומים ומחכים שיבוא יום ויסדירו את זה רשמית. שנים ניסינו לקבל מהבנקים משכנתה, אבל הם פשוט לא מוכנים. הם אומרים, ‘תוכיחו. תוכיחו לנו שאלו דירות רגילות למגורים ולא דירות למטרות ציבוריות, ואז ניתן לכם משכנתה’. כמובן שאי־אפשר להוכיח”.
הסיפור של שכונת דורות ושל עמותת מל”ת מתרחש בעוד מקומות בארץ, ותואר לא אחת כשיטה. אבל נדמה שבזכרון יעקב הוא מקבל ממד מקאברי במיוחד.
עמותה שהוקמה כדי “לנהל ולממן מוסדות חינוך תורניים” לסוגיהם – ושנהנית מתמיכות ומענקים ממשרדי הממשלה בכ־19 מיליון שקלים בשנה, כ־60% מתקציבה, בתוספת תרומות נדיבות – הפכה עם הזמן, ובעיקר בעשור האחרון, ליזמית נדל”ן מהשורה הראשונה – עסקאות מכר וממכר של קרקעות, בניינים, שכונות ופרויקטים מסחריים יוצאות ונכנסות בשערי העמותה. לא אחת ראשיה גם עושים אגב כך לביתם הפרטי.
תלונות במשטרה עם טענות לחשדות לפלילים בעבירות שונות יושבות כבר ארבע שנים, ואף שהועברו ממחוז חוף ללהב 433 לא ברור אם התקדמו מעבר לחקירה ראשונית.
תלונות לרשם העמותות נבדקו לאורך תקופה ובעבר העלו נוריות אזהרה, שהעמותה דאגה לכבות במהירות (על כך, בהמשך). גם רשות המיסים חקרה חשדות לעבירות מס, להלבנת הון ולהברחת נכסי עמותה, אך מסרבת להשיב על שאלות לגבי תוצאות החקירה.
איכשהו, השיטות הפסולות שיתוארו כאן נמשכו באין מפריע ולפעמים אף השתכללו; והפוליטיקאים המקומיים מתחלקים לשניים – אלה שמשתפים פעולה עם השיטה, ואלה שפשוט אובדי עצות ולא יודעים כיצד להילחם בה.
מגורי הסגל הפכו לפרויקט נדל”ני מניב המל”ת הוקמה בשנות ה־70 על־ידי הרב שלום מאיר יונגרמן, ראש הקהילה החרדית בזכרון יעקב, שיסד כוללים וישיבות ברחבי זכרון וגם בפרדס חנה, יוקנעם ועתלית. הרב, שנחשב לגאון בתחומו, הוציא ספרים רבים, בהם על חידושי הרמב”ן – ואלפי תלמידים מתחנכים כל שנה במוסדות שהקים, הכוללים תיכונים, חטיבות ביניים, מעונות, גני ילדים ועוד.
הרב יונגרמן הלך לעולמו ב־2013, אבל העמותה המשיכה לפעול באמצעות ילדיו ותלמידיו. עם הזמן נדמה שהלכו והיטשטשו הגבולות בין “חינוך לתורה ולעבודה”, שזהר באור יקרות במטרות העמותה עת נרשמה ברשם העמותות בשנות ה־80, לבין עסקאות הנדל”ן העוברות לידה, מעליה ובתוכה, פעמים רבות ביוזמת ובמעורבות ישירה של בכיריה.
כיום כבר קשה להבדיל בין השניים, ומעטים, כך נדמה, עדיין מנסים. כדי להקים את שכונת “דורות” ברחוב הזית בזכרון יעקב הערימה העמותה על הרשויות. ביד ימין היא הצהירה על הכוונה להקים מגורי סגל לשימושם של המורים במוסדות החינוך של העמותה (הכוללים פנימיות וכוללים), ביד שמאל היא תכננה מהרגע הראשון לעשות שימוש מסחרי רגיל בנכסים, שערכם הלך והאמיר עם השנים.
הדואליות הזאת משתקפת כבר ממסמכים מוקדמים, עוד בשלבים שהפרויקט היה בעריסתו. כבר בדוח העמותה מ־2011, הכוונה להשתמש בממכר הדירות לצורכי כיסוי גירעונות או הלוואות של העמותה מוזכרת.
מחד, מוצהר כי לאור הגידול “במספר התלמידים במוסדות החינוך של העמותה” בונה האגודה “בהתאם לצרכי מוסדות החינוך שלה.. פנימיות, דירות, בתי מדרש וכיתות לימודים”. במילים אחרות: כל היזמות הנדל”נית צבועה כולה למטרות חינוכיות.
אבל כמה פסקאות אחר כך מגיעה הסתירה. העמותה הצהירה כי לצורך “מימון ההשקעה בבנייה” היא קיבלה הלוואות מתומכי העמותה, חלקן צמודות לדולר וחלקן ללירה שטרלינג הבריטית, ומבהירה: ההלוואות… פירעונן יהיה לאחר מכירת הדירות”. במילים אחרות: לפחות חלק מהדירות שיבנו נועדו למכירה לצורך מימון הלוואות.
הצורך להעמיד פנים כאילו מדובר במגורי סגל אינו רק לשם שמיים – כך שומרים על אופיו הציבורי של הפרויקט, על התב”ע “החומה” (כלומר, זו המיועדת למטרות ציבוריות ולא פרטיות) ועל שורה של הקלות משמעותיות הניתנות למי שבונה למען הציבור ולא למען רווח פרטי.
“הדירות מיועדות למגורי סגל, חלק עם משפחות, חלק ללא משפחות”, הסביר נציג העמותה בדיוני הוועדה המקומית. “יש כ־200 אנשי סגל שאין להם פתרון מגורים”. כך קיבלה העמותה את מכלול ההקלות הנלוות לבנייה למען הציבור – אחוזי בנייה מוגדלים של 120%, פטור חלקי ממיסי השבחה ועוד.
בתחילה ניתנו אישורים ל־11 דירות בשלוש קומות לכל בניין, אבל בהמשך ביקשה העמותה באמצעות נציגה, הרב רפי מנת, להגדיל את זכות הבנייה לארבע קומות ול־52 דירות בסך הכול. העמותה הסבירה שבלי ההגדלה היא לא תוכל לממש את אחוזי הבנייה המוגדלים. הבקשה הזאת לא נענתה.
עד מהרה המציאות קיפצה מעל “אנשי הסגל”, והדירות, לפחות ברובן, נמכרו לציבור הרחב במחירים מפתים ובדרכים עקלקלות אשר תמרור אזהרה חוקי מתנוסס מעליהן. העמותה הפכה את ה”פרויקט הציבורי” לפרת מזומנים. לאורך השנים, מרבית הדירות נמכרו לגורם שלישי, בחלק מהמקרים באמצעות “אנשי ביניים” ובמקרים אחרים באמצעות קבלן חיצוני, שלו נמכרה הקרקע.
הרוכשים חתמו על חוזים שבהם הם מכירים בכך שהם רוכשים “מגורי סגל” – ושילמו בתשלומים במזומן או בצ’קים משום שהבנקים סירבו לשים משכנתאות על קרן הצבי. כך יצא שהמגורים שנועדו לסגל הפכו לדירות לממכר לכל דבר, אף שהייעוד שלהם נותר למטרות ציבוריות כשהיה, עם כל ההקלות והמשמעותיות הנלוות לכך. הרשויות העלימו עין, לפחות בשלבים האלה.
הדיירים עצמם גילו בדרך הקשה שכדי לרכוש בית בפרויקט הזה צריך לקחת הלוואה מגורם שלישי, או למשכן את הדירה של הסבתא ולהשתמש בכספים כדי לממן את הבית החדש. גם בטאבו אי־אפשר היה לרשום את הנכסים – והדיירים הסתפקו בהערת אזהרה שנרשמה לטובתם.
חלקם התחילו לצבור חובות, וכשאלה האמירו החלו האיומים המשפטיים שהסתיימו בהליך בוררות. בתוך העדה כמובן, כמקובל.
הרב התמנה למנכ”ל על חלק גדול מהתהליכים האלה ניצח באופן אישי הרב מנת, שהפך בתחילת 2017 למנכ”ל עמותת המרכז לחינוך תורני. מנת טען בשיחה עימו ש”למיטב ידיעתו” מרבית הדירות משמשות את אנשי הסגל. אבל גם הוא יודע שזה פשוט לא נכון. זאת מכיוון שמרגע שחלק מהקרקעות נמכרו לקבלן שבנה ושיווק בעצמו מגרשים, אין דרך לוודא שהקונים הם אנשי סגל.
גם בטאבו נרשמו הערות אזהרה על דירות מגורים, שנמכרו לאנשים פרטיים, וממילא סוגיית שיכונו של “הסגל” הפכה לשולית. דיירים רבים אישרו באוזנינו שאין להם שום קשר למוסדות החינוך, וחלקם בכלל שכרו את הדירות מהרוכשים. מנת אף מודה ש”עד היום מגיעים כל יום שלושה–ארבעה אוטובוסים של אנשי סגל למוסדות שלנו מבני ברק”.
במילים אחרות: קרקעות הוכשרו למטרת בניית דירות שיאכלסו את אנשי הסגל של מוסדות המל”ת, אבל בינתיים הדירות הללו נמכרו לגורמים פרטיים, העשירו את קופת העמותה – ואנשי הסגל ממשיכים להגיע מבני ברק.
מנת הוא רב בעל קסם אישי בולט, הנחשב כבעל מהלכים פוליטיים משמעותיים בזכרון יעקב ומחוצה לה. במשך שנים שימש גם כמנהל מחלקת הכשרות ביישוב, ובמקביל כאחראי הכשרות בחיפה – ועמד גם בראש המועצה הדתית בנימינה–גבעת עדה.
בשנים האחרונות הוא מונה לרב של קונצרן המזון אוסם–נסטלה בארץ ובעולם, תפקיד נחשק במיוחד. הוא שיתף פעולה עם הכתבה ברצון ובחיוך, ובשלב מסוים גם ניכר שהביע חרטה על חלק מהמהלכים.
במקביל, הוא לא מנסה להסתיר שהעמותה שאותה הוא מנהל מאז 2017 (ודה פקטו יותר מעשור קודם לכן) מזמן לא מתעניינת רק ב”חינוך ותורה”: “אני האבא של הקהילה החרדית בזכרון. תפקידי לבנות שכונות לקהילה החרדית. היעד הוא להגדיל את הקהילה החרדית בזכרון. את כל השכונות החרדיות כאן בנינו וכך נעשה גם בעתיד”.
אבל מנת לא פועל רק לשם שמיים. הוא נהנה גם באופן פרטי מפירות ההשקעה הזו “למען הקהילה”. ב־2015 רכש מנת מהעמותה דירת ארבעה חדרים פלוס הצמדת גג במגרש אחד, וגג עם זכויות בנייה עתידיות במגרש אחר. כך הפך לבעלים של דירה ושני גגות (שיהפכו ביום מן הימים לדירות או לפנטהאוזים) בפרויקט למגורי סגל, שמשום מה העמותה פעלה להסבת ייעודם.
מנת אמר בתגובה: “אני לא קניתי בית בפרויקט. אני קניתי גג”.
אבל כדי לקבל את הגג רכשת דירה. “לא, הדירה זה מהקבלן. אני מהרב יונגרמן (מייסד העמותה, א”ה) קניתי גג אחד. סליחה, אני קניתי מהקבלן דירה וגג. זאת אומרת, בבניין אחד קניתי דירה וגג ובבניין שני רק את הגג”.
אני מנסה להבין, כשקנית גג ובית… “לא קניתי מהמל”ת בכלל, קניתי מקבלן”.
אבל העמותה מכרה לקבלן שמכר לך. “אז מה? הייתי אדם פרטי אז”.
היית מוציאו ומביאו של הרב יונגרמן במשך שנים ארוכות. והרוח החיה בעמותה. “הרב יונגרמן עצמו היה בעל הבית, אף אחד לא ערער עליו. אבל הרב צריך עוזר, מְשַׁמֵּשׁ. זה היה תפקידי.
בפועל, תפקידו של מנת היה בכיר יותר מסתם “עוזר” ו”משמש” כפי שהוא מתאר. כבר ב־2005 הוא השתתף בפגישה עם נציגי רשם העמותות ביחד עם הרב ועם ראש המועצה דאז אלי אבוטבול כדי לקבל הנחיות לפעולות העמותה.
אבוטבול מאותת לאחרונה במרץ על הכוונה לשוב ולהתמודד בבחירות הקרובות לראשות זכרון יעקב, ולמעשה כבר החל בקמפיין הבחירות. באותה השנה, 2005, כבר הצהירה העמותה על כוונותיה לייצר הכנסות ממכירת דירות לזוגות צעירים – הרחק לכאורה ממטרות החינוך לתורה שהוצהרו בפני רשם העמותות.
מנת השתתף לאורך כל שנות ההקמה וההכשרה של השכונה בדיוני המועצה, הוועדות המקומית והמרחבית, סייע לרב ולבנו בתהליכי המכירה הפתלתולים שגם העירו מריבצם את רשות המיסים (על כך בהמשך), היה מעורב בתהליכי הבוררות מול הדיירים ועוד. כאמור, גם הוא מגדיר את עצמו “האבא של הקהילה”, וכך גם מתארים אותו כל האנשים עימם שוחחנו במושבה.
ב־2012, כשאושר לעמותה לפתח פרויקט נוסף בזכרון – השבחת מתחם בשכונת הלל יפה – הוביל מנת את הדיונים כ”יזם” מטעם העמותה, גם הפעם לצדו של ראש המועצה אבוטבול. בכל פנייה ועיקול – שמו של הרב מנת מבצבץ כגורם מוביל מדיניות, לעיתים קרובות לצדו של ראש המועצה לשעבר. לא אחת כשותפים נאמנים לעמדה וליוזמה.
היית שותף לדיונים על הכשרת האדמות. שמך מופיע בפרוטוקולים. ב־2015 אתה רוכש דירה ושני גגות בפרויקט שהיית שותף להכשרתו. שנה אחר כך אתה הופך למנכ”ל העמותה. הכל מקרי? “תסביר לי מה זה ‘מעורב’. הפרנסה שלי לא מהעמותה, אני גר בקהילה, עסקן מקומי”.
מנת לא היה בעל התפקיד הבכיר היחיד בעמותה שרקד על הגגות של מגורי הסגל. גם אריה ריזל, מורשה חתימה בעמותה מאז 2014 ועד לאחרונה גם סמנכ”ל בה, רכש לפני כעשור זכויות בנייה עתידיות לשני גגות בבניין שמכרה לו העמותה שבה הוא פועל. גם הוא מתחמק בתשובתו לגבי תפקידו בעמותה, אותו הוא מכנה “מנהל תלמוד תורה משנת 2016”.
ריזל סירב להשיב על השאלה האם רכישת זכויות לפנטהאוזים עתידיים על־ידי בכיר בעמותה היא תקינה והאם קיומן של זכויות על גגות תואם את מטרות העמותה. על התהייה מדוע מצטיירת תמונה כאילו העמותה משמשת לעיתים כצינור מיטיב למנהליה ענה ביובש: “אני לא יודע איזה תמונה הצטיירה לך”.
“אבא שלך לא נתן לי – אתה תיתן לי” גורם בכיר במועצה המקומית מאשר כי כבר בתחילת העשור הקודם, עוד בשלבים המוקדמים של אישור התוכנית לשכונת דורות, פעלה העמותה לשנות את התב”ע המקורית, שהורתה על בניית גגות רעפים לגבי שניים מהבניינים בפרויקטים, כך שיתאפשרו גגות שטוחים – כאלה שאפשר להגדיל את הבנייה עליהם.
במילים אחרות: נראה שכבר בזמן אמת, עת פמפמו בעמותה את הצורך ב”מגורים למורים”, מישהו הבין שם היטב שאפשר יהיה לעשות פה קופה. השינוי אושר בוועדה המרחבית על אף שרוב הבתים בסביבה התאפיינו בגגות רעפים, ועל אף שבמקור גגות רעפים היוו תנאי בהיתרים.
בהמשך, כשהגיעה העת לקדם את בניית הבניינים האחרים, המעבר לגגות שטוחים, כאלה שאפשר לבנות עליהם דירות נוספות לגובה, כבר הייתה פשוטה יותר. מבדיקת זמן ישראל עולה כי התוכנית להכשרת הגגות לבנייה נוספת – ועל הדרך לספק לכאורה רווח עתידי לבכירי העמותה – לא נולדה בדיעבד אלא בצבצה בשיחות כבר בשלבים המוקדמים.
הבעייתיות הגלומה בכך הייתה ניכרת לגורמים המעורבים. כך, למשל, בשיחה עם אחד התושבים בפרויקט דורות סיפר לו הרב מנת: “בינתיים יש לי פה רק הפסדים. אולי אם יהיו לי זכויות בגג אז אני אחזיר לעצמי קצת מההשקעה של חמש שנים של מריבות עם אנשים ששתו לי את הדם…
“אני ביקשתי מהרב כשהוא מכר את הדירות. אמרתי לו, ‘הרב יונגרמן, אני רוצה כעוזר שלך, אני רוצה גם זכות לקנות. תן לי לקנות את הגג אולי יהיה פעם… (הוא) אמר לי, ‘רפי זה לא ראוי, לא מתאים. שמע, יגידו אני מכרתי לך את הגג, עשיתי לך קומבינה’. לא רצה למכור לי. לא קרה כלום”.
אז הרב יונגרמן חש באפו את הריח הבעייתי של המהלך, אבל התנגדותו לא ריפתה את ידיהם של ראשי העמותה. בהמשך, מצאו הרב מנת, המוציא והמביא של הקהילה החרדית, והרב ריזל, שהיה אחראי על אופרציית הכספים בעמותה, את השיטה שתאפשר בכל זאת את הרכישה באמצעות גורם ביניים.
“כשבא הקבלן (שרכש את הקרקע, א”ה) עשיתי את זה עם מוטי (בנו של הרב יונגרמן, א”ה)”, סיפר מנת לבן שיחו. “אמרתי, ‘מוטי, אבא שלך לא נתן לי – אתה תיתן לי’. אמר לי: ‘אין בעיה, תביא את הקבלן ותבנה את הגג’. הבאתי את הקבלן ואמרתי לו, ‘אני רוצה ממך תמורה אחת: אני קונה דירה, כי אני חייב הצמדה. אני אעשה איתך הסכם – אתה מצמיד לי את הגגות לדירה וקניתי את הגגות…”
כשבן שיחו משתאה לגבי תקינות המהלך, תוהה הרב מנת: “אני צריך להתנצל שקניתי?” סעיף 41 לתקנון העמותה של מל”ת קובע הסדר האוסר על “חלוקת רווחים וטובות הנאה לחברי העמותה. קשה לראות כיצד הרכישות האלה דרות בשלום עם הסעיף הזה.
כך נוצרה סמיכות תמוהה של הרכישות והמינויים – ביולי, ספטמבר ואוקטובר 2015 מנת וריזל רוכשים דירות וגגות מניבים בפרויקט. שנה אחר כך, לקראת סוף 2016, הם מתמנים למנכ”ל ולסמנכ”ל העמותה בהתאמה.
בשיחה עימו מאשר מנת את הפרטים, בתוספת הסבר מעניין: “הרב לא שילם לי כסף והייתי צריך לעשות את כל המכירות”.
אז החזרת את הכסף שהיו חייבים לך באמצעות רכישת נכס ציבורי מניב מהעמותה? זה נשמע לך תקין? “אמרתי, ‘אני רוצה לקנות דירה, תן לי את הגגות’. אם יהיה שווה פעם – הרווחתי משהו, אם לא, אז לא. זה דבר טבעי ביותר. זה שב־2017 העמותה התמוטטה וביקשו ממני להציל אותה ולבוא להיות מנכ”ל – בגלל זה אני צריך לזרוק דברים שקניתי לפח? לא”.
ב־2011 וב־2012 קידמת תוכנית ציבורית בכל הכוח בשם העמותה. אחר כך קנית נכסים מניבים בפרויקט הציבורי שקידמת. אחר כך הפכת למנכ”ל. אתה מנסה ליהנות מכל העולמות. “אני עוזר לכל העולמות. עסקן קהילתי עסוק בכל דבר”.
חברי הוועד לא מבחינים בניגוד אינטרסים העובדה כי ראשי עמותת המרכז לחינוך תורני – שהוקמה לצורכי הגברת תלמוד תורה והפכה ליזמית נדל”ן ברחבי זכרון יעקב – עומדים כעת ליהנות באופן אישי מפירות נכסיה, עלתה לדיון בישיבת ועד העמותה בינואר 2017.
אז דיווח הרב מנת לוועד על שני הגגות בבעלותו (לדבריו, בשלב הזה הוא כבר מכר את הדירה שרכש): “ייתכן כי הטיפול בהשבחת או מימוש נכסי העמותה יטיבו גם עם ערכם של הגגות”, מסר.
שני חברי הוועד, הרבנים יוסף חיים בן דב ואברהם קלמנוביץ’ לא זיהו בכלל בעיה וקבעו כי חברי הוועדה “אינם רואים ניגוד אינטרסים באחזקה חלקית של הרב מנת בנכסים”. לדידם, יש ברווח האישי שמפיקים ראשי העמותה אפילו יתרון אפשרי לעמותה עצמה והם מברכים עליו: “חברי הוועד רואים יתרון במומחיות הרבה שלו (של הרב מנת) והידע שלו באופן שיסייע מאוד לעמותה”.
לקביעות אלו לא צירפו חוות דעת משפטית כלשהי. כנראה שדי במומחיותם בלימודי דת כדי לקבוע שאין ניגוד עניינים. בשיחה עם זמן ישראל, קלמנוביץ’, שהכשיר את רכישת הקרקע מטעם העמותה, מצטנע: “אני לא כל כך מכיר את פרויקט דורות. אני לא טיפלתי בזה בכלל. אני מלמד בישיבה בשיעורים. לא מתמצא בכל זה”.
אתה חבר ועד בעמותה. זה הגוף שמנהל ומפקח על כל פעילות העמותה. “כן אבל אני לא קשור לעניין הזה בכלל. אני לא מתעסק בדברים האלה”.
גם הרב בן־דב סירב לשוחח איתנו.
מתחם דורות הוקם, התבסס ונמכר, כאמור, לאנשים פרטיים. לימים החלה המל”ת לקדם במרץ תוכנית להרחבת שכונת דורות עבור הקהילה החרדית על־ידי הוספת כ־250 דירות – גם הן על קרקע ציבורית ובצפיפות גבוהה – ואז ב־2017 הגיעו לדיון בנושא בלשכת התכנון של מחוז חיפה.
בשלב הזה כבר התחלף ראש המועצה ונבחר ראש מועצה חדש, זיו דשא. אבל דשא, שלא נחשב מקורב למנת ולא זוהה כמי שיתחבר בקלות לקומבינות של העדה החרדית, כלל לא עודכן בקיומו של הדיון ולא הוזמן אליו.
מי כן הוזמן? נכון, ראש המועצה הקודם אבוטבול. עכשיו הוא כבר היה עורך דין פרטי, ואותו ראש מועצה שקידם עבור העמותה שורה של פרויקטים נדל”ניים (שהניבו לעמותה וגם לראשיה רווחים) הופיע לדיון בהרחבת השכונה ללא טייטל ציבורי רשמי, והתערב למען בניית נכסי נדל”ן נוספים למען העמותה. הוא ומנת טענו במשותף, כאילו הם שותפים זה לזה.
באותו דיון נחשף גם המובן מאליו: לא מגורי סגל ולא נעליים – מדובר בדירות מגורים לכל דבר, שניבנו במסגרת מצג שווא על שטחים ציבוריים. “הדירות לא נבנו כדירות למגורי סגל”, נאמר מפורשות בסיכום הישיבה על־ידי מנת ואבוטבול, “אלא נבנו כדירות למגורים רגילים, בעלי מאפיינים של מגורים”.
מה עושה ראש המועצה לשעבר כעורך דין פרטי בדיון לקידום פרויקט של עמותה? האם אין כאן ניגוד עניינים או טעם לפגם? מנת סבור שלא: “הוא לא היה שום עורך דין של העמותה. הייתה ישיבה אחת בוועדה המחוזית שהוא בא להסביר את הצורך באזור הזה, כי הוא הכיר אותו”.
אבוטבול תמך בכם כל השנים, אתה חושב שתצליחו להעביר אישור לשכונות נוספות אם וכאשר יבחר מחדש? “לא יודע”.
אבוטבול, לעומת זאת, ממלא פיו מים ומסרב לענות על השאלות הקשורות לפעולותיו כראש המועצה בעבר (ואולי גם בעתיד): “אני לא מתעסק עם אנשים, אני לא מתעסק עם פרויקטים. אני לא מכהן בשום תפקיד. כשכיהנתי בתפקיד הייתי בתפקיד של גוף. אתה יכול לשאול את הגוף”.
אבל יש שאלות שרק אתה יכול לענות עליהן. “אני רואה שאתה מתעקש סתם. בוא נסיים יפה את השיחה יקירי”.
ראש המועצה הנוכחי זיו דשא, שהיה גם ראש המועצה ב־2017, טוען כי נעשה פה ניסיון למחטף. “כשנבחרתי ב־2016 הגיע אליי הרב מנת עם תוכנית להרחבת שכונת דורות. אמרתי לו שאנחנו לא נתמוך בתוכנית ואז הייתה הפגישה הזאת שהם קיימו בלעדיי.
“הם גם קיימו סיור במקום, וגם אותו העלימו מעיניי וגיליתי עליו בדיעבד. בהמשך פניתי לוועדה המרחבית גם בעניין היטלי השבחה שלא שולמו, והבעתי מחאה נמרצת על ניגוד העניינים של ראש המועצה לשעבר אבוטבול, ואף הגשנו עתירה בנושא לבית המשפט, שקבע כי אבוטבול לא יכול לעסוק יותר בפרויקט דורות.
“אז הם משכו את התוכנית הגדולה לבינתיים, אבל הם מחכים לשעת כושר, גם כדי להכשיר בדיעבד את דירות הסגל שנמכרו כדירות רגילות לכל דבר וגם כדי להרחיב את השכונה. זאת שיטה – קודם מבקשים הקלות בנייה בהתאם ופטור מהיטלים במסגרת מטרות ציבוריות של פרויקט, אחר כך מוכרים דירות באופן פרטי ובסוף פונים לרשויות ומבקשים להכשיר את השרץ בדיעבד. לכך לא נסכים”.
אף שברוב הערים העיריות הן האחראיות לקדם פיתוח שכונות, בקהילה החרדית עמותה ציבורית העוסקת בחינוך לוקחת על עצמה את יזמות הנדל”ן שוב ושוב במשך שנים, לעיתים מעל ראשה של המועצה והעומד בראשה, ובניגוד לכאורה לאינטרס הציבורי הרחב.
“היעד הוא להגדיל את הקהילה החרדית, זה התפקיד שלי”, מצהיר היזם העומד בראש עמותת חינוך. “אני האבא של הקהילה היום. העמותה בנתה את כל השכונות, את כל השכונות היא בנתה. נכון שמטרות העמותה היא חינוך ודת, אבל הקהילה זקוקה למגורים ואני חייב להגדיל את הקהילה“.
גם במחיר של מנהל לא תקין? “כולם בדקו את מה שאתה מתאר וראו שאין בשר. גם המשטרה חקרה את זה. חקרו את זה מלמעלה למטה וגילו שאין בשר. יש לך הרבה צבע אבל אין בשר”.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2023 14:39 |
|
| |
שיטת המאכערים ו"הפיקציה" שהפכה לחקירה נגד העמותה החרדית בזכרון יעקב "ביקשו צ'קים בסכומים שלא חייבים בדיווח לרשויות המס" תחקיר זמן ישראלעמותת המרכז לחינוך תורני החולשת על הקהילה החרדית בזכרון יעקב מכרה דירות המיועדות לסגל לאנשים פרטיים, ואלה שילמו בצ'קים בסכומים המריחים מהלבנת הון ● כשרשות המיסים נכנסה לתמונה והתחילה לחקור, מצאה העמותה פתרון יצירתי: מכירה באמצעות סוג של "אנשי קש" ● רב הקהילה ומנכ"ל העמותה רפי מנת: "יצרנו פיקציה מתואמת לבקשת רשות המיסים" ● רב המעללים מזכרון: כתבה שנייה מאת אבנר הופשטיין | סייע בתחקיר: נאור מזוז פורסם בתאריך: 21/06/2023 עמותת "המרכז לחינוך תורני" (המל"ת), שהקים הרב שלום מאיר יונגרמן ז"ל בשנות ה־70, החולשת על הקהילה החרדית בזכרון יעקב, מקדמת ב־15 השנה האחרונות הקמת שכונות ברחבי המועצה – ועל הדרך מתעתעת ברשויות, חורגת בבוטות ממטרותיה, עוקפת את ראש המועצה המכהן ומניבה רווחים לראשיה על חשבון נכסי העמותה.
בתחילת העשור הקודם העמותה קיבלה אישור להקים מתחם שלם ל"מגורי סגל" על קרקע "חומה" (כלומר, מיועדת למטרות ציבוריות) בשביל לשכן את המורים בפנימיות ובשאר מוסדות החינוך של העמותה במושבת הברון, שהפכה למועצה מקומית.
מסגרת האישור להקים את השכונה – על ארבעת בנייניה ו־44 דירותיה – קיבלה המל"ת זכויות בנייה מוגדלות (כמקובל בקרקעות ציבוריות המכונות "חומות") של 120% ופטור מחלק ניכר מהיטלי ההשבחה האמורים להגיע למיליוני שקלים.
אולם, מסמכים שהגיעו לידי זמן ישראל מראים שכבר מההתחלה ככל הנראה לא התכוונה המל"ת להשתמש בקרקעות לצורכי שיכון סגל החינוך של העמותה, ומהר מאוד היא נמכרה בחלקים לקבלנים ולאנשים פרטיים. בדרך, גם ראשי העמותה קנו נכסים וזכויות להרחבות עתידיות בגגות הבתים.
שיווק הבתים הללו – שנעשה לכאורה בניגוד לייעוד הקרקע והסבו רווחים גדולים לעמותה – נעשה באופן עקום במיוחד. הדיירים החדשים לא יכלו להוציא משכנתאות כי הבנקים לא הסכימו לשים את כספם על קרן הצבי בדירות שאחר כך לא יוכלו להיפטר מהם (בגלל ייעודם הציבורי).
גם בטאבו לא היה ניתן לרשום את הבתים באופן מלא – והדיירים נאלצו להסתפק במשך שנים ברישום הערת אזהרה, בתקווה שיבוא היום וייעוד הקרקע ישתנה – והשרץ יוכשר בדיעבד.
"יש לי הוראה ברורה מהרב לא לדבר על הנושא" בשלב מסוים התעוררו גם ברשות המיסים וברשם העמותות ודרשו תשובות. זה קרה, ככל הנראה, סביב מכירת שניים מהבניינים, חצי מפרויקט דורות, למתווכי ביניים בשם משה לוי ויצחק סבו.
מדוע נזקקה העמותה ל"מתווכים" חיצוניים שימכרו עבורה את הדירות, כשהכסף נכנס בסוף הסיבוב לקופתה? האם שני ה"מאכערים" באמצע נכנסו לתמונה כדי לנסות לטשטש את העובדה שהעמותה הפכה ליזמית נדל"ן לכל דבר, במנותק ממטרותיה המקוריות?
תלונות לרשם העמותות, לרשות המיסים ולמשטרת ישראל גרסו כי סבו ולוי הם "אנשי קש". הסברו של הרב רפי מנת, מנכ"ל העמותה, אכן מתחבר לטענה הזאת. לדבריו, סבו ולוי הובאו לעסקה בדרישת רשות המיסים.
זה נראה רע. עמותה לא רוצה למכור בעצמה, אז היא מביאה מאכערים שיתווכו עבורה? "לא מעניין אותי איך זה נראה. באה רשות המיסים ואמרה לראשי העמותה, 'תקשיבו טוב, אתם עמותת חינוך ויכולים לאבד את הרישיון בעמותה אם תעסקו במכירת דירות. במטרות העמותה שלכם לא מופיעים בניית דירות ושיכון קהילות.
"'אם תתעסקו במכירת דירות במספרים גדולים נצטרך לשנות לכם את הסיווג. אם אתם רוצה להישאר עם סיווג של עמותה ולא של חברה שמוכרת דירות, תפרידו. תמכרו את הדירות כמו שהם לאדם אחד והוא יעשה 11 או 12 עסקאות של מכר – ואז אתם רק עם שתי עסקאות'. וזה מה שסוכם".
זה נשמע מופרך לגמרי שרשות המיסים תציע קומבינה כזאת. הרי בסופו של יום הכסף מכל העסקאות חוזר לקופת העמותה. מה זה משנה שמישהו מוכר את הדירות בתיווך? "זו אכן פיקציה, אבל פיקציה מתואמת שרשות המיסים חייבה אותה".
אז רשות המיסים אמרה לרב, "אם תמכור לבד זאת עבירה על מטרות העמותה", ולכן הציעה לו דיל שבמסגרתו הוא ישתמש ב"אנשי קש" וימכור באמצעותם – ואז הכול יהיה פתאום בסדר? "זו פיקציה בתיאוריה. אל תשתמש במילים 'איש קש'. זה לא נכון".
וכך דווח המהלך לרשם העמותות:
הרב יונגרמן נאלץ למכור את שני הבניינים בפרק זמן קצר לצד ג', שאינו קשור לעמותה (סבו ולוי, א"ה) וזאת לפי דרישתה של הגברת חדווה פרימן (מרשות המיסים). הפרוצדורה הזאת נכפתה על העמותה וגרמה לה נזקים רבים. סבו ולוי רכשו את הבניינים בכוונה לשלם לעמותה מכספי התמורה.
בהצהרה מטעם עמותת המל"ת (עליה חתום הרב מנת), מבהירה העמותה כי מבדיקה "שעשינו, משה לוי ויצחק סבו לא הרוויחו ולא קיבלו תמורה מהעסקה – הן מכספי הרוכשים והן מחשבון הנאמנות; לא הועברה אליהם שום תמורה".
ההצהרה הזאת מעוררת תמיהות ומחזקת את ההתרשמות כי מדובר באנשי קש. אחרי הכול, אם סבו ולוי היו מוכרים "אמיתיים", לא סביר שמנכ"ל העמותה שמכרה להם את הנכסים היה אמור לדעת האם נכנס כסף כלשהו לכיסם כשמכרו את הדירות – וכמה.
בין אם סבו ולוי נכנסו לתמונה כדי להערים על רשות המיסים ובין אם כדי לרצות אותה, לדבר אחד באמת קשה להאמין – שרשות המיסים הסכימה שהמתווכים באמצע יהיו מאנשי המשפחה של מייסדי העמותה. ואכן, בדיווח לעמותה לא מופיע הקשר המשפחתי של סבו ולוי אל הרב יונגרמן, מייסד העמותה – מתברר ששניהם קרובי משפחתו.
בשיחה עימו אישר יצחק סבו כי הוא חתנו של הרב יונגרמן וכי לוי הוא גיסו. על שאר השאלות לגבי תפקידיו בעסקת המכר המפותלת הוא פחות שש לענות. "אין לי שום קשר לפרויקט דורות", אמר האיש שהתנדב לשמש להיות המאכער שימכור את הדירות עבור העמותה כדי לחלץ אותה מתסבוכת מיסים, לכאורה.
לא מכרתם דירות בפרויקט? "מכרנו וגמרנו, זהו".
זאת טובה שעשיתם לרב ז"ל? "אני לא מתראיין בנושא. יש לי הוראה ברורה מאוד לא לדבר על זה. הוראה משנים כבר".
אז אתה מתחרט שמכרתם את הדירות? "אין לי שום קשר לסיפור הזה. קניתי, מכרתי ויש לי הוראה מהרב לא להתראיין בנושא. אין לי שום אפשרות לדבר בנושא הזה וגמרנו".
אז לא רק שהעמותה לא דיווחה לרשות המיסים על קירבת המשפחה בין רוכשי הביניים לבין מייסד העמותה, היא אף הצהירה קבל עם ועדה כי מדובר ב"צד ג' שאינו קשור לעמותה". כך יצא שהכסף והמכר נשאר בתוך העמותה. בתיווך המשפחה.
סבו ולוי רכשו בניינים ומכרו דירות – ולא עשו שום רווח? מנת: "שום רווח. זה נמכר באותו מחיר. הרעיון היה לעזור לאברכים לקנות את הדירות".
מי עושה עסקה כזאת? זה נראה כמו מהלך קלאסי של אנשי קש. "הם בסך הכול עשו לרב טובה. תקשיב, הם אכלו אותה. רשות המיסים עשתה להם בלגן. הם היו צריכים ללכת 20 פעם ולהגיד להם, 'אבל אתם ביקשתם את זה, אתם ביקשתם את זה'. 150 איש נחקרו ברשות המיסים. אבל את כל הבעיות סידרנו".
בין ה"בעיות" שאליהם כנראה מכוון כבוד הרב – מככבת ה־בעיה (שלא לומר החשד לעבירה) החמורה מכל – אופן הגבייה של הכספים מהדיירים עבור הפרויקט. לידי זמן ישראל הגיעו העתקים של מספר צ'קים בסכום של 49 אלף שקלים. הצ'קים הללו נרשמו לכבוד "חברה להמרת מטבע", שככל הנראה דאגה להעביר את התשלומים לעמותה.
על אחד מהצ'קים שבידינו, מ־2013, מופיע שמו של אריה ריזל, לשעבר סמנכ"ל העמותה ואחד ממורשי החתימה בה, שלהגדרתו שלו בתגובה אלינו משמש כ"מנהל תלמוד תורה" בעמותה מאז 2016. כפי שפרסמנו אתמול, ריזל גם רכש זכויות גג מניבות במסגרת פרויקט דורות של המל"ת, שיועד ל"מגורי סגל", אך הפכו לפרויקט נדל"ן לכל דבר.
מה שמעורר יותר דאגה באשר לפרקטיקת הצ'קים הזאת – וגם כנראה היה אחד הגורמים שהקפיצו את רשות המיסים לפני כחמש שנים לחקירה מסועפת – היה גובה התשלום. זאת כיוון שעל פי החוקים למניעת הלבנת הון חובה לדווח לרשות לאיסור הלבנת הון על הפקדה של יותר מ־50 אלף שקל.
וכך דיווח אחד הדיירים בתלונה לרשם העמותות:
כשניגשתי לשלם, היפנו אותי ישירות לאריה ריזל, שביקש שאתן לו את התשלום בצ'קים פחותים מ־50 אלף שקל, בכדי שהבנק לא ישלח את הצ'ק למס הכנסה. אני עניתי לו שיש לי את כל הכסף נזיל בחשבון אך הוא התעקש ועל כן רשמתי לו כמה צ'קים על 49 אלף שקל לאותו תאריך. ריזל הפקיד לחשבונו שני צ'קים ועוד ארבעה פרט אצל חלפן כספים.
בשיחה עימו אישר הדייר שהכספים לעמותה התקבלו באמצעות צ'קים כאלה וכי הגיש את התלונה לרשם העמותות. כאמור, בידי זמן ישראל מספר דוגמאות לצ'קים כאלה. כששאלנו את ריזל לגבי הפרקטיקה של שימוש בצ'קים הוא התחמק והשיב: "אין לי מושג על מה אתה מדבר". ריזל סירב להשיב לשורה של שאלות מפורטות בנושא, לרבות התלונה לרשם העמותות.
אם הרב יקבע – יד ימין תהפוך ליד שמאל ב־2017 החלו להתנפנף דגלים אדומים מעל הפרויקט, שעד אז איכשהו עבר מתחת לרדאר. הצירוף של מכירות נדל"ן מסיביות לגורמים פרטיים, שהעלו חשדות ותלונות להברחת נכסי עמותה, והשימוש בצ'קים בסכומים גבוליים, שעוררו חשש להלבנת הון – העירו את הרשויות.
על פי המסמכים שהגיעו לידי זמן ישראל, ניעורו ראשונים ברשם העמותות. בדיקת הרשם העלתה תהיות לגבי הסמכות לבצע בוררות של העמותה מול התושבים שאיחרו בתשלומים, וזאת אף שלכאורה מי שמכר להם את הנכסים היו קבלנים ואנשי ביניים.
רשם העמותות דרש הסברים גם לגבי ההסכמים שנחתמו מול סבו ולוי, המתווכים בעסקאות המכירה. הרשם גם היה מודאג מהגבייה הלקויה והבהיר: "לנוכח חומרת הליקויים וההמלצה להעביר את התיק למחלקת אכיפה ובקרה במשרדנו לשקילת הגשת בקשה לפירוק העמותה", הוא שולל מתן אישור ניהול תקין לשנת 2018.
העמותה, שכעת עמד בראשה המנכ"ל הטרי מנת, שנכנס לתפקידו שנה קודם לכן, התעשתה ופעלה במהירות לגביית החובות מהדיירים. מנת אכן הציג בפני זמן ישראל כרטסת תשלומים החל מתחילת 2018, אותה הציג כחלק מההסדר בפני רשם העמותות. העמותה ניצלה מפירוק בעור שיניה, כך נראה.
מהתכתובות עולה שגם רשות המיסים חקרה במרץ את העמותה, ולא ברור לאילו תשובות היא הגיעה, אם בכלל. בשלב מסוים היא עיקלה חלק מהחשבונות הקשורים לעמותה או לגורמים הקשורים בה, ולדברי מנת חקרה 150 איש בניסיון לפענח את "סוגיית הצ'קים" המסתורית.
מההתכתבות עם רשם העמותות עולה כי גם סוחרי הביניים של הדירות והקשר שלהם עם העמותה הטרידו את רשות המיסים. אולי כדי לסלק חשד להלבנות הון התחייבה העמותה כי סבו ולוי, שני המתווכים בעסקאות המכר במסגרת "הפיקציה", כפי שקורא לזה מנת, "לא הרוויחו ולא קיבלו תמורה מהעסקה – הן מכספי הרוכשים והן מחשבון הנאמנות".
כל התהליך הזה שתיארנו סביב שכונת דורות – תודה שנעשו כאן לפחות טעויות? "בדיעבד לא הייתי בונה בכלל את ארבעת הבניינים האלה. כשהרב בנה את השכונה, הוא היה קדוש. פתאום אומרים לו, 'אתה עמותת חינוך'? היום הייתי עוצר והולך לוועדה המחוזית ומבקש שינוי ייעוד לפני שהייתי בונה".
אוקיי. אז אנחנו מסכימים שצריך להתנהל לפי הכללים. "אבל מה אתה רוצה שאני אעשה עכשיו? מה שהרב אמר לי אני עשיתי. אני תלמיד של הרב. אם היה אומר לי על יד ימין שהיא יד שמאל, הייתי מאמין שכך הדבר ופועל בהתאם. כך חונכתי".
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2023 14:49 |
|
| |
מנכס ציבורי לפנינת נדל"ן: קומבינת המיליונים של העמותה החרדית בזכרון יעקב היזם, הרב, ראש המועצה וביצת הזהב הנדל"נית תחקיר זמן ישראלהעמותה המנהלת את הקהילה החרדית בזכרון יעקב משתלטת על עוד שכונה, ועל הדרך הרב העומד בראשה שוב דואג לביתו ● ראש המועצה לשעבר מסייע לקידום הפרויקט ברשויות התכנון, ואחר כך מופיע כעורך דין פרטי לדיונים בקידום שכונה אחרת ● הרבנים העומדים בראש העמותה קובעים ללא היסוס: "אין ניגוד עניינים" – והקופה הציבורית? כרגיל, מפסידה ● ראש המועצה לשעבר אלי אבוטבול: "אני לא רלוונטי" ● רב המעללים מזכרון: כתבה שלישית בסדרה מאת אבנר הופשטיין | סייע בתחקיר: נאור מזוז פורסם בתאריך: 22/06/2023
בשנת 2011, במקביל לקידום פרויקט "דורות", לטשה עמותת המרכז לחינוך תורני (המל"ת), החולשת על הקהילה החרדית בזכרון יעקב, את עיניה אל נכס אחר – חלקה 54 בשכונת רמת צבי במושבה.
מדובר במבנים בגודל של 530 מ"ר, מוזנחים ברובם, המיועדים למסחר ולמשרדים. אולם, עמותת מל"ת – שרכשה את השטח – ביקשה ליזום מעל קומת המסחר הקיימת "מגורים לחרדים".
כבר בכוונותיה אלה היו מי שטענו (ואף התלוננו לרשם העמותות) כי סטתה המל"ת לכאורה ממטרותיה המקוריות – לא עוד "חינוך לתורה" אלא עכשיו היא כבר מקימה שכונות עבור חרדים, מטרה שכלל אינה מופיעה ברשימת מטרותיה.
ואכן, לאחר הרכישה גדל התיאבון של העמותה והיא יזמה תוכנית לשינוי ייעוד המקרקעין למגורים ולמסחר בהיקף של יותר מ־2300 מ"ר, כמעט פי חמישה מהתוכנית הקודמת.
השכונה ה"מגעילה" עוברת לעמותה בדיוני ההשבחה בוועדות התכנון בלטו שניים שתמכו בפרויקט בעוצמה: ראש המועצה המקומית דאז אלי אבוטבול (המתכנן קאמבק במערכת הבחירות הקרובה) והרב רפי מנת, כיום מנכ"ל העמותה ואז עדיין "המוציא והמביא", כמו שהוא עצמו קורא לזה, מטעם הרב מאיר שלום יונגרמן ז"ל, מייסד העמותה.
אחרי שעמותת המל"ת רכשה את השטח, היא שילבה זרועות עם אבוטבול, והשניים פעלו באופן נמרץ אצל הרשויות לקדם את הפרויקט. בפרוטוקולים של הדיונים במועצה ובוועדה המרחבית מלמדים אבוטבול והיזם מנת (שייצג את העמותה) סנגוריה נלהבת על התוכנית. "כמובן, המועצה המקומית מאוד רוצה ותומכת בתוכנית הזאת", מתלהב אבוטבול לפני שהוא מציג את "נציג הקהילה החרדית שיושב פה", הלא הוא ה"יזם" – הרב מנת.
בדיונים שהתקיימו בפני ועדת הערר שדנה בהתנגדויות לפרויקט הדגיש מנת כי מטרת רכישת המקרקעין היא "לצורך הקמת מרכז קהילתי… כדי לעשות דירות בשביל שיהיה מסחר קטן לקהילה". תמיכת ראש המועצה לא נדרשה רק ממניעים תכנוניים – המועצה הייתה בעלים של חנות במתחם ושל מגרש חניה סמוך.
אבוטבול, כך עולה מהדיונים, היה שמח להיפטר מהנכס עבור העמותה. הוא כינה את השכונה "השכונה הכי קשה", "סלאמס", "מקום גועלי". הוא הבהיר שהוא מאמין שהתוכנית של המל"ת תיתן "פתרון למצוקה הקשה בשכונה… איזשהו אלמנט כזה, אבל איכותי ויפה, לא כמו המכולת הרעועה והמוזנחת הזאת… פתרון יפה לשכונה".
ואכן, הוועדה אישרה את תוכנית ההשבחה, וערך הקרקע, על פי שומת הוועדה המקומית יותר משולש: ממיליון שקלים ליותר מ־3.5 מיליון שקלים.
במסגרת התוכנית שאושרה, יצאה ידה של המועצה לכאורה על התחתונה. היא אומנם נתנה זכויות לחנות בגודל של 47 מטר וקיבלה בחזרה את אותו השטח (פלוס מחסן), אבל ויתרה לחלוטין על קרקע בגודל 409 מ"ר, שעל פי חוות דעת משפטיות הייתה שייכת לה.
המל"ת ניסתה לטעון כאילו למועצה אין זכויות בקרקע בכלל, אך מכתב מהיועץ המשפטי של המועצה דאז הבהיר שהעובדה הזאת לכל הפחות שנויה במחלוקת: "הרינו להביא לידיעתכם כי למועצה המקומית זכויות במבנה ובמקרקעין מכוח הסכם מכר… המועצה תפעל על מנת לשמור על כל זכויותיה במקרקעין", כתב היועץ המשפטי.
כאמור, ולמרות ההצהרה הזאת, זה לא קרה. העמותה השתלטה על השטח כליל. תמוה מכך, כלל לא ברור מה הניע את ראש המועצה אבוטבול להסכים לסידור כזה של "החלפת נכס בנכס", כשאת כל הרווח מההשבחה קוטפת עמותה פרטית המקורבת לצלחת.
הרי המועצה יכלה לכאורה לבצע את ההשבחה של שטחיה בעצמה (נניח באמצעות חברה כלכלית או מכרז) ואז להרוויח לפחות חלק מהדיבידנדים המניבים הכוללים 18 יחידות דיור, שטחי מסחר גדולים המשתרעים על מאות מטרים ומגרשי חניה.
בינתיים, מגרש החניה הסמוך, בחלקה 55, שהוגדר עד כה כשטח ציבורי פתוח כמעט הוסב משום מה למגרש חניה שישרת בעקיפין את המרכז המסחרי החדש בתואנה מוזרה כי יש בו צורך להורדה והעלאה של הילדים במעון הסמוך. לפי שעה, חברי מועצה עירניים עצרו את היוזמה הזו.
שותפות "מופלאה" בין המועצה ליזם שאלת עוצמת הקשר בין ראש המועצה אבוטבול לבין ה"מוציא והמביא" של עמותת מל"ת הרב מנת נדונה בין כותלי בית המשפט בתביעת דיבה שהגיש ראש המועצה לשעבר נגד אחד המקומונים ביישוב, שתיאר את פיתוח חלקות 54 ו־55 כ"שותפות מופלאה" בין השניים, כלשון כותרת הכתבה.
כלומר, שותפות בעייתית ולא תקינה בין המועצה לבין יזם אינטרסנטי בהעברת קרקעות ציבוריות לידיים פרטיות. אבוטבול הכחיש בתוקף כל "שותפות" בינו לבין מנת, אך אישר כי נפגש עימו "עשרות פעמים" וטען כי אין בכך חריג – וכי קידום כל הפרויקטים בזכרון יעקב עובר דרכו. בחקירתו אף לא הכחיש אבוטבול עדות שתיארה את השניים יושבים יחדיו ברכב ועוברים על מסמכים.
השופט דחה את התביעה וקבע כי בין המועצה לעמותה (ולפיכך בעקיפין בין ראש המועצה אבוטבול לבין מנת) דווקא כן התקיימה "שותפות", גם בתוכניות וגם באינטרסים סביב הפרויקט:
"התוכנית הוגשה במשותף הן על־ידי הגורם הפרטי (המל"ת, באמצעות הרב מנת) והן על־ידי המועצה… לפיכך לא יהיה זה בלתי סביר לייחס למועצה ולגוף הפרטי שותפות, ולו מסיבה זו בלבד. מר רפי מנת הינו נציג הגוף הפרטי וגם אליו קיימת התייחסות במסמכי מוסדות התכנון – כיזם… יש כאן שותפות שהיא מעבר לשותפות פורמלית", ציין השופט.
ואכן, פורמלי או לא, הקשר של הצמד יזם–ראש מועצה המשיך גם אחרי שאבוטבול סיים את כהונתו והפך לעורך דין פרטי מהשורה. אז הוא הופיע לפתע לאחד הדיונים בתור מלווה של העמותה. מדוע ראש מועצה לשעבר מייצג או לוקח חלק בהליך נדל"ני של עמותה המייצגת אינטרס סקטוריאלי, ושרגע לפני כן נעזרה בו ובמועצה בראשותו כדי להשתלט על קרקעות?
בשיחה עימו סירב אבוטבול להשיב על שאלות בנושא – והרבה להיתמם. הוא אפילו לא היסס: "איני מכיר כלל את קרקע 54" – אותה קרקע שעל פיתוחה ושדרוגה תחת כנפי המל"ת ניצח בהתלהבות כראש מועצה. כל ניסיון לחלץ ממנו תשובה עניינית לסוגיות של ניגוד עניינים, נראות, מנהל תקין וכיו"ב נכשל כישלון חרוץ.
כראש מועצה אתה תמכת בפיתוח חלקה 54 תחת עמותת המל"ת. "לא יודע מה זאת חלקה 54, יקירי. אני לא בקיא בחלקות, יש אנשי מקצוע. אני בחקירה?
אני שואל אותך שאלה. "אין צורך שתשאל, יקירי. אני לא עוסק בדברים האלה. בכל מה שקשור לתכנון, פנה לוועדה לתכנון ובנייה".
על הרב מנת אפשר לשאול אותך שאלה? "תגיד, אני בחקירה, לא הבנתי?"
לא, זאת שאלה עיתונאית. "יקירי, תעשה את העבודה שלך כעיתונאי, אני לא רלוונטי לזה. מה אתה מתקשר אלי? חבל שאתה מנסה לדלות או לשדל אותי".
עד כמה שבדקנו, אתה התעסקת עם הנושאים הללו ופעלת מול העמותה בכהונתך כראש מועצה. "אתה ממשיך. אני לא מתעסק עם אנשים, אני לא מתעסק עם פרויקטים. אני לא מכהן בשום תפקיד. כשכיהנתי בתפקיד הייתי בתפקיד של גוף. אתה יכול לשאול את הגוף".
אבל יש שאלות שרק אתה יכול לענות עליהן. "אני רואה שאתה מתעקש סתם. בוא נסיים יפה את השיחה יקירי".
למרות זאת, שלחנו לאבוטבול שורה של שאלות מפורטות, כדי לאפשר לו גם מענה מסודר, אך הוא לא השיב על דבר. אז אבוטבול ומנת הבטיחו לבנות דירות ל"קהילה החרדית" ולפתח מסחר בשכונה "מגעילה" שהפכה ל"סלאמס" – ואבוטבול בכלל לא זוכר. אולי הוא גם שכח שבמסגרת הדילים האלה ויתרה המועצה על זכויותיה בקרקע ואפשרה לעמותה לזכות בכל הקופה.
"חשד להברחת נכסי עמותה ופתח למניפולציות אין קץ" לא חלף זמן רב ובפברואר 2016 אותו הרב מנת שהוביל את הפרויקט – יד ימינו של הרב יונגרמן שהקים את העמותה ונחשב עד למותו לאב הקהילה החרדית בזכרון – גילה לפתע עניין פרטי בקרקע המניבה, והחברה הפרטית שבבעלותו, "הבונים זכרון יעקב", רכשה את הקרקע במחיר מופחת של 2,250,000 שקלים – כ־1.4 מיליון שקלים פחות משווי הקרקע כפי שהוערך על־ידי השומה המקומית.
כך הפך נציג העמותה הציבורית, זאת שכפי שהיא מצהירה בסעיף 41 לתקנון שלה אוסרת על חבריה לקבל כל טובות הנאה ורווחים – לבעליה של קרקע מניבה, בעלות מופחתת. אגב, את החברה שלו, שרוכשת את הנכס הציבורי, הקים הרב מנת חודש לפני הרכישה – בינואר 2016, במיוחד לשם כך.
למרות שעתה כבר קשה היה להכחיש כי מדובר במיזם עצמאי ועסקי לכל דבר, עדיין לא מלאה ידה של עמותת המל"ת מהקלות. חצי שנה אחרי המכירה למנת, החליטה העמותה להשתין מהמקפצה, והגישה בקשה ל"פטור מהיטל השבחה במקרקעין". פטור כזה נועד להקל על מוסדות חינוך, תרבות, מדע ודת או "מקרקעין של הקדש ציבורי שאין עיסוקו לשם קבלת רווחים".
אז הקרקע הציבורית שהופקעה מהרשות המקומית לטובת לימוד תורה נמכרה לידיים פרטיות של נציגי עמותה במחיר מופחת. ואותה עמותה עדיין מעזה, בלי שמץ של בושה, לבקש הקלות בהיטלי השבחה. בתשובה לערר שהוגש באותם ימים ונדון בוועדה האזורית לתכנון ולבנייה טענה העמותה כי החוק אינו מונה בין תנאיו לפטור מהשבחה את זהות רוכש המקרקעין והקשר בינו לבין המוכר.
במילים אחרות, העמותה טענה למעשה שמותר לה לקיים הפרד ומשול: מחד להרוויח מעסקת מכר מסחרית לאיש עסקים שיש לה אליו זיקה מובהקת, ומאידך להמשיך ולהעמיד פנים שהקרקע אותה מכרה משמשת למטרות ציבוריות של "הקדש ציבורי שאין עיסוקו לשם קבלת רווחים".
כלומר, היא רשאית ליהנות מהכספים פרי ההקלות למטרותיה המוצהרות (במקרה זה חינוך ותורה), גם אם הקלות אלה הושגו אגב מכירה מסחרית לכל דבר. אלא שהפעם הקונץ פטנט המתחכם הזה לא רק שלא התקבל, אלא הביא על העמותה מפולת של ביקורת משפטית הנוגעת לשיטות העבודה שלה בכלל.
הוועדה הבהירה כי אישור כזה מזמין גושפנקא להתנהלות פלילית:
במישור הפרקטי רואים אנו קושי רב בפרשנות המוצעת על־ידי העוררת […] פרשנות זו עלולה להוביל להקמת עמותות ומוסדות פיקטיביים […] פתח לעריכת מניפולציות אין קץ במטרה להימנע מתשלום ההיטל. […] אין ספק כי לא זו הייתה כוונת המחוקק…
הוועדה הבהירה כי "לכל הפחות" הקרקע חייבת להמשיך לשרת את ייעודה המקורי בכדי לעמוד בתנאי הפטור. היועצת המשפטית של הוועדה המרחבית עו"ד רנה לפידות הייתה חריפה אף יותר: "קיימת בעייתיות חמורה בטענות העמותה לזכאותה לפטור, כאשר העמותה השתמשה במקרקעין לפעילות עסקית מניבת רווח", קבעה ביוני 2018.
התעורר חשד להברחת נכסים ותכנון מס לא לגיטימי, וזאת לאור זהות בעלי חברת הבונים אשר רכשה את המקרקעין. בין בעלי הזכויות בחברת הבונים נמצאים הרב רפי מנת ואשתו, זאת בעוד הרב מנת משמש כיום כמנכ"ל העמותה מבקשת הפטור ואף היה הפרויקטור שקידם את התוכנית המשביחה.
כפי שחשפנו בכתבה אתמול, זאת לא הפעם הראשונה שהמל"ת ומנת מערבבים בין אינטרסים אישיים לבין עסקי העמותה, בין מטרות ציבוריות לרווח פרטי ובין עסקה שנועדה להכניס כסף לעמותה כדי לקדם את מטרותיה (חינוך ותורה) לבין עסקה שנועדה להשתמש בנכסי העמותה כדי לקדם מטרות אחרות, זרות ולעיתים אף פרטיות.
העמותה ערערה לבית המשפט וזה המליץ לצדדים להגיע לפשרה. בסופה, שילמה העמותה כמחצית מדמי ההשבחה, כ־650 אלף שקלים.
רק שמונה חודשים חלפו בין מועד רכישת הקרקע על־ידי החברה הפרטית בבעלות מנת מידיה של העמותה הציבורית לבין מינויו למנכ"ל של אותה עמותה ממש באוקטובר 2016. כך יצא שבדוחות של 2016 לרשם העמותות דווחו יחדיו, כמעט כתאומים, העסקה הפרטית של "היזם" מנת ומינויו של אותו יזם למנכ"ל העמותה הציבורית שאמורה להרביץ תורה בילדי ישראל.
מנת טוען גם היום ש"זכותו" לרכוש את הקרקע של העמותה שבראשה הוא עומד, ומבהיר שכשרכש אותה, לא ידע שיתמנה (פחות משנה לאחר מכן) לתפקיד המנכ"ל. באשר לביקורת העזה של הוועדה והיועצת המשפטית שלה, מנת מסביר אותם בצירוף התרחשויות לא מתוכנן.
"מה שקרה היה שהתהליך של הפטור נסחב שנה, וכך יצא שבאותה ישיבה עם אותו סדר יום של הוועדה דנו גם בסעיף הפטור ממיסים וגם ברכישת הקרקע. כך קרה שאלוקים הביא לכך שאף שהייתה שנה של הפרש בין הדברים, דנו בשניהם באותו הדיון ולכן היועצת המשפטית קפצה".
נתת לי עכשיו יופי של הסבר למה ההתנהלות שלכם בלתי תקינה. "היא ביקשה לעצור את הדיון ושלחה לנו שאילתות. אחרי שהיא כתבה את מה שכתבה הלכנו לבית משפט. כי אני לא נביא בן נביא, וכשרכשתי את הקרקע לא ידעתי ששנה אחר כך אהפוך למנכ"ל העמותה. הפטור שדרשה העמותה לא שייך לשאלה מה רפי מנת רכש או לא".
מנת מוחה גם על הצגת המהלך כצעד עסקי מבריק שמשתעשע בנכסי עמותה למטרות רווח פרטיות, בניגוד לכאורה לחוק. את רכישת הקרקע, אותה, כאמור, רכש במחיר מציאה, שבינתיים האמיר כהוגן (ומתקרב, על פי כמה הערכות לשמונה מיליון שקלים כיום), הוא מציג בתור "מעשה אלטרואיסטי", לא פחות.
"הרב (יונגרמן, מייסד העמותה) חיפש בתחנונים מישהו שיקנה את הקרקע הזאת. הייתה קריסה כלכלית לקראת סוף 2014 והיה צורך אדיר למצוא מישהו – והוא היה חסר אונים. הוא ניהל משפט מול הבעלים המקורי והמועצה יושבת לו על הראש. אמרתי לרב אתה תקוע – אז אני אפתח חברה, ואקח את הסיכון. עשיתי מעשה פילנתרופי. לקחתי סיכון שאף אחד לא הסכים לעשות".
מעשה הסיכון ה"פילנתרופי" הזה של רכישת קרקע כמעט ב"כפייה" השתלם לך בסופו של יום. "נכון, עכשיו הקרקע רווחית".
כל הפעילות העסקית שלך סביב העמותה מריחה לא טוב. אתה מוציא ומביא, ורוכש באופן פרטי, ומכהן בתפקידים בכירים בעמותה בזמן שאתה מרוויח מנכסיה. זה נראה רע, תסכים איתי לפחות בזה. "היום אני חושב שהייתי חמור שנכנסתי לעמותה בכלל. רציתי לעשות טוב ועכשיו אני אוכל אותה".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2023 15:00 |
|
| |
קומבינת הנדל"ן החרדית בזכרון יעקב: התפקיד הכפול של ראש המועצה לשעבר – והדיווח השקרי לרשם העמותות ראש מועצת זכרון יעקב לשעבר אלי אבוטבול (המתמודד בבחירות הקרובות) העניק לאחר התפטרותו שירותים משפטיים לחברת בנייה פרטית השייכת למנהיג העדה החרדית, שרכש קרקע בשכונה שאבוטבול קידם כראש מועצה ● מנהיג העדה החרדית מונה בינתיים למנכ"ל העמותה המנהלת את הקהילה, אך בדוחות לרשם העמותות הקשר הזה הוסתר ● אבוטבול: "לא בקיא בחלקות. יש אנשי מקצוע" מאת אבנר הופשטיין | סייע בתחקיר: נאור מזוז 30/07/2023 בחודש שעבר חשפנו בסדרת תחקירים את קומבינות הנדל"ן החרדית בזכרון יעקב, הכוללים שורה של עבירות לכאורה על החוק, מצגי שווא בפני הרשויות, וחשש לשימוש בנכסי עמותה לצורכי הטבה עם ראשיה.
במרכז הפרשות נמצאות שתי שכונות בעיר, שבהן נבנו עשרות דירות בשווי של עשרות מיליוני שקלים, על אף שתהליך הקמתן לווה, כאמור, בהליכי מנהל בלתי תקין כמעט מראשיתן.
שני המיזמים – שכונת דורות ומתחם 54 בשכונת הלל יפה – אושרו להקמה בתקופתו של ראש העיר הקודם אלי אבוטבול, שכיהן בתפקיד מ־2003 והתפטר ב־2016 אחרי שהמשטרה המליצה להגיש נגדו כתב אישום על איומים.
בינתיים הפרקליטות סגרה את התיק ובבחירות המוניציפליות באוקטובר הקרוב הוא יתמודד מחדש מול ראש המועצה המכהן זיו דשא. בתגובותיו לזמן ישראל ניסה אבוטבול להתחמק מכל אחריות לשורת המחדלים סביב מיזמי העמותה החרדית ועיגולי הפינות שליוו את הקמת השכונות.
"לא יודע מה זאת חלקה 54, יקירי", אמר לתחקירן זמן ישראל. "אני לא בקיא בחלקות, יש אנשי מקצוע. אני לא מתעסק עם אנשים, אני לא מתעסק עם פרויקטים. אני לא מכהן בשום תפקיד. כשכיהנתי בתפקיד הייתי בתפקיד של גוף. אתה יכול לשאול את הגוף. אני לא רלוונטי לזה".
השירותים המשפטיים של ראש המועצה לשעבר עם זאת, מסמכים שהגיעו לידי זמן ישראל ממחישים כי אבוטבול היה "רלוונטי" ועוד איך. ממסמכים אלה עולה כי לא רק שאבוטבול קידם את המיזמים ששירתו את עמותת המל"ת (המרכז לחינוך תורני) השולטת בעדה החרדית בעיר – יזמית השכונות, שנהנתה במישרין מרווחי עתק ממכירת נכסים – אלא גם היה נגוע בניגודי עניינים חריפים לכאורה לאורך השנים מול העמותה ומול רשויות התכנון.
עוד מעידים המסמכים כי אבוטבול אף סיפק שירותים כעורך דין פרטי לעמותה אחרי שסיים את תפקידו כראש מועצה. כפי שחשפנו בתחקיר הקודם סביב פיתוח חלקה 54 והפיכתה לבוננזה למגורים ולמסחר – התקבלו במשך כעשור שרשרת של החלטות שעננה שחורה ניצבת מעליהן.
על פניו ויתרה המועצה בראשותו של אבוטבול על זכויות ציבוריות לטובת עמותה המל"ת הפרטית. העומד בראש העמותה הרוויח באופן פרטי מפירות אותה היוזמה. השניים פעלו לכאורה בניגוד עניינים מול תפקידיהם הציבוריים.
אחרי שעמותת המל"ת רכשה את חלקה 54, שלמועצה היו זכויות קניין בתוכה, היא שילבה זרועות עם אבוטבול – והשניים פעלו באופן נמרץ אצל הרשויות לקידום הפרויקט. הפרוטוקולים של הדיונים במועצה ובוועדה המרחבית מלמדים כיצד אבוטבול והיזם הרב רפי מנת (שייצג את העמותה, ואחר כך הפך למנכ"לה) הופיעו יחדיו ולימדו סנגוריה נלהבת על התוכנית.
"כמובן, המועצה המקומית מאוד רוצה ותומכת בתוכנית הזאת", התלהב אבוטבול בדיונים. אבוטבול, כך עולה מהדיונים, היה שמח להיפטר מהנכס של המועצה לטובת העמותה. הוא כינה את השכונה כ"השכונה הכי קשה", "סלאמס", "מקום גועלי" – והבהיר שהוא מאמין שהתוכנית של המל"ת תיתן "פתרון למצוקה הקשה בשכונה […] איזשהו אלמנט כזה, אבל איכותי ויפה, לא כמו המכולת הרעועה והמוזנחת הזאת […] פתרון יפה לשכונה".
ואכן, הוועדה אישרה את תוכנית ההשבחה, וערך הקרקע, על פי שומת הוועדה המקומית, יותר משולש – ממיליון שקלים ליותר מ־3.5 מיליון שקלים.
במסגרת התוכנית שאושרה יצאה ידה של המועצה לכאורה על התחתונה. היא אומנם נתנה זכויות לחנות בגודל של 47 מטר וקיבלה בחזרה את אותו השטח (פלוס מחסן), אבל ויתרה לחלוטין על קרקע בגודל 409 מ"ר, שעל־פי חוות דעת משפטיות הייתה שייכת לה.
אבל הקשר בין ראש המועצה לראשי המל"ת סביב חלקה 54 לא הסתיים בהקמתה ובוויתור (תמוה, יש הטוענים) על זכויותיה בה.
2011 ראש המועצה אלי אבוטבול והאיש החשוב בעמותת המרכז לחינוך תורני הרב רפי מנת מקדמים מול רשויות התכנון את פיתוח חלקה 54
2012 התוכנית מתקבלת – והעמותה זוכה לשינוי ייעוד המקרקעין למסחר ולמגורים בהיקף של פי חמישה מבעבר
נובמבר 2012 היועץ המשפטי של המועצה מתריע כי למועצה יש זכויות בשטחים נרחבים במגרש. אולם, בסופו של יום המועצה מסתפקת בפיצוי עבור 60 מ"ר – ולא נהנית מפירות הרווחים האדירים
מרץ 2014 במסגרת תביעת דיבה נגד מקומון קובע בית המשפט כי בין אבוטבול ובין מנת התקיימה "שותפות" בקידום התוכניות ובאינטרסים סביב חלקה 54 ופיתוחה
ינואר 2016 הרב מנת מקים חברת בנייה פרטית בשם "הבונים זכרון יעקב" לצורך רכישת נכס בחלקה 54
פברואר 2016 הרב מנת וחברת "הבונים" רוכשים קרקע בחלקה 54 מהעמותה בסך 2,250,000 שקל – סכום הנמוך בכשליש משווי השמאות
אפריל 2016 אלי אבוטבול עוזב את לשכת ראש המועצה אחרי 15 שנה בעקבות המלצת המשטרה להעמידו לדין (התיק נסגר כשנה לאחר מכן)
אוקטובר 2016 הרב מנת מתמנה למנכ"ל עמותת המל"ת בשכר
2017 דוחות העמותה לרשם העמותות נמנעים מלציין את הקשר בין החברה הפרטית שרכשה את הקרקע לעמותה שמכרה לה, ואף מכחישים אותו באופן רשמי – ומציגים לכאורה מצג שווא בפני הרשם
2019 אלי אבוטבול מעניק שירותים משפטיים סביב הליך העברת המניות לחברת "הבונים" של הרב מנת – אותה חברה שרכשה את הקרקע מהעמותה שמנת הפך למנכ"לה ב־2016
בינואר 2016, פחות משנה אחרי שמונה למנכ"ל העמותה, ובעודו ממשיך לשמש כ"המוציא ומביא" שלה – גם מול התושבים וגם מול הרשויות – הקים הרב מנת חברה פרטית בשם "הבונים זכרון יעקב" ובאמצעותה רכש קרקע בחלקה 54, בסכום נמוך משמעותית מהשמאות.
מסמכים שהגיעו לידי זמן ישראל מוכיחים כי ראש העיר לשעבר (ואולי לעתיד), אז בתפקידו כעורך דין פרטי, חתם על העברת מניות בתוך חברת "הבונים זכרון". על מסמך העברת המניות בתוך החברה הפרטית, השייכת למנת ולרעייתו, חתום במרץ 2019 עו"ד אלי אבוטבול המאשר את תצהירו של אחד מבעלי המניות.
אבוטבול לא השיב לשאלות זמן ישראל על מתן השירותים המשפטיים הללו עד למועד פרסום הכתבה.
העמותה מכחישה כל קשר – ומשקרת לרשם העמותות בתחילת 2015 רכש, כאמור, הרב רפי מנת – "המוציא והמביא" של עמותת המל"ת – קרקע בחלקה 54 מהעמותה בעלות מופחתת של 2,250,000 (כ־1.4 מיליון שקלים פחות מגובה השמאות). ואז, שמונה חודשים לאחר מכן, מונה למנכ"ל העמותה בשכר.
כך יצא שבדוחות של 2016 לרשם העמותות דווחו יחדיו, כמעט כתאומים, העסקה הפרטית של "היזם" מנת ומינויו של אותו יזם למנכ"ל העמותה הציבורית שאמורה להרביץ תורה בילדי ישראל.
הרב מנת טען בשיחותיו עם זמן ישראל כי כאשר ביצע את הרכישה לא יכול היה לדעת שהעמותה תזדקק לשירותיו כמנכ"ל עתידי, כי אין פסול ברכישת הקרקע, וכי "עשה טובה" לרב מאיר שלום יונגרמן, מייסד העמותה, שלא הצליח להיפטר מהקרקע – אותה קרקע שבינתיים האמיר שוויה לפי ההערכות לפחות פי שניים.
"הרב (יונגרמן, מייסד העמותה) חיפש בתחנונים מישהו שיקנה את הקרקע הזאת. הייתה קריסה כלכלית לקראת סוף 2014 והיה צורך אדיר למצוא מישהו – והוא היה חסר אונים. הוא ניהל משפט מול הבעלים המקורי והמועצה יושבת לו על הראש. אמרתי לרב אתה תקוע – אז אני אפתח חברה ואקח את הסיכון. עשיתי מעשה פילנתרופי. לקחתי סיכון שאף אחד לא הסכים לעשות".
ממסמכי רשם העמותות שהגיעו לידי זמן ישראל עולה שעסקת הרכישה אומנם הוצהרה בדיווחי העמותה – אבל הקשר בין החברה של הרב מנת לבין העמותה הוכחש במסמכים, באופן שיצר לכאורה מצג שווא בפני רשם העמותות כאילו מדובר בעסקה תמימה.
כך מופיע בטופס הדיווח לרשם העמותות, שחור על גבי לבן, הקשר בין חברת "הבונים" – המוגדרת כ"הצד לעסקה" – לבין העמותה: "אין". כלומר, אין קשר בין השתיים, אף ששני הצדדים נשלטים בידי אותו הרב מנת – באחד הוא מנכ"ל עמותה ובשני הוא בעלים של חברה פרטית. גם תחת השאלה על "תאגידים הקשורים בזיקה" לעמותה לא מוזכרת חברת הבונים.
מדוע נמנעה העמותה להבהיר כי הבעלים של חברת "הבונים" הפרטית, שרכשה קרקע בשכונה השייכת לעמותה, הוא לא אחר מאשר הרב רפאל מנת – מנכ"לה והאיש החשוב והחזק ביותר בה, המוציא והמביא והמייצג מול הרשויות מזה קרוב ל־15 שנה? האם מדובר בטעות תמימה סביב עסקה של בעל עניין בשני הארגונים – החברה הפרטית והעמותה – בשווי של למעלה משני מיליון שקלים?
מהרב מנת לא נמסרה תגובה עד למועד פרסום הכתבה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2023 15:08 |
|
| |
קרקע ציבורית "התנדפה" – וראש העמותה החרדית התעשר תרגיל הקוסמות של ראש מועצת זכרון יעקב לשעבר תחקיר זמן ישראלקרקע השייכת לזכרון יעקב ניתנה ללא מכרז לעמותה החולשת על הקהילה החרדית – ונרכשה באופן פרטי על־ידי מנכ"ל העמותה ● ראש המועצה לשעבר, שקידם בהתלהבות את המיזם, ויתר על זכויות הציבור בקרקע – והתעלם לכאורה מאזהרות משפטיות ● המהלך הזה גם לא הזיק לו בבחירות, ומי שלא הסכים עם הסידור – נאלץ להתפטר ● והקרקע? ערכה האמיר במאות אחוזים ● רב המעללים מזכרון: גילויים חדשים מאת אבנר הופשטיין | סייע בתחקיר: נאור מזוז פורסם בתאריך: 21/08/2023
חלקה 54 בשכונת רמת צבי היא היום נכס משגשג: 18 דירות על שטח של יותר מדונם, שטחי מסחר והשבחה משמעותית. מנכס מוזנח בשכונה "גועלית", כפי שכינה אותה ראש המועצה לשעבר (והמועמד לבחירות באוקטובר הקרוב) – הפכה לבוננזה נדל"נית.
מי שנהנה מפירות ההשבחה הזאת היא עמותת המל"ת – המרכז לחינוך תורני, החולשת על הקהילה החרדית בזכרון יעקב וממנפת נכסי נדל"ן על ימין ועל שמאל, פעמים רבות בניגוד למנהל תקין. ליתר דיוק: מנכ"ל המל"ת הרב רפי מנת היה זה שרכש אותה מהעמותה שלו במחיר רצפה – רגע לפני שהתמנה למנכ"ל.
על אף התרעות חוזרות מצד גורמים בכירים בעירייה, ראש המועצה דאז אלי אבוטבול אפשר בנדיבות תמוהה למל"ת לקבל את כל מבוקשה – בהליך נטול מכרז, בניגוד לכללי משרד הפנים. גם היום מסרב אבוטבול להיות שקוף לגבי מהלכיו סביב החלקה, ולא עונה לשאלות זמן ישראל או תושבי זכרון יעקב, המבקשים תשובות ברשתות החברתיות.
כשנשאל מפורשות לגבי החלקה, פיתוחה וקידומה על־ידי תחקירן זמן ישראל, הוא השיב שהוא "לא יודע מה זאת חלקה 54… לא בקיא בחלקות".
אולם, מסמכים ועדויות חדשות שהגיעו לידי זמן ישראל מראים לכאורה תמונה אחרת ולפיה סייע אבוטבול למימושה של עסקת ההשבחה המרהיבה, היה שותף לכאורה להתעלמות מחלקו של הציבור בקרקע, והעלים עין (במקרה הטוב) משורה של מהלכים פסולים סביב תהליך השבחתה, שהיטיב עם גורמים פרטיים בלבד.
לאן נעלמה הקרקע? חלקה 54 עלתה לדיונים בשנת 2011, כשמונה שנים אחרי שאבוטבול נבחר לתפקיד ראש המועצה. קודם לכן רכשה עמותת המל"ת את הקרקע מחברת שיכון ובינוי, אך אחת משתי החנויות שפעלה שם הייתה שייכת למועצה עוד משנות ה־70.
המל"ת רצתה להשביח את הקרקע ולהפוך אותה לסוכריה נדל"נית. היא יזמה תוכנית לשינוי ייעוד המקרקעין למגורים ולמסחר בהיקף של יותר מ־2300 מ"ר, כמעט פי חמישה מהתוכנית הקודמת.
ראש המועצה אבוטבול התגייס למשימה במלוא ההתלהבות גם מול ועדות התכנון: "המועצה המקומית מאוד רוצה ותומכת בתוכנית הזאת", אמר. הוא כינה את השכונה כ"סלאמס", "מקום גועלי" – והבהיר שהוא מאמין שהתוכנית של המל"ת תיתן "פתרון למצוקה הקשה בשכונה […] איזשהו אלמנט כזה, אבל איכותי ויפה, לא כמו המכולת הרעועה והמוזנחת הזאת […] פתרון יפה לשכונה".
כבר אז היה מי שהרים גבה – מדוע המועצה המקומית לא מפתחת בעצמה את ה"שכונה המגעילה" למען הציבור הרחב? אבל המוסדות אישרו את תוכנית ההשבחה, הכוללת הגדלה של אחוזי הבנייה בשיעור של 200% בתוך שלושה חודשים בלבד. ערך הקרקע, על פי שומת הוועדה המקומית, יותר משולש, עוד לפני התחלת הבנייה – ממיליון שקלים ליותר מ־3.5 מיליון שקלים.
היה רק מכשול אחד בתוכנית הפנטסטית – למועצה עדיין היו זכויות קניין בחנות בגודל של 47 מ"ר בשטח השכונה. החנות נרכשה על־ידי המועצה בשנות ה־70, ולפיכך על פי חוק המקרקעין באותן שנים – גם החנות וגם הקרקע שעליה היא יושבת שייכים לבעליה. קרי לציבור.
וכך נכתב בחוק המקרקעין דאז: "הבעלות בקרקע חלה גם על הבנוי והנטוע עליה ועל כל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע". במילים אחרות: על פי פרשנות החוק מאז, מחצית הקרקע בחלקה 54, קצת יותר ממחצית הדונם, הייתה שייכת למועצה. אי־אפשר לוותר עליה סתם כך ולא הגיוני למסור אותה ללא תמורה.
את הכלל הזה ידעה היטב גם המועצה. עובדה שהיועץ המשפטי שלה עו"ד יוסי ברזילי התריע על כך שוב ושוב במכתבים. פעם ראשונה בנובמבר 2012 כשכתב למרכז לחינוך תורני: "למועצה המקומית זכויות במבנה ובמקרקעין […] הינכם מתבקשים להבהיר למועצה בתוך 10 ימים ממועד קבלת מכתב זה כיצד יבואו לידי ביטוי זכויות המועצה במבנה המתוכנן להיבנות על ידכם".
ופעם נוספת כשהמסר לא עבר כנראה, בינואר 2013: "דומה כי נקלעתם לכלל טעות משפטית בעניין זכויות המועצה בחלקה. למועצה המקומית זכויות הן במבנה והן במקרקעין (ההדגשות במקור)" – ודרש תשובות מיידיות.
למרות זאת, במסגרת התוכנית שאושרה, יצאה ידה של המועצה לכאורה על התחתונה. היא אומנם נתנה זכויות לחנות בגודל של 47 מטר וקיבלה בחזרה את אותו השטח (פלוס מחסן), אבל הזכויות על הקרקע המניבה בגודל של כחצי דונם, שעל־פי חוות דעת משפטיות ולכאורה גם על פי הוראות החוק הייתה שייכת לה – נעלמו כלא היו.
הפוטנציאל של שטחי מסחר ובניין שעברו השבחה בזכרון לא יסולא בפז. ואכן, כיום ה"סלאמס" הפכו למקום ראוי מאד למגורים – 18 דירות שנמכרות בכ־1.7 מיליון שקלים בתוספת שטחי מסחר מניבים. לכאורה, היה מגיע למועצה (כלומר, לציבור) לא רק פיצוי שווה קרקע, אלא גם חלק ברווחים האדירים מהבנייה.
אין הסכם ואין מכרז האנומליה הטמונה בוויתור הזה לא פסחה גם על חלק מחברי המועצה בזכרון יעקב. אחד מהם, מאיר ואנונו, אף הגיש שאילתא מפורטת ב־2013. תשובות המועצה מגלות טפח ומכסות טפחיים.
כך, מתברר, כי על השאלה איזה הסכם בנושא הריסת החנות הישנה קיים בין המועצה לבין העמותה העמותה, השיבה המועצה: "אין הסכם" כזה. בתשובה לשאלה האם יש בכלל הסכם כלשהו בין המועצה לעמותה נמסר: "לא נכרת כל הסכם עם מל"ת בעניין הנכס".
על השאלה מדוע לא נעשה מכרז על שטח המועצה – שהרי החוק מחייב עריכת מכרז שוויוני תקין במקרה שבו מועצה מקומית מעבירה שטחים ציבוריים לגורמים פרטיים – לא השיבה המועצה בכלל. ואכן, מכרז כזה, ככל הידוע, לא פורסם.
גם שאר התשובות לא פיזרו את הערפל סביב הקומבינה. בתשובה לשאלה על זכויות המועצה (והציבור) על החנות והקרקע, השיבה המועצה כך: "היקף זכויות המועצה ידוע לה".
אז אם "היקף הזכויות בקרקע ידוע", למה אין פיצוי? המועצה מסרבת לחקור במופלא ממנה: "זכויות המועצה נרכשו לפני למעלה מ־30 שנה ומסיבה שאיננה ברורה למועצה לא נרשמו ברשם המקרקעין". במילים אחרות: לא נרשמו – נעלמו הזכויות.
גם את גזבר המועצה הוותיק של זכרון יעקב דן שניר, שכיהן בתפקיד מאז 1988, התשובות האלו הקפיצו. הוא הורה לבצע בדיקה יסודית, אליה נחזור מייד.
אולם, בינתיים, עוד לפני שהדחפורים עלו על הקרקע, התוכניות המרהיבות והצמיחה המרהיבה באחוזי הבנייה (פי שניים) נראו טוב כנראה, כי אפילו הרב רפי מנת בעצמו, האיש שמכר לרשויות את הקסם המופלא של שיקום השכונה המגעילה, חש בצורך לרכוש אותה לעצמו.
אז, בתחילת 2015, שנתיים אחרי פטירתו של הרב יונגרמן שהקים את העמותה וניהל אותה, הוא מקים חברה פרטית, "הבונים זכרון", וחודש אחר כך הוא רוכש את הקרקע מהעמותה שהוא מראשיה, ובמשך שנים שימש לדבריו "המוציא והמביא" שלה, במחיר מציאה של 2,250,000 (כ־1.4 מיליון שקלים פחות מגובה השמאות). ואז, שמונה חודשים לאחר מכן, הוא מתמנה למנכ"ל העמותה בשכר.
כך יצא שבדוחות של 2016 לרשם העמותות דווחו יחדיו, כמעט כתאומים, העסקה הפרטית של "היזם" מנת ומינויו של אותו יזם למנכ"ל העמותה הציבורית שאמורה להרביץ תורה בילדי ישראל. כך, היזם ששיווק את התוכנית בשם העמותה, קנה את הקרקע והפך אותה לפרטית – ואז מונה למנכ"ל העמותה. וכל הסיבוב המושלם הזה של ניגודי עניינים דווח רק באופן חלקי ומטעה לרשם העמותות.
בניגוד לאבוטבול, הרב מנת דווקא סיפק תשובות לזמן ישראל. לדבריו, כשהוא ביצע את רכישת הקרקע, הוא "לא יכול היה לדעת" שהעמותה תזדקק לשירותיו כמנכ"ל עתידי. לטענתו גם אין פסול ברכישת הקרקע.
מעבר לכך, לטענתו הוא "עשה טובה" לרב מאיר שלום יונגרמן, מייסד העמותה, שלא הצליח להיפטר מהקרקע ולכן נזקק בדחיפות לקונה עבור הקרקע – אותה קרקע שבינתיים הפכה למתחם יוקרתי לדיור ולמסחר.
"הרב (יונגרמן, מייסד העמותה) חיפש בתחנונים מישהו שיקנה את הקרקע הזאת. הייתה קריסה כלכלית לקראת סוף 2014 והיה צורך אדיר למצוא מישהו – והוא היה חסר אונים. הוא ניהל משפט מול הבעלים המקורי והמועצה יושבת לו על הראש. אמרתי לרב אתה תקוע – אז אני אפתח חברה ואקח את הסיכון. עשיתי מעשה פילנתרופי. לקחתי סיכון שאף אחד לא הסכים לעשות".
למרות "התחנונים" והפילנתרופיה, גם הרב מנת מודה שהרוויח יפה מהעסקה בסופו של יום.
האם החנות יושבת על ענן? בחזרה למועצה. כאמור, בסוף 2012 הורה גזבר המועצה הוותיק לבצע בדיקה סביב הרישומים והזכויות בחלקה 54. זה היה רגע לפני אישור התוכניות בוועדת התכנון המרחבית, והגזבר מגלה כי תוכנית הבינוי כוללת המלצה להגדיל את אישורי הבנייה ל־200%.
מבירור שהוא מבצע עולה, לדבריו, כי מי שנתן את ההוראה לחתום על התוכנית ולהעביר לאישור הוועדה הוא לא אחר מראש המועצה אבוטבול. אותו ראש מועצה שלטענתו "לא מכיר את חלקה 54".
שניר מבקש את מסמכי הרישום של הקרקעות בתיק ההנדסי של מחלקה ההנדסה במועצה ומגלה, לתדהמתו, שרישומי החנות של המועצה נעלמו לחלוטין מהרשומות. נשארה רק קרקע. החנות כאילו אינה קיימת.
הוא מבקש תשובות ולא מצליח לקבל אף מענה סביר. לתחושתו מתחמקים ממנו בתירוצים ובתואנות בלתי סבירים. בפברואר 2013 הוא מרים ידיים ומתפטר. באפריל, חודשיים אחרי הודעת ההתפטרות וחודש לפני שהיא נכנסת לתוקפה, הוא מקבל זימון לישיבה בלשכתו של ראש המועצה.
בלשכה יושבים ראש המועצה, מנכ"ל העמותה הרב מנת, היועץ המשפטי יוסי ברזילי ויועצת משפטית מטעם המל"ת. על השולחן אין פרוטוקול ואין ניירות. הוא הוזמן ל"שיחת שכנוע". את מה שקרה לאחר מכן הוא כנראה לא ישכח לעולם.
\לדבריו, שוב ושוב דורש ממנו היועץ המשפטי של המועצה להכיר בכך שלמועצה אין מגרש בחלקה 54, בזמן שראש המועצה יושב בדממה ומקליט את השיחה. שניר, אחוז חרדה שמא מנסים להפיל עליו עכשיו את התיק הזה, מבהיר כי לא ייתכן הדבר, שכן על פי חוק המקרקעין הישן לא יכול להיות שנרכשה חנות בלי מגרש עליה. אין בית ללא מגרש.
השיח הופך מהר מאוד למקאברי. שניר מנסה להסביר בכל דרך אפשרית שאין מצב שבו קרקע "נעלמת" מתחת לחנות. מה עם שביל הגישה לחנות? הוא תוהה. הוא לא חלק מנכסי המועצה? האם הקונים עפים פנימה? ועל מה בדיוק עומדת החנות אם לא על קרקע – על ענן?
בסוף הדיון מבינים כנראה הנוכחים שמהקיר הזה לא יצאו מים. בלית ברירה הם נאלצים "להסכים" עם הגזבר כי לפחות הקרקע מתחת לחנות שייכת למועצה. שניר התפטר, אבל שנים אחר כך, כשהתב"ע כבר נחתמה והשכונה החלה להתרומם (והמשטרה אף החלה לחקור) הוא העלה את הדברים על הכתב ופנה למשרד הפנים:
"בראשית 2013 זומנתי בדחיפות למשרד ראש המועצה […] בדיון הציג היועץ המשפטי של המועצה כי דרישתי (במהלך השנתיים הקודמות) ועמדתי כי למועצה יש זכויות של מחצית חלק 54 וכן 200% זכויות בנייה של מסחר + מגורים אין לה סימוכין ולמועצה אין שם מגרש…
"הצגת הנושא על־ידי היועץ המשפטי נעשתה בעל פה וללא שום תימוכין בכתב, ללא נוסח טאבו, ללא אומדן ובדיקת שמאי וללא אישור מליאה ומשרד הפנים ובניגוד לחוק המקרקעין. לאור התעקשותי בדיון, היועמ"ש ושאר הנוכחים 'הסכימו שלחנות השייכת למועצה יש רק שטח אדמה בגודל 47 מ"ר. אומדן עלות חצי המגרש אז עמדה על למעלה מארבעה מיליון שקל".
2011 ראש המועצה אלי אבוטבול והאיש החשוב בעמותת המרכז לחינוך תורני הרב רפי מנת מקדמים מול רשויות התכנון את פיתוח חלקה 54
2012 התוכנית מתקבלת – והעמותה זוכה לשינוי ייעוד המקרקעין למסחר ולמגורים בהיקף של פי חמישה מבעבר
נובמבר 2012 היועץ המשפטי של המועצה מתריע כי למועצה יש זכויות בשטחים נרחבים במגרש. אולם, בסופו של יום המועצה מסתפקת בפיצוי עבור 60 מ"ר – ולא נהנית מפירות הרווחים האדירים
מרץ 2014 במסגרת תביעת דיבה נגד מקומון קובע בית המשפט כי בין אבוטבול ובין מנת התקיימה "שותפות" בקידום התוכניות ובאינטרסים סביב חלקה 54 ופיתוחה
ינואר 2016 הרב מנת מקים חברת בנייה פרטית בשם "הבונים זכרון יעקב" לצורך רכישת נכס בחלקה 54
פברואר 2016 הרב מנת וחברת "הבונים" רוכשים קרקע בחלקה 54 מהעמותה בסך 2,250,000 שקל – סכום הנמוך בכשליש משווי השמאות
אפריל 2016 אלי אבוטבול עוזב את לשכת ראש המועצה אחרי 15 שנה בעקבות המלצת המשטרה להעמידו לדין (התיק נסגר כשנה לאחר מכן)
אוקטובר 2016 הרב מנת מתמנה למנכ"ל עמותת המל"ת בשכר
2017 דוחות העמותה לרשם העמותות נמנעים מלציין את הקשר בין החברה הפרטית שרכשה את הקרקע לעמותה שמכרה לה, ואף מכחישים אותו באופן רשמי – ומציגים לכאורה מצג שווא בפני הרשם
2019 אלי אבוטבול מעניק שירותים משפטיים סביב הליך העברת המניות לחברת "הבונים" של הרב מנת – אותה חברה שרכשה את הקרקע מהעמותה שמנת הפך למנכ"לה ב־2016
בבחירות שבאו אחר כך, גם ב־2013 וגם ב־2018, ידעו החרדים על מי עליהם להמליץ לראשות המועצה. "על כל אחד ואחד להצביע למפלגת חי לחברות במועצה ולראשות המועצה למר אלי אבוטבול", נכתב בפשקוויל של "ועד הרבנים ד'זכרון יעקב" בבחירות 2013.
מסר מוקלט שעבר מטלפון לטלפון ב־2018 הבהיר: "נתבקשנו להודיע בשם הרבנים שליטא כי הוראה זו היא דעת תורה ומחייבת כל אחד ואחד בלי יוצא מן הכלל – להצביע כפי האמור לראשות המועצה למר אלי אבוטבול".
אז מה היה לנו כאן? מגרש של המועצה שהתנדף באוויר ועבר לידיים פרטיות, נכס ציבורי שעבר לעמותה ללא מכרז, חנות שכנראה חיה על ענן ונהרסה ללא הסכם, וחלקה מניבה של הציבור שמפירות השבחתה ייהנו קומץ קטן של אנשים. אכן מעשה קוסמות.
שאלנו את עו"ד ברזילי, היועץ המשפטי של המועצה, על סמך אילו נתונים הוא שינה את עמדתו הכתובה, מדוע לא התקיים מכרז על הקרקע ומדוע רישום המקרקעין אינו כולל את הקרקע. ברזילי השיב באמצעות דוברת המועצה את התגובה הבאה: "ביום 30.4.1970 רכשה המועצה חנות בגודל של 47 מ"ר בלבד. המועצה לא רכשה זכויות בנייה בחלקה ולא רכשה קרקע הצמודה לחנות.
"לאור זאת גם בעת חילופי בעלויות בחלקה נשמרו זכויות המועצה במלואן כפי שהן והמועצה לא ויתרה על דבר. כל אמירה אחרת חוטאת לאמת על כל המשתמע מכך".
ראש המועצה המכהן זיו דשא מסר בתגובה: "כלל האירועים שנשאלו התרחשו בשנים בהן כיהן בתפקיד אלי אבוטבול אשר מתמודד שוב בימים אלו על כס ראש המועצה. קידום התב"ע החל בשנת 2012 ועד 2016, השנה בה נכנסתי לתפקיד, בה אושרה התוכנית.
"הנושא נמצא בימים אלו בבדיקה אצל הגורמים הרלוונטיים, שנועדה להבטיח את האינטרס הציבורי והעמידה בהוראות החוק".
כמו בכתבות הקודמות בנושא, הפנינו שאלות רבות ומפורטות לראש המועצה לשעבר אבוטבול, אך הוא נמנע מלהשיב עליהן.
|
|
|
|
|
|
