טור ארוך של שמאלני בשם 'יאיר בן יוסף הלוי' שהתפקח בעקבות המצב
התפכחות
בעשור האחרון לא הייתי מחובר לאף רשת חברתית, כמעט ולא צפיתי בחדשות ולא קראתי עיתונים נסמכתי על הסביבה הקרובה כדי להתעדכן מדי פעם במה קורה אבל הפוקוס שלי היה החיים עצמם, עבודה, משפחה, ילדים
כשהחלו ההפגנות נגד נתניהו בעקבות הרפורמה יצאתי עם הבנות כמה פעמים להפגין
יש ממש מתחת לבית שלי צומת שבו מפגינים כמעט כל שבוע.
הבנות התלהבו מהמחתרתיות נופפנו יחד בדגלים וצעקנו דמוקרטיה, רציתי ללמד אותן כוחו של מאבק אזרחי, סולידריות, ואת זכותן למחות על עוולות במדינה דמוקרטית
אבל מהרגע הראשון משהו לא הסתדר לי לא התחבר למה שזכרתי מ2011 העליזה (באותה תקופה הייתי מאוד פעיל במחאה נגד יוקר המחיה, וראיתי לא מעט הפגנות והתארגנויות מבפנים) לא הסתדר לי הארגון, הסדר, הנחישות, המטרות הברורות, הלוגיסטיקה
תמיד היו מספיק דגלים לכולם, מספיק סטיקרים, בכל צומת עומד פעיל מחאה מרכזי ומנהל את השטח, יש הסעות מאורגנות, קמפיינים בכל סוגי המדיה זה הרגיש לי יותר מדי מתוזמר ומסודר לא כך מתנהלת מחאה עממית, ודאי לא בישראל שהיא שכונה מארץ השכונות (אומר באהבה)
כך מנוהל מבצע צבאי... יש חפ"ק, יש חמ"ל, יש מטרות ויעדים, יש בקרה, יש לוגיסטיקה
וחשוב מהכל - יש מי שמנהל את העסק
רק שלא ממש הצלחתי להבין מי מנהל את האירוע...
מי מקבל את ההחלטות?
משה רדמן מסוגל לנהל כזה דבר?
שקמה ברסלר?
לא סביר בעליל
כדי שאופרציה בכזה סדר גודל תנגן בצורה כל כך מרשימה צריך טונות של כסף, צריך אנשי מקצוע משכמם ומעלה בפול טיים ג'וב,
צריך מטה, והיררכיה ותיאום
או במילים אחרות צריך איזו מפלגה שתעמוד מאחורי כל הסיפור
כל מה שחשוף לתקשורת זה ברסלר ורדמן למה מי שמנהל את האירוע מסתתר? ומי הוא?
אז עזבתי את ההפגנות, והמשכתי בחיים הרגילים ובאיזשהו שלב נכנסתי לטוויטר וחטפתי את השוק של החיים קריאות לסרבנות, עצומות של טייסים, ראיונות מול כלי תקשורת זרים, הכפשה בוטה של כל חברי הממשלה (אולי בצדק), התנהלות אלימה של השתקת כל קול שלא מתיישר עם העדר, הזמבורות האלה, בניו יורק
... וכל זה בשעה שהחיזבאללה מאיים, והאיראנים שמו סטופר לסופה של היישות הציונית, והחמאס מפגע, והכל פה כל כך רגיש ונפיץ ומסוכן!!! מסוכן ממש ומצאתי את עצמי בגיל 45, אחרי שמעולם לא הצבעתי ימינה ממפלגת העבודה מזדהה יותר עם ינון מגל, מאשר עם בן כספית,
מוצא יותר היגיון בסמוטריץ' מבמירב מיכאלי
וככל שהתקדמה לה שנת 2023 אל עבר הזוועה הנוכחית זה הפך ברור - זה לא השמאל שהכרתי לא שתיכננתי להצביע נתניהו, אבל לא ראיתי איך אוכל לתמוך במי שמנסים לחולל כאן הפיכה צבאית בשם הדמוקרטיה
אני לא חושב שהמחאה אחראית למה שהתחולל פה אבל היא תרמה להצטיירותה של ישראל כמדינה חלשה ושסועה שנמצאת במשבר עמוק כמו סוג של איתות לחמינאי - 'עכשיו זה הזמן יא חביבי... בוא תכה בברזל בעודו הוא חם'
אז התחלתי לצייץ פה ושם - כדי להשמיע את הקול שלי בתוך מה שאני תופס כהפקרות
ועכשיו, כשהחורבן כבר כאן במלוא הדרו המחניק ובמקום לאחד את השורות אני מקבל 200 ציוצי פיד שמאל מסיתים כשעוד לא סיימו לספור את הגופות זה ברור לי בצורה שלא משתמעת לשני פנים
מישהו מתזמר את המקהלה הזו
מישהו מכוון את התנועה הזאת
וכל עוד הכוח המניע הזה נמצא בצללים ומסרב להזדהות או לשתף את מטרותיו אני אתמוך בראש הממשלה שלא בחרתי
