משא ר"י סלבודקא רמ"ה הירש לחרדים העובדים

למיטב ידיעתי, עד שנות השמונים של המאה ה-20 לא היו הרבה אברכי כולל, ורוב מוחלט של בוגרי הישיבות הליטאיות השתלבו בעבודה.
חלק גדול מהמשרות, היו תורניות או "כלי קודש": ראשי ישיבות, ר"מים, משגיחים, דיינים, רבני ערים ושכונות, מו"צים, מהדירי ספרות תורנית, מחנכים, מורים, משגיחי כשרות, סופרי סת"ם, שוחטים ומוהלים. אחרים נכנסו לעשיה ציבורית: פעילות פוליטית, עיתונות חרדית, הקמת מוסדות חינוך, תנועת התשובה, יוזמות דיור, ארגוני חסד ורווחה. וכמובן שהיו גם כאלו שהשתלבו בעבודה רגילה במסחר או בעבודה מקצועית כזו או אחרת.
יתכן שהרב הירש בדבריו, מתייחס לבעלי משרות תורניות ו"כלי קודש" כאל לומדי תורה, וגם אלו שנמצאים בעשיה ציבורית כמדומני שעד היום לא נכנסים לגמרי לקטגוריה של "חרדים עובדים".
בכל אופן, התיאור שלו את ההיסטוריה אכן מוזר מאוד בעיניי, אבל אולי הצלחתי להסביר קצת יותר את הפער בין דבריו לבין העובדות.

בקום המדינה, מספר התלמידי ישיבה והאברכים הליטאים, היה אחוז מזערי ליחסו כעת,  גם לדבריך, שהיו 2000, זה 2000 למחזור של 6-7 שנים.
הישיבות שמנית אינם קשורות כולם לעניין פה. עץ חיים היא ישיבה ירושלמית שרוב בוגריה יצאו לעבודה, בלומזא למדו כמה עשרות, בית מאיר הוקמה בתשיח, כנסת חזקיהו בתשט ולמדו בה אז כמה עשרות, וקול תורה של אז, היתה בכלל אנטי תזה לכל הגישה הליטאית .
קרא בויקיפדיה .:  הישיבה הוקמה בעקבות אירועי "ליל הבדולח", עבור יוצאי גרמניה שעלו לארץ ישראל. הישיבה הייתה מושפעת במידה מסוימת מהגותו של הרש"ר הירש ומאסכולת "תורה עם דרך ארץ", שאותה ייסד, וגם בסממנים מדרך הלימוד הליטאית. בשנותיה הראשונות, הורשו תלמידים ממשפחות יוצאי גרמניה ללמוד להשלמת בגרויות, במקביל ללימודיהם בישיבה, זאת במטרה למנוע מהם ללכת לתיכונים. הישיבה התייחדה בכך ששפת הלימוד הייתה עברית (ולא יידיש) ושחלק מסדרי הלימוד הקבועים בה היו שיעורי תנ"ך. שמה של הישיבה ניתן לה על ידי הרבנית מטל שלזינגר, רעייתו של ראש הישיבה, שאמרה כי "קול לימוד התורה של בעלה ערב לה יותר מכל התענוגות הגשמיים שהותירה אחריה בגרמניה".[2] יהודי ירושלים בני היישוב הישן, שלא הורגלו לסוג זה של ישיבות, נהגו לכנותה בעוקצנות: "קולטורה", שמשמעותה תרבות בלועזית.

ושוב , אם כל הישיבות מנו כ2000, הרי שבכל מחזור נכנסו אליהם כמה מאות . 

ר משה הלל הגיע לארץ בשנות ה60, וזה מה שהוא ראה לנגד עיניו, סדר גודל של 500 בחורים שמתחתנים בשנה, רובם הגדול ממשיכים להיות אברכים, ואם לא, אז בעבודות קודש, כמו שצין רבצ כהנא, 

תשמט היתה כבר שיא ההתפתחות הליטאית, ועם זאת , לדגל התורה , אולי רק רבע ממצביעיה היו אברכים ליטאים, חציים או יותר, נשים ובחורים, חלקם ספרדים וחסידים בוגרי ישיבות ליטאיות או מסיבות אחרות, חלקם גם מסורתיים וחילוניים, זה גם חופף בכערך למספרי התורתו אומנותו.

אי אפשר להשוות בכלל למה שקורה היום, לפחות אחד מעשר, אם לא יותר , יוצא לעבוד .
ודרך אגב, אין מה ללמוד הרבה מנתוני למס, מבחינת הנתונים כל מלמד נקרא עובד, וכל מאכער נקרא מובטל. 

באמת מוזר, יש מצב שלפני שר' משה הלל מציג את התיאור והתיאוריה, הוא לא בודק נתונים באתר הלמ"ס? הרי אין אח וריע למציאות הזו, שרב חרדי מתאר מציאות שלא מאומתת עם הידע המחקרי והסקרים הרלוונטיים!!

רק שמה שהוא אמר, זה לא קשור לנושא שמפרסם הלמ"ס, כמו שמוסבר למעלה, הוא דיבר על המעגל המצומצם הליטאי שהחל את חברת הלומדים. ואגב , נתוני הלמ"ס. הם גולמיים ולא ניתן ללמוד מהם פרטנית נתונים מוחלטים . אלא השערות כלליות, לפי הלמ"ס למשל, כל ראשי הישיבות המקבלים תלוש משכורת, הם חלק מכח העבודה החרדי.

תוקן על ידי שוקולד_תות ב- 02/01/2024 22:55:26