האדמו"ר מאשלג הורה לחסידיו: "יש לעזוב את הארץ"

ומאיפה יהיה להם שם בארץ הגר סימנים לראש השנה?

איך עבר חג השבועות אצלם שם בגולה הדוויה?

בלבלת אותי לגמרי, אם דעת תורה אינה רוח הקודש וכשאני הולך לאדמור וכדו' אני לא אמור לצפות שהוא יראה את העתידות, מה לדעתך גרם לכך שחסידי בעלז ניצלו בזכות הבטחת האדמור? ולמה למען השם האדמור לא הבטיח לעצמו שיהיה לו טוב, וכך לא צריך לחטוא בדבר הנורא הזה של עלייה לא"י?

רק נקווה שבדרך לחו"ל הוא לא יעצור לקחת מזוודה עבור מישהו, כי הוא כבר ישב בכלא בצרפת על סיפור כזה.

ידוע לי שיש בארץ חתונה לנכדתו של האדמו''ר בעוד שבועיים האם היא תתקיים בארץ או בהונגריה

לגבי 1, הסכמתי איתך שזו יותר שאלה הלכתית, אבל עניתי לפי טענותיך שיש הרבה דעת תורה ויכול להיות שהם יודו בטעותם וכדו ושהם באמת לא ידעו שיש מוות בטוח וכו וכו, אז תיארתי לך תיאור של עובדות שלא עומדות בשום קריטריון ממה שכתבת. כמובן שתיתכן אפשרות שאותו רב שעליו סיפרתי, אם היה שורד את השואה היה מתחרט מהכל והופך לצעיר תלמידיו של הרצי"ה קוק. בכל מקרה עניתי לפי טענותיך כי אני מסכים איתך שבדיעבד אולי ראוי לברוח (לא יודע, ושח"ו לא נבוא לידי ניסיון...). לגבי 2, התכוונתי לכולם ולא לאף אדם ספציפי. בכל זאת אני מודה: על התיאורים שלך על הבעלזער, קצת קשה לדבר, כי על כל אדם ספציפי אתה תיתן תירוץ למה הוא שרד/נרצח, ואין לדבר סוף. רק חייב לשאול, אם היה כזה מקסים בבודפסט, למה הרבי מבעלז עצמו הפסיד את כל הטוב הזה...

שוב השארת אותי מבולבל לגמרי
הבאת כאן מעשה על רב שפסק ב"דעת תורה" כל השנים שאין לעלות לישוב א"י
כשהגיעה השואה, הגיעה סכנה, ואז חובה על כל אחד למלט את עצמו, מה קשור דעתו שהיתה לו עד אז על עליה לא"י, ובכלל, אפשר גם לברוח לאמריקה, כמו שעשו הרבה.

2. כדאי שתדייק, כשאתה מן הסתם מכוון לאדמור מבעלזא זצוק"ל, שאחיו אמר בשמו שלא יאונה כל רע כאן (כשהיה בהונגריה), וידוע לכול שדווקא חסידיו שהיו אז בדרשתו, ניצלו כמעט כולם, כי אכן יהודי בודפשט עליהם דיבר ניצלו ברובם, ולמעשה היה זה הריכוז הגדול ביותר של יהודים שניצל בהונגריה ובמזרח אירופה, ואתה כאן אומר שהוא המיט עליהם הכחדה, תבדוק היטב לפני שאתה כותב
רק אח"כ כשרצו להשמיץ אותו, השמיטו את הנקודה הזאת, הוא דיבר שם בבית הכנסת אל יהודים, ודבריו התקיימו.
ממליץ לך לקרוא כאן לינק

ר' אהרן מבעלזא זיע"א, צדיק עליון, בעל מופתים גדולים ורוה"ק, היה בהחלט ראוי להנהיג, ומי אם לא הוא.

1. כוונתי לאותם רבנים שהיה להם ברור שצריך להישאר ושזו הדעת תורה היחידה. יש נאום מפורסם שנערך ופורסם בעיתון אמריקאי (כי הכתב היה שם במקרה בגלל איזה רב אמריקאי שהגיע להתארח), ובו מצוין שהנואם קרא לכל מי שמעז לחלוק עליו ולתמוך איכשהו שיישוב בא"י, שאין לו דעת תורה אלא דעת אשתו ובניו. אותו נואם, כשהגיעה השואה, ידע היטב שכולם נהרגים ובכל זאת רצה לברוח. כך שלפחות ביחס אליו רוב שאלותיך נופלות. בכל מקרה, גם הסאטמרים בטוחים שיש רק דעת תורה אחת, וכך כל הקנאים למיניהם, ועליהם השאלה. 2. ממש לא התכוונתי שהם חייבים למות. השאלה הייתה בבסיס, איך הם העזו להמשיך להנהיג קהילות אח"כ, הרי הם יודעים שהייתה להם טעות שהכחידה את מרבית חסידיהם. (זו לפחות התפיסה שלי לגבי הביקורת על אותם רבנים/אדמורים)