הרב שמואל אליהו מצפת: זהירות מבקבוקי יין בהשגחת חוג חת"ס בני ברק

על כשרות חת"ס (בשני הסוגים) נאמר ונכתב כל כך הרבה (גם בד"ץ בית יוסף הושמץ רבות והספיק לרכוש לעצמו שם רע אבל לא ברמה הזאת, ועדיין יש ציבור בני תורה ספרדי גדול שסומך עליו).

במקרה של חת"ס המסקנה מקריאת כל הדברים היא שההכשר הזה פשוט לא קיים, אין השגחה בשטח, רק מישהו מטעמם שמגיע לחתום ולספור את הכסף (כשמו של ההכשר).

וכאן הבן שואל, איך יתכן שיהודים חרדים יראים ושלמים יכשילו את הציבור במאכלות אסורות?

ואם זה לא כצעקתה, מדוע מישהו מטעמם לא דואג להזים את השמועות והעדויות הללו, או להוציא חוברת כמנהג בד"צים שונים, המפרטת את העשיה שלהם?

כשדיברו על הרפורמה בכשרות, הטענה של הבדצים הייתה שבהרבה מקרים הם בעצמם סומכים על משגיחי הרבנות (אם הבנתי נכון, הם מהווים מעין סינון של המשגיחים לצרכן), ולכן קיומה של הרבנות מוזיל עלויות גם באוכל בכשרות בדצ. וכמו שאמרו לעיל, המציאות היא שיש משגיחים מצוינים של הרבנות ויש בדצים שנכשלו והכשילו, וחבל להוציא לעז

תוקן על ידי הדיבוק ב- 28/04/2024 09:38:28

לגופי הכשרות יש נהלים החל מרשימת מוצרי הגלם המותרים לשימוש ועד לאופן הטיפול בפטרוזיליה.

הנהלים של הרבנות הם ברמת כשרות בסיסית, למעט במקומות מועטים בהם יש מח' מהדרין עם
נהלים מחמירים וציבור צרכני בד"ץ סומך עליהם כמו למשל, רבנות מהדרין ירושלים.

המשגיח עצמו הוא בורג קטן במערכת וחסר כל השפעה על רמת הכשרות. המשגיחים של הרבנות 
שבעצמם צורכים בביתם מוצרי בד"ץ, אינם אוכלים מהמוצרים שעליהם הם משגיחים.