שאלה הלכתית מרתקת הגיעה בחודש האחרון לשולחנו עמוד ההוראה הגאון רבי יצחק זילברשטיין, לאחר שבעיצומה של שבת קודש פרשת במדבר, שוחררו בס"ד ארבע חטופים שהוחזקו בשבי הנורא ברצועת עזה.

בעקבות כך שבערים מעורבות היו שכנים ש'ריחמו' על שכניהם החרדים, שאינם יודעים מהבשורה הטובה, לכן לקחו דף ולורד וכתבו על גביו את הבשורה הטובה. בבניינים מגורים רבים שהדבר אירע, לא ידעו כיצד לנהוג לנוכח חילול השבת, והאם באמת מותר לשמוח על הבשורה הטובה שנודעה תוך כדי חילול שבת, והאם מותר ליידע אחרים לקרוא את המודעה, שהשבת התחללה בכתיבתה.

תשובתו של עמוד ההוראה התפרסמה בגליון 'דברי חמד' היוצא לאור מידי שבוע מתורתו, וכן בקובץ 'ווי העמודים וחשוקיהם', כאשר בראשית דבריו הביא שבעבר נשאל לגבי אדם שבא לבית חולים בשבת כדי לברר האם אשתו כבר ילדה, ומאחר והשערים של מחלקת יולדות היו נעולים, ניגש לשוער שבמודיעין ונודע לו דרכו שאשתו ילדה בשבת, והיה זה על סמך הודעה שנכתבה בשבת באיסור. האם יברך ברכת הטוב והמטיב, או שמא מאחר והבשורה הטובה נודעה לו מתוך חילול שבת לא יברך?

על שאלה זו השיב הגר"י זילברשטיין, שמסתבר שאין להימנע מלברך מחמת איסור הנאה מ'מעשה שבת', מאחר והברכה היא על הלידה של הבן שאין בה איסור, והכתיבה היא רק מעין גרם. אך בכל זאת הכריע שמכוער הדבר לברך ולשבח להשי"ת על בשורה טובה שנודעה לו מתוך חילול שבת.

והוסיף עמוד ההוראה, ששמע מחמיו מרן פוסק הדור הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, שבמוצאי שבת יכול לברך הטוב והמטיב, ואע"פ שאת הבשורה הטובה שמע לראשונה ע"י חילול שבת, משום שדומה הדבר למי ששמע בשורה טובה בהיותו שוהה במקום מטונף שאינו יכול לברך שם, שמברך בצאתו משם, כך בענייננו יברך בצאת השבת, שאז לא נהנה ממעשה שבת.

את תשובתו סיים עמוד ההוראה וכתב: "גם בענייננו לא שייך לשמוח על שחרור חטופים, כשהבשורה נודעה לו תוך כדי חילול שבת, ויעויין מה שכתבנו בקובץ 'ווי העמודים וחשוקיהם' (גליון קיח עמוד פ) האם מותר להתעניין בחדשות שמגיעות תוך כדי חילול שבת, וכתבנו שם שאפילו החדשות ששומעים על ידי נכרי, יש בזה חילול השם, שמראה בעצמו שאין כואב לו חילול שבת".

והוסיף וכתב: "אמנם אין איסור שמחה בזה כשאינו עושה מעשה כגון ברכה וכדומה, אבל בכל זאת צריך לכאוב על כך שיש עדיין יהודים שאינם שומרים שבת, ויש לו לבקש מהקב"ה שיכניס רוח טהרה לאחינו מבני ישראל שעדיין אינם שומרים שבת. ומה שהם מחשיבים אותנו למסכנים שלא יודעים מהבשורה הטובה, אדרבה יש להצטער עליהם יותר, כי אילו היו שומרים שבת, מזמן היו גם שאר החטופים משתחררים, ומה שעדיין לא זכינו לשחרורם, אין זה בגלל מודיעין לקוי, או בגלל חוסר מבצע כזה או אחר, מי שרוצה 'שחרור חטופים עכשיו', יש לו רק עצה אחת, 'שמירת שבת עכשיו', שום עצה אחרת אין בזה.

"וכידוע שבאותה שבת ששוחררו החטופים, היו רבים שקיבלו על עצמם לשמור שבת לזכות החטופים, ואכן ראינו את ישועת ה' בחילוצם של הארבעה לחיים ולשלום. ולצערנו כל מודעה כזו שנכתבה תוך כדי חילול שבת, רק מאחרת את שחרור החטופים שעדיין נותרו שם".

עד כאן דבריו המיוחדים של הגר"י זילברשטיין שעוררו הדים רבים בבתי המדרש, הן מבחינת הנידון ההלכתי המרתק, והן מבחינת החיזוק הגדול אותו תובע עמוד ההוראה בענין השבת, כדרכו בקודש מתחילת המלחמה.



הערת אגב שלי

כששכנים חילונים ישמעו על המושג "כמו מקום מטונף שאסור לברך עליו", ועד כמה הדבר גורם לבעייתיות, ואפילו צער של חרדי, שחילוני כתב בגללו בשבת וחילל עבורו את השבת, ייתכן וזה יביא לחילונים קצת חושבים, והם יבינו את גודל ומשמעות הענין של עד כמה השבת חשובה, ובלבד שהם מתוודעים לכך אבל בצורה מכובדת ולא של צעקות.
כבר שמעתי סיפורים מעין אלו על חילונים שהתוודעו בצורה כזאת או אחרת לחשיבות המצוות וחזרו בתשובה.

נו, הלוואי ובינינו נכבד אחד את השני ככה.
איכשהו אתה מכבד את החילונים ומפחד לנגוע בהם בזרת הציפורן, וכשמגיע לדיבור עם חרדים, הדיבור גס ומגעיל, אני לא מכליל את כולם, אבל די הרבה מהדתיים / חרדים לייט, מכבדים הרבה פחות מהתיאורים המיוחדים שאתה מביא לכאן