יש איזה מסר חינוכי ממסע האדמורים "בנאות דשא"

רוב מנהיגי הציבור החסידי עושים את ימי הקיץ בשוויץ חלדודנא או כל מקום אחר, העלות היא מטורפת, ואליהם מצטרפים כל מיני מלכחי פינכא משרתים ועושי משרתים,  הגבאים דואגים לעדכן את צלמי המגזינים מתי ולאן להגיע והם עצמם בוחרים עבור צאן מרעיתם שהשאירו אחריהם תמונות שאולי ילהיבו אותם ויעשה להם נעים בגב,  כי יותר מזה הם לא מעלים על דעתם, כי בפועל החסידים נאנקים תחת עול הפרנסה ואינם יכולים לחלום על חופשה בכלל בוודאי לא בשוויץ וכו,

שהות של חודשיים ברומו של עולם עם הפמליא של מטה תוך השארת מאחור את אלו שלא שפר עליהם מזלם והנאנקים תחת עול החיים וכשהם חוזרים לכס מלכותם לשבת סליחות באש להבה מיט אזא  פרישקייט לאחר שרעו באחו שבועות ארוכים ומסכנים העגלים המגיעים לסליחות מתוך מועקה קשה זה על מחיה וזה על הכלכלה ההוא על הבריאות והשני על בעיות משפחתיות שמביא איתו הקיץ והלחץ הכלכלי לצאת לצימר למלון או סתם להתאוור . אז מה המוסר השכל ממסע הקודש של הכ'ק מרנים בנופי קדם.
ועוד בלי להזכיר את האדמורים שנוסעים על חשבון החסידים- גם אם הם שמחים להוזיל מכיסם לממן את העלות המשלחת כולה כולל צלמים מקצועים ותמונות נבחרות , הרי זה נותן טעם לפגם.

איזה טעם זה.