דברים נוקבים מאת הינוקא מסאדיגורא

למה אתה כותב שלא דייקתי
הנה ציטוט מדויק מילה במילה ממה שכתבת -

"לא ראיתי בשום מקום שהרבי מבני ברק מסכים שאחיו ישמש באדמורות בבנין בשמואל הנביא בירושלים"

על שורה זאת באה תשובה מס' 2 שלי.

ולא הבנתי את מה שהוספת עכשיו -
"אבל על בניין המוסדות בירושלים האח מבני ברק נלחם ולא מוותר לאחיו מירושלים".

א. לא האדמור עצמו מנהל את המלחמה, הוא לא חתום בשום תביעה לא בבי"ד ולא בביהמ"ש, וגם לא יכול להיות חתום, מכיון והמוסדות ביחד עם הבנין בירושלים רשומים על שם עמותה, אותה הקים חיים יצחק כהן, ועמותה זאת עברה בסוף לכמה חברי עמותה, חלקם חסידי הבכור וחלקם חסידי הבני ברקי, כל התביעות והטענות באים על ידי חברי העמותה בלבד, האדמור לא יכול לתבוע או לוותר.
ב. לא הבנתי מה פתאום אמור האדמור מבני ברק לוותר על נכסים בירושלים, כי למה? נניח והבכור נהיה אדמור והכל טוב, למה אמורים לתת לו נכסים השייכים למישהו אחר?
וכדי לתת קצת הבנה בגודל הנכסים ושווים, מדובר בשלושה בנינים גדולים, שויים מאות מליונים, וההכנסות שלהם הם כחצי מליון לחודש.
המקווה למטה בבנין בית הכנסת, אולם השמחות, הקומה למעלה מעל בית הכנסת מושכרת לישיבה ב75 אלף, בנין הת"ת מושכר לישיבת שערי תורה ב100 אלף לחודש, איך אתה יכול לבוא בשאלה "למה לא נותנים לו" אחרי שזה לא קשור אפילו לנושאי צוואות, אלא לדיני ממונות נטו, כפי שציינתי, הנכסים שייכים למוסדות לגבאים ולחברי העמותה.
קל וחומר כשיש צוואה המוטלת על חברי העמותה שאומרת לא לנהוג כך.

עיוותת את הציטוט בסעיף 2. כתבת שהאח מבני ברק לא מתנגד שהאח מירושלים יהיה רבי, ואני כתבתי שאין צורך בהסכמתו לעצם היותו רבי, אבל על בניין המוסדות בירושלים האח מבני ברק נלחם ולא מוותר לאחיו מירושלים, ואתה מתעלם מכך בכוונה.

איש חשוב, אתה מעוות את ההיסטוריה, הן החסידית ההיסטורית לגבי קבלת האדמו"רות בתקופת הבעש"ט, והם זו נושאת האשכול. אמנם הזכרון שלנו ממש קצר, אבל לפחות תדייק בהיסטוריה הן לגבי הדירה והן לגבי המוסדות בירושלים. לא ראיתי בשום מקום שהרבי מבני ברק מסכים שאחיו ישמש באדמורות בבנין בשמואל הנביא בירושלים. שאחיו יהיה רבי תחת שם עמותה שונה לא צריך את הסכמתו או צוואה כלשהי. גם אתה יכול מחר לפתוח קהילה ולקרוא לעצמך הרבי מסאדיגורא ביתר או חיפה ולא יהיה לאף אחד זכות לערער על כך.

מאוד נוח לשקר ולספר סיפורי אלף לילה ולילה כדי לנסות לטהר את "השרץ" בק"ן טעמים: סכסוך עם הגבאים או עם האחים וכו': איש לא ביקש ממנו לוותר על האדמורות, אדרבה, היה מתמנה לאדמור ולא היה שם ווטו על אחיו כפי שהאמא ביקשה ואו אז אלפי החסידים היו מחליטים ממי לקבל את "הנותר" בשולחן הטהור ושלום על נכדי  רבי ישראל מרוזין. אך משום מה החליטו להילחם באלמנה, ועל כך כתוב בתורה : ו"חרה אפי והרגתי" וגו' ח"ו

לגבי המחלוקת עצמה, כתבתי את זה קודם ואכתוב יותר מפורש. מאוד בולט כאן ה"דווקא", האבא רצה דווקא את הקטן והאמא מתעקשת שהגדול כן. זו לא איזו שאלה פילוסופית תיאורטית. הנושא כאן הוא מאוד ברור, שזה האנשים עצמם, ועכשיו צריך לזכור שהיריבים הם לא רק בנים ןנכדים של אדמור, אלא גם אחים שגדלו ביחד. בין אחים יש כל מיני אינטראקציות ולפעמים נוצרים חילוקי דעות ומריבות שאין באמת דרך להבין ולהסביר לאדם מבחוץ. לכאורה יש איזשהן נסיבות למעשה הקיצוני שעשה האבא (ושימו לב שהוא כן שמר על כבוד האחים האחרים כרבנים/מנהיגים, אבל מתחת הקטן). האמא נוהגת בצורה מסוימת וכנראה שגם לה יש עמדה, או דהיא רואה דברים אחרי שהאבא כבר לא רואה. אבל בסופו של דבר זו מריבה בתוך המשפחה וממש אי אפשר לעמוד בחוץ ולהחליט מי טוב ומי רע וכדו