רבנים מספרים על עצמם

אני מעלעל בעיתון של ערב שבת ואני רואה שרבנים (או בניהם ויחצ"ניהם למי שידם משגת) מספרים סיפורים על עצמם, האחד מספר שהוא התרוצץ להפריש תרומות ומעשרות ביקבים שבכשרותו תוך סיכון רב בין אזעקות בצפון ובדרום, ולמעשה יש לו כשרות רק על יקב בצפון, משנהו שנזקק להליך רפואי כל שהוא בבית חולים, מספר על ביקור רב רושם וסיור שערך בבית חולים פלוני והביקור הותיר "רושם עז" על כל באי בית החולים, השלישי מספר על כינוס התאחדות שהוא הולך לעשות בשבת בבית מדרשו, שבמהלכו יוריד הרב 'דמעות רותחות' בתפילה על חינוך הבנים, 

מאיפה הוא יודע ביום כתיבת הכתבה, שהדמעות בליל שבת יהיו רותחות, והאם אין בזה חשש מבשל, 

מה נהיה מהרבנים שלנו ?

זה לא כתבה אחת, אלא שלוש כתבות נפרדות, אבל עדיף שלא לסרוק, כי אני כתבתי פה בלי שמות, ובכתבות מופיע שמות מפורשים. 

הוועדה הרוחנית מאשרת?

אין חדש תחת השמש.
כבר היה לעולמים.
כידוע האדמו"ר עשיו הלך עם אדרת שיער, ליוו אותו 400 איש , הוא שנא את אחיו, והכי הכי חשוב הוא היה 'איש  ציד' הוא ידע היטב איך להתפרסם. 
ומה שהייה הוא הווה והוא יהיה עד ביאת גוא"צ בב"א.