דברי תורה מתוקים מדבש - במיוחד להורים לילדים מאתגרים

חיזוק שבועי "והשיב" שבת פרשת וישלח תשפ"ה "לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל" כשיעקב אבינו נאבק עם המלאך, שהוא שרו של עשיו, אמר הוא ליעקב (ל"ב, כ"ט): "ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל". אולם בהמשך הפרשה, כשנתגלה הקב''ה אל יעקב בבואו מפדן ארם כתוב (ל"ה, י): "ויאמר לו אלוקים, שמך יעקב, לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך", פירש"י: "לא יקרא שמך עוד 'יעקב', אשר הוא לשון הבא במארב ועקבה; אלא 'ישראל', שהוא לשון שר ונגיד". ובגמרא (ברכות י''ג.) מובא: "לא שיעקר שם 'יעקב' ממקומו, אלא 'ישראל' עיקר, ויעקב טפל לו". דהיינו, מדריגת 'יעקב' היא פחותה ממדריגת 'ישראל'. לפי"ז יש להבין, אחרי שהקב"ה הכתיר אותו עם השם 'ישראל', שהוא העיקר, א"כ מדוע עדיין יש צורך בכלל בשם 'יעקב', אשר היא מדריגה פחותה ממדריגת 'ישראל'? אלא אפשר לתרץ מדברי ה'אור החיים הקדוש' בכמה מקומות (ויחי, יתרו, בלק) שמבאר, שכלל ישראל, נקראו בשם יעקב- בזמן שאין עושים רצונו של מקום; ובשם ישראל, בזמן שעושים רצונו של מקום. כלומר, 'יעקב'- הוא שם הנמוך השייך אל העקב; ואילו השם 'ישראל' הוא השם העליון כנאמר "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל". והנה דברי ה'אור החיים הקדוש' בפרשת בלק עה''פ (כ''ג, כ''א) "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל", "לא הביט און שהוא רושם המפעל הרע, אינו אפילו ביעקב שהן המון העם שיתכנו בשם יעקב שכלם נשמרים מעשות רע, והגם שיטעו מדרך השכל אינו נקבע בנפשם האון שהוא חלק הרע, ע''ד אומרו (שה''ש ד' ז) 'כולך יפה רעיתי, ומום אין בך' פירוש שאין החטא עושה מום קבוע אלא לכלוך העובר ע''י רחיצה והדחה". עוד פירוש (שם): "שאין ה' מביט אל המחשבה הרעה, ביעקב, פירוש שאין עושה ביעקב המחשבה הרעה רושם האון שהיא ענף הרע, ולזה דקדק לומר לשון הבטה שהיא יותר מהראיה פירוש כי הגם כי בראיה ראשונה הוא רואה מחשבה הרעה כשהוא מביט בפנימיות מפעלה אין און, ודקדק לומר און ביעקב פירוש שאינו עושה בו החטא ההוא רושם, וזה אפילו בהמון העם אשר בשם יעקב יכונה". ה''חתם סופר'' מסביר הפשט בגמרא (ברכות י"ג) "לא שיעקר יעקב ממקומו, אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו", הטעם לכך, כי השני שמות - יעקו''ב ישרא"ל בגימטריא קר"ע שט''ן, לרמז בזה שיש בכח ב' שמות אלו לקרוע ולבטל את השטן. לכן ביקש שרו של עשיו (הס"מ) לעקור שם יעקב לגמרי, אבל אצל הקב''ה כתוב: "ויאמר לו אלוקים שמך יעקב" ורק אח''כ הוסיף, "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". מכל האמור אפשר לפרש, שלצורך עבודת השם שלנו, חייבים אנו להשתמש בשני השמות - 'יעקב' וגם 'ישראל'. כי בעצם בכל אחד מאיתנו מורכבים משתי בחינות אלו, וזאת כשנופלים, ונמצאים בשפל, חלילה, אז אנו בבחינת 'יעקב' (לשון עקב); וכשמתגברים ועולים בחזרה למעלה, אז אנו בבחינת 'ישראל' - שהוא שם עליון מלשון 'ישר-אל'. לכן, עלינו לדעת שאחרי נפילה אין לנו להתייאש כלל, כי הרי יש בתוכינו את בחינת 'ישראל' העולה 'ישר-אל' המחוברים ישר לקוב''ה, כמאמר הזוה''ק "קוב''ה ישראל ואורייתא חד הוא". המסר שנוגע לנו, כל אחד מאיתנו בשם 'ישראל' יכונה, גם זה שנפל הכי מטה, ה"י, עכ"ז עדיין ישראל הוא, כמאמר חז"ל (סנהדרין, מ''ד) "ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא", כי הנקודה היהודית שהיא הנשמה טהורה היא, וכדברי האוה''ח הק' בפרשת בלק: "לא הביט און ביעקב", אפילו ביעקב (דרגה נמוכה), כשהוא מביט בפנימיות מפעלה אין און! וזה מה שרוֹמז הפסוק "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹקָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" - כי גם אם יהודי נמצא בשפלוּת בבחינת אָוֶן (רוע, עוול) ועמל, עם זאת ה' אלוקיו עימו, כי דווקא מהמצב שבו נמצא מעלה נחת-רוח לבורא יתברך, כי כך נגזר משמים שאדם זה, בדיוק הוא שיעבוֹד את בוראו ברגע זה ודוקא במצב השפל שנמצא בו, אשר אז יהיה 'אלוקיו עימו' כלומר, שיהיה לו סייעתא דשמיא שיוכל להתגבר על הקשיים, כי אלמלא הקב''ה עוזרו אינו יכול לו (קידושין ל:)! *ארגון 'והשיב' הבית החם להורים לנוער מתמודד* 02-313-7526 | www.veheishiv.co.il *לתרומות לטובת המשך הפעילות עבורכם לחצו כאן: https://nedar.im/8000294*

חיזוק שבועי "והשיב" שבת פרשת וישב תשפ"ה "וימאן להתנחם" – זהו שנתן כוחות ליוסף לעשות ''וימאן'' והצילו אותו מן החטא פרשתינו מספרת אחרי שאחי יוסף הטבילו הכתונת הפסים בדם והביאו אל אביהם .. ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים, אח''כ כתוב: (ל''ז , ל"ה) " ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו וימאן להתנחם"... והסיבה לכך, לפי שאין אדם יכול לקבל תנחומים על החי, ולכן סירב לקבל תנחומים. (כמובא ברש''י ושאר מפרשים). בהמשך הפרשה, התורה מספרת על מעשה אשתו של פוטיפר שניסה יום יום להסית יוסף לדבר עבירה, וכתוב (ל''ט ח-י''ב) "וימאן... ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה". התורה מעידה על יוסף הצדיק שעמד והתמודד בכוחות על טבעיים בניסיון הקשה הזאת, והכול בזכות דמות יוקנו של אביו, כדאיתא בחז"ל (סוטה ל''ו:) "באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון אמר לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם?" לכאורה תמוה, כי על פניו נראה שאין שום קשר לשני הסיפורים האלה, וזה שמופיע המילה "וימאן" פעמיים בפרשה אחת נראה כאילו 'מקרי' לחלוטין. אבל בספה''ק 'נתיבות שלום' (מהרה''ק רבי שלום נח ברזובסקי - האדמו''ר מסלונים זיע''א) בפרשת וישב (עמוד רמ''ד) מסביר הקשר בין שני סיפורים הנ''ל באופן נפלא ביותר. והנה לשון קודשו: "וכן מצינו אצל יוסף בשעת הנסיון, שאחז''ל (סוטה ל"ו:) שנראית לו דמות יוקנו של אביו וזה הצילו. כי בשעת הנסיון היה יוסף בודד במצרים, ופחז עליו יצרו, וכדאיתא שהתגברות היצה''ר עליו היתה על טבעית. ולא היתה שום דרך הצלה אלא ע''י שנראית לו דמות יוקנו של אביו, שהתקשר עם אביו ושוב לא היה יחיד ובכח זה ניצל מהנסיון. וכמו שביארתי שלכן מיאן יעקב להתנחם... שלא תיפסק ההתקשרות בינו לבין יוסף... וזה היה רצון ה' שישמר הקשר שלו עם יוסף, כדי שברגע של הסכנה הגדולה תוכל להיות התקשרות ביניהם ותראה לו דמות יוקנו של אביו. עכת''ד. לפי''ז נוכל להבין דברי קודשו של ה'שם משמואל' (מהרה''ק האדמו''ר מסוכטשוב זיע''א) בפרשת כי תצא, (תרע"א), שמסביר באריכות מדוע בן סורר ומורה שאביו ואמו מוחלין לו אינו נהרג, ומסביר וזל''ק: "הכלל, שכל עצמה של תשובה שמועלת, היא מפני ההשתלשלות עד האבות, ממילא זה שהוא סורר ומורה, נפסק חיבורו מאביו ואמו ושוב אין לו חיבור בשלשלת הקודש, בוודאי שלא עשה תשובה, ואף אם יעשה, לא תתמיד ויחזיר לסורו, וסופו ללסטם את הבריות, אבל כשאביו ואמו מוחלין לו, הנה הוא עדיין נקשר בשלשלת הקודש שוב, אינו נהרג, שיכול להיות שעוד ישוב בתשובה שלימה המתקבלת". עכל''ק. כלומר, שההורים הם החוליה המקשרת בין האבות הקדושים לבין הנער, וכל עוד ההורים מוחלים לנער -הוא קשור בשלשלת הקודש שוב ואינו נהרג, שיכול להיות שעוד ישוב בתשובה שלימה המתקבלת. ואולי זוהי הסיבה שבמילה ''וימאן'' של יוסף הוא נקרא בתורה עם הטעם "שלשלת", לרמז על 'שלשלת הקודש' – שלושת האבות הקדושים שהיה קשור בה, שבזכות יעקב אבינו שלא ויתר על יוסף "וימאן להתנחם" נתן כוחות ליוסף הצדיק להתמודד ולעמוד בניסיון הקשה ולהישאר דבוק ונאמן להקב''ה. המסר שנוגע לנו, ''מעשה אבות סימן לבנים'', כלומר, יעקב אבינו מלמד אותנו שאסור לנו "לוותר'' על ילדינו המתמודדים גם כאשר רח''ל לפעמים רואים הכתונת שלהם ''טבול בדם'', ונראה על פניו שלא נשאר בהם שום סימן של 'חיות דקדושה', רח''ל. אעפ''כ עבודה שלנו "לא לוותר" ולא להפסיק שום קשר עמהם, כי דווקא ע''י התקשרותנו אליהם, זו מה שייתן להם כוחות להתמודד ויצילם מניסיונות הכי קשות של החיים הן ברוחניות והן בגשמיות. ולא בכדי אותיות "וימאן" הם אותם אותיות של ''אימון'', כי ע''י ''וימאן'' שלא מוותרים עליהם, זה מה שמעצים אותם עם ה'אימון' של ההורים שמאמינים בהם שיש תקווה שהוא ימצא את היכולת לשנות את עצמו. ועל ידי כך מאפשרים לילד לגלות את הכוח הרוחני שבו, ולהתחיל לבנות את חייו מחדש. לא משנה מצבו של הילד - לעולם אל תתייאש ואל תתנתק מהילד שלך!! *ארגון 'והשיב' הבית החם להורים לנוער מתמודד* 02-313-7526 | www.veheishiv.co.il *לתרומות לטובת המשך הפעילות עבורכם לחצו כאן: https://nedar.im/8000294*

חיזוק שבועי "והשיב" פרשת מקץ - שבת חנוכה תשפ"ה הנרות הללו קודש הם – ועי''ז מדליקים את לבבות ישראל! בספה''ק 'פרי צדיק' [מהרה''ק רבי צדוק הכהן מלובלין זיע''א] (חנוכה, אות ב), כתוב: מה שאמר הקב"ה לגבי מצות נר חנוכה שהיא מצות זקנים (דרבנן), "אף עלי הן גוזרין", כיון שאנו מקיימים מצוות דרבנן מחמת המצוה של "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". והרי חכמים תקנו וציוו להדליק נר חנוכה, ולכן גם ה' יתברך כביכול מדליק נר חנוכה שמקיים המצוה. ויש להבין מהו המושג שהקב"ה מדליק נרות חנוכה? ואפשר לבאר לפי דברי ה'שפת אמת': פך שמן מרמז על הנקודה האלוקית הטמונה אצל כל יהודי, שהקב"ה מגן עליה שלא תכבה לעולם. ולמרות שהיוונים טמאו את כל השמנים, לעולם יישאר ביהודי פך שמן אחד טהור, נקודה קדושה שלעולם לא תטמא, בעבור שהיא חלק אלוה ממעל. ונקודה זו היא מאברהם אבינו שהבטיחו הקב"ה "אנכי מגן לך". ודבר זה מרומז כאן: "בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול". עתה נבין את עומק משמעות נס חנוכה. בני ישראל נמשלו לשמן, שכן השמן לא מתערבת במשקאות אחרים ולעץ זית אין שלכת. היוונים רצו להחשיך ולכבות את אור נר נשמתנו, ובחנוכה הקב"ה עשה נס והמציא לבני ישראל פך שמן אחד טהור ומזה הדליקו נרות, והכוונה שהקב"ה הדליק והאיר את נשמות ישראל מחשכות יון. עתה נבין מהו המושג שהקב"ה מדליק נרות חנוכה. הנרות של הקב"ה הם גופא 'נשמות בני ישראל' – נר ה' נשמת אדם. והקב"ה מדליק ומעורר את נשמות ישראל לאהוב את מצוותיו. זו הדלקת נרות חנוכה של הקב"ה. אשר הקב"ה יקיים גם כן גזירות חכמי הדורות שגוזרין עליו. מובא בספה''ק 'זרע קודש' [מהרה''ק רבי נפתלי מרופשיץ זיע''א] (חנוכה ליל ב) "דנר חנוכה מדליקין למטה מעשרה טפחים במקום שאין השכינה שורה ואינו מרגיש הקדושה, כי תמיד חפץ השי''ת בעבודה של כל בר ישראל באשר הוא, והיא חביבה עד מאוד בעיני הקב''ה. עכ''ל. ועד''ז מובא באריכות בספה''ק 'מאור עינים' [מהרה''ק רבי מנחם נחום מטשערנאביל זיע''א] (פר' מקץ) "בחנוכה כביכול ה' מוריד את עצמו למטה מעשרה אל האדם לקרבו, וזהו שאמרו (שבת כ''א:) 'פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת, מדליקין בהן בחנוכה', כי כמו בנר נותנין לתוכו פתילה וממלאין אותה בשמן ומדליקו, כמו''כ האדם הוא פתילה, ושמן הוא החכמה שה' ממלא בו ומדליקו להיות מאיר במעשיו ובעבודתו את ה'. והנה הפתילות הם בני אדם שאין נדלקין בשבת, שהאור אין נאחז בו מחמת שהפתילות לא טובים, והאור מסוכסכת בהם, וא''א לעלות כנ''ל ושיאחז בהם האור – מדליקין בפתילות אלו בחנוכה, כי ה' כביכול בעצמו, מוריד את עצמו אל האדם ומאחיז בו את האור להדליקו, כדי שישוב ויחזור אל ה' ולעבדו בהתלהבות וכו' .. ומסיים וכותב "וזה נעשה בכל שנה בבוא הזמן של מצוות נר חנוכה". עכ''ל. איתא בספה''ק 'קדושת לוי' (קדושה חמישית), ע''ז שמוציאין שני ס"ת בר''ח טבת, שאין לך עוד 'יום חול' שמוציאין שני ס''ת מלבד ר''ח טבת, שיש בזה כדי ללמדנו שצריך להתחזק בלימוד התורה בימים אלו. (עי''ש). אולם ייתכן שכל זה בא לרמז שעיקר היו''ט חנוכה הוא לאלו שהם בבחינת ''ימי חול'' ואין בהם מאומה, ואף הם יש בידם הכח להתעלות ולהתחזק בקיום המצוות ומעשים טובים. כמו''כ לא מצינו בשום מועד שנקבע בסוף החודש [שמורה על חשכות כשאור הלבנה מתמעטת] זולת חנוכה, גם אין לנו שום חג שמתחיל בחודש אחד ומסתיים בתחילת חודש אחר, ולא עוד אלא בחודש טבת שהיא כידוע מזוה''ק ומספה''ק נקראים חודשים של השטן עם הקליפות של עשיו הרשע, ובכל זאת דווקא בימים אלו חז''ל הקדושים תיקנו שמונת ימי חנוכה ע''י הדלקת הנרות, בזמן של שקיעת החמה (זמן של חשכות), בצד שמאל (שמרמז על דינים), על פתח ביתו מבחוץ (שמרמז על חיצונים וקליפות) ולמטה מעשה טפחים (שמרמז על שפלות), וכל זה בא לרמז שאף בזמנים החשוכים והקשים ביותר אפשר להתחדש באור חדש [הנרמז בתחילת החודש] ע''י האור הזורח בחנוכה, כי שאר המועדות מאירים בנפש האדם, לא כן חנוכה שהוא האור בעצמו, ומעט אור דוחה הרבה מן החושך. יה''ר שנזכה כולנו לאור חדש על ציון תאיר, ולהבטחת הנביא "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם", בב''א! *ארגון 'והשיב' הבית החם להורים לנוער מתמודד* 02-313-7526 | www.veheishiv.co.il *לתרומות לטובת המשך הפעילות עבורכם לחצו כאן: https://nedar.im/8000294*

חיזוק שבועי ''והשיב'' שבת פרשת ויגש – תשפ''ה גישת החינוך של יהודה – ''ונפשו קשורה בנפשו'' פרשותינו מתחיל "ויגש אליו יהודה"... בנימין נאסר בכלא המצרי אחרי שנמצא אצלו הגביע, וכעת ניגש יהודה ליוסף ומתחנן אליו לשחרר אותו בגלל 'יש לנו אב זקן...ואחיו מת' .... 'איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי'... ובאמצע דבריו מנסה לשכנע את יוסף עם המילים "ונפשו קשורה בנפשו"... נשאלת השאלה, מהו פשר הדיבורים האלה, הרי יוסף אמר (סוף פר' מקץ) 'האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד' ומפרשי המקרא מסבירים, שלפי חוקי המדינה הוא חייב מיתה, 'אבל אני אעשה לכם לפנים משורת הדין' ואשר ימצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד (ע''י רש''י שם), אז למה יהודה חשב שכל טענותיו הנ''ל 'ונפשו קשורה בנפשו' ישכנע את יוסף לבטל את גזר דינו של בנימין? "ונפשו קשורה בנפשו" ע''י בעל הטורים: ב' במסורה, הכא, ואידך 'אולת קשורה בלב נער' (משלי כ''ב: ט''ו) שהוא נער ואף אם לקח הגביע, הוא מפני אולתו הקשורה בו, "אי נמי, מפני שאולתו קשורה בו צריך שתהא נפשו קשורה בנפשו של אביו לחנכו" עכ"ל. הבעל הטורים מחדש לנו כאן יסוד עמוק בגישת החינוך, ואיך יהודה הבין שבגישה הזאת הוא יכול לשכנע את יוסף לשחרר אחיו בנימין על אף שלטענתו הוא גנב הגביע ודינו למוות וכו'.. ובעצם יסוד זו עונה לשאלה הידוע וכואבת "איך (מחנכים) ומחזירים נוער שמתמודד שאינו נוהג כשורה"? והתשובה לזה - היא אחת: רק ע''י אביו (ואמו) אם 'נפשו קשורה בנפשו' אז תוכלו להשפיע עליו ולהחזירו למוטב בעז''ה! יהודה טען ליוסף, נכון שמפריע לכם שבנימין גנב הגביע ויש לו 'אולת קשורה בלב נער', אבל בכ''ז הדרך להחזירו למוטב הוא לא על ידי שייענש בכלא או שיישאר עבד במצרים, זו לא ישפיע עליו כלל וכלל, הדרך היחידה היא, להחזירו אל אביו 'כי נפשו קשורה בנפשו' ועי''ז יכול הוא להשפיע עליו ולהחזירו למוטב. בהמשך הפרשה כתוב (בראשית מ"ו , כ"ח) "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה" ורש''י מביא המדרש תנחומא "להורות לפניו לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה". נשאלת השאלה למה דווקא יעקב אבינו בחר יהודה מכל שאר השבטים לפתוח ישיבה בגושן? ויש תירוץ נפלא ששמעתי בשם חכם אחד, כי כתוב בתחילת הפרשה (מ''ד ל"ב) יהודה ניגש ליוסף ואמר "כי עבדך ערב את הנער.... וחטאתי לאבי כל הימים" ומסביר רש''י –שם "ואם תאמר, למה אני נכנס לתגר יותר משאר אחי; הם כולם מבחוץ, ואני נתקשרתי בקשר חזק להיות מנודה בשני עולמות" עכ''ל, מכאן יעקב אבינו הבין שרק אחד שלוקח אחריות ''וערבות אישית'' על בנימין עד כדי כך שאם לא אביאנו אליך... להיות מנודה בשני עולמות – רק הוא ראוי לפתוח ישיבה ולהיות ''ראש הישיבה'', מנהיג ומורה דרך של כלל ישראל!! לפי''ז לכאורה מובן יותר למה 'מסר חינוכי' זה של ''ונפשו קשורה בנפשו'' (כמובא בבעל הטורים הנ''ל) התורה מלמדת אותנו דווקא ע''י יהודה שנבחר ע''י יעקב אבינו בחיר שבאבות להיות 'הראש ישיבה' ומנהיג של כלל ישראל שמורה לנו הגישה והדרך איך לחנך, ואיך לקרב ולהתחבר לילדנו היקרים אפילו אלו שמתמודדים קשה עם עצמם. המסר שנוגע לנו, ככל שנתחבר עם כל ילדנו [וכ''ש עם ילדינו המתמודדים] בקשר נפשי בריא, אמיץ וחזק כך נוכל להשפיע עליהם לטובה, להחזירם למוטב, ובעז''ה להשיבם אל חיק אבותם בב''א! *ארגון 'והשיב' הבית החם להורים לנוער מתמודד* 02-313-7526 | www.veheishiv.co.il *לתרומות לטובת המשך הפעילות עבורכם לחצו כאן: https://nedar.im/8000294*

חיזוק שבועי ''והשיב'' *פרשת ויחי – שבת חזק* תשפ''ה ויישם בארון במצרים – 'עצמותו של יוסף' נשאר בשלימותה על אף כל שנות הגלות בסוף פרשותינו התורה מסיימת את ספר בראשית עם הפסוק ''וימת יוסף בן מאה ועשר שנים, ויחנטו אותו ויישם בארון במצרים", זו הפסוק האחרון לפני שנכנסים לספר שמות, פרשיות 'שובבי''ם', שאלו הפרשיות שלומדים על קושי השעבוד וגלות מצרים. כל זמן שבנ''י היו במצרים 'עצמות יוסף' היו מונחים בארון במצרים, ובצאתם ממצרים כתיב "ויקח משה את עצמות יוסף עמו... והעליתם את עצמותי מזה איתכם" יוסף הצדיק בטרם מותו השביע את בנ''י להעלות איתם את עצמותיו. ולכאורה צריך ביאור מהו הקשר בין 'עצמות יוסף' לגלות מצריים, שזהו המסר האחרון שהתורה מסיימת איתה לפני הכניסה לגלות מצרים? מובא ביאור ויסוד נפלא בספר *'ליקוטי שיחות' (מהאדמו''ר מליובאוויטש זיע''א)*, 'עצמות יוסף' רומז על 'העצמיות' (מהות) של בני ישראל, (וכפי שרואים שכל ישראל נקראים ע''ש יוסף כמו שכתוב בתהילים, 'נוהג כצאן יוסף'), הפירוש והמסר של 'ויישם בארון במצרים' הוא שגם במעמד ומצב של 'מצרים', שיש 'מצרים לישראל' נמצא העצמות של בני ישראל ('עצמות יוסף') בשלמותה 'בארון', כמו דבר שמונח בתוך ארון סגור מכל הצדדים ששום דבר אינו יכול לפגוע בו. ועוד מבאר שם: ארונו של יוסף קשור עם ארון הברית, כמאמרם ז"ל (סוטה י''ג.) "כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו שני ארונות הללו... מהלכים זה עם זה", ויש לומר הרמז בזה – שהארון המגן על העצם של בנ''י הוא הארון הברית, שבו נמצאים הספר תורה והלוחות, וכתיב 'חרות על הלוחות' (שמות ל''ב, טז) אותיות החקיקה, ש'הם מיניה וביה והן דבר אחד ממש עם האבן שנחקקו בו', עד שאי אפשר להפריד ביניהם, היינו שהקשר של יהודי עם התורה הוא באופן שהתורה חקוקה בו ומתאחדת עמו למציאות אחת, ומבלי להסתכל על מעמדו (גם כאשר שייכותו לארון הברית היא בהעלם), לא שייך להפריד ח''ו בין יהודי לתורה, כיון שזוהי מציאותו האמתית, וכלשון הזוה''ק (ח''ג עג.) "קודשא בריך הוא אורייתא וישראל כולא חד". כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה, ז' ט''ו) ומזה לומדים הוראה למעשה, בנוגע לאופן שבו נעשה החיזוק לבנ''י ('חזק') במצרים, שגם בזמן גלותנו עכשיו, כי 'כל המלכויות (גלויות) נקראו על שם מצרים' (ב''ר ט''ז, ה), עד לגלות זה האחרון, שמצד קושי ואריכות הגלות שלא בערך לשאר הגלויות, יש צורך בחיזוק גדול יותר. החיזוק של בנ''י בזמן גלות מצרים נעשה ע''י ההכרזה "ויחי יעקב", ש'יעקב אבינו לא מת... מה זרעו בחיים אף הוא בחיים', כלומר: הדגשת מעלתו האמתית של כל אחד ואחד מישראל (זרעו של יעקב) הוא מצד מציאותו ש'ישראל הוא', ולכן, מבלי להסתכל על מעמדו ומצבו בגלוי, יכול וצריך לגלות את מעלתו האמתית, ע''י שמקרבים אותם לתשובה, ועי''ז מחזקים ומעודדים את רוחו לבוא למעמד ומצב של חיים ('זרעו בחיים') אמתיים גם בפועל ובגלוי. ויה''ר שנזכה בקרוב לקיום הנבואה 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות', וכפי שכתוב ביציאת מצרים "ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותנו... נלך כי חג ה' לנו", שנזכה לצאת בקרוב מגלות המר הזה ביחד עם נערינו, בבנינו ובבנותינו, חזק חזק ונתחזק! אכי''ר!! *ארגון 'והשיב' הבית החם להורים לנוער מתמודד* 02-313-7526 | www.veheishiv.co.il *לתרומות לטובת המשך הפעילות עבורכם לחצו כאן: https://nedar.im/8000294*

*בשורה טובה ומשמחת!!* *הקמת קבוצת תמיכה לנשים בבית שמש – הזמנה למפגש הקרוב!* אנו שמחים ונרגשים להודיע על הקמת קבוצת תמיכה לנשים, שתתקיים אחת לשבועיים בימי שלישי בערב. *פרטי המפגשים:* 7; *מתי?* אחת לשבועיים, בימי שלישי, בין השעות 20:30–22:00 5; *איפה?* בית "אפיק לחיים", רח' באר שבע 1/2, קומה 1, רמת בית שמש א' המפגש הקרוב תתקיים *ביום שלישי הקרוב, י"ד טבת, הבעל"ט.* הקבוצה תנוהל על ידי *גב' רייזי אייכלר*, מטפלת רגשית מנוסה ובעלת שם בבית שמש, אשר תשתף מניסיונה העשיר ותנחה מעגלי שיח ושיתוף. המפגשים נועדו להעניק תמיכה, חיזוק וכלים מעשיים לנשים המתמודדות עם אתגרי ניהול מסע עם נוער מתמודד. *לידיעתכן, המקומות מוגבלות - וכל הקודם זוכה!* השתתפות במפגשים היא ללא עלות, *אך יש להירשם מראש.* ניתן לשלוח פרטים במייל או להשאיר הודעה בקו "והשיב" בשלוחה 9, *עד סוף השבוע*. בנוסף, *גב' רייזי אייכלר* זמינה לטיפול פרטני לנשים ונערות, ומציעה ליווי רגשי מותאם המסייע בהתמודדות בריאה ומעצימה עם אתגרי החיים. *בברכת "איש אל רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק"*

ארגון 'והשיב' הבית החם להורים לנוער מתמודד 02-313-7526 | www.veheishiv.co.il לתרומות הנצחות לטובת המשך הפעילות עבורכם לחצו כאן: https://nedar.im/8000294

חיזוק שבועי – והשיב – שבת פרשת וארא תשפ''ה "החסד שבתוך הדין" - גם כשיש מידת הדין וניסיונות קשים – טמון בהם חסד ורחמים גמורים! פרשותינו מתחיל עם הפסוק "וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו אני ה". ופירש''י: דיבר איתו משפט על שהקשה לדבר ולומר 'למה הרעתה לעם הזה'. עכ''ל. בספר 'אוהב ישראל' (מהרה''ק ר' אברהם יהושע העשיל מאפטא זיע''א) מקשה, לכאורה יש להבין מה היו הדברי משפט שדיבר אליו השי''ת, ועוד יש להבין שרש''י דייק כן ממה שכתוב 'וידבר אלוקים', הן 'דיבור' הוא לשון קשה, והן 'אלוקים' הוא מדת הדין, וא''כ קשה למה מסיים הפסוק 'ויאמר אליו אני ה', שהוא בלשון 'אמירה רכה' ובשם הוי''ה – שם של רחמים? ומבאר ה'אוהב ישראל', האמת היא, שבכל מידת הדין גנוז ביה מדת הרחמים, וכיצד היה גנוז כאן מדת הרחמים בתוך מידת הדין, מבאר בהקדם שמדת הדין האמור כאן הוא מה שכתוב למעלה בסוף פרשת שמות (ו' א) "עתה תראה אשר אעשה לפרעה", וכדאיתא בגמ' סנהדרין קי''א. 'העשוי לפרעה - תראה, ומלחמת ל''א מלכים כשאביאם לארץ – לא תראה', ודבר זה היה קשה מאוד בעיני משה רבינו שלא יזכה להכנס לא''י, וע''ז כתב רש''י 'שדיבר איתו משפט' זה היה מדת הדין ומשפט – שלא יוכל להכנס לארץ ישראל. אך האמת היא שזה היה לטובתם של ישראל, ומבאר עפ''י מה שאמרו חז''ל (איכה רבה פ''ד, י''ד) עה''פ 'מזמור לאסף אלוקים באו גוים בנחלתך' (תהלים ע''ט), מזמור לאסף – קינה לאסף מיבעי ליה? אלא מזמור על ששפך הקב''ה חמתו על עצים ואבנים ועי''ז ניצלו בני ישראל, והנה אם היה משה רבינו נכנס לא''י, והיה בית המקדש נבנה על ידו לא היה יכול להיחרב (ע''י סוטה ט.), ואז היה הקב''ה צריך לשפוך חמתו ח''ו על ישראל, ורק עתה שלא נכנס משה לא''י ולא בנה את ביהמ''ק, היה הקב''ה יכול לשפוך חמתו על העצים והאבנים ולא על ישראל, נמצא שמה שלא נכנס משה לא''י היה טובה לישראל, ולכך היו הדיבורים הללו אף שנראו כמדת הדין בבחינת רחמים גמורים, וזהו החסד שבתוך הדין. וזהו שאמר הכתוב "וידבר אלוקים אל משה" שדיבר איתו משפט, "ויאמר אליו אני ה", שהדיבור הקשה בעצמו- הוא באמת בבחינת הוי''ה, רחמים גמורים! ומאריך ה'אוהב ישראל' לבאר שדבר זה נוהג אצל כל אחד מישראל, שפעמים הרבה נמצא האדם במצב הנראה לו שאינו טוב כל כך, אבל באמת כל מה שנעשה עם האדם הכול הוא טובה גדולה, אלא שהאדם אינו יכול לראות תמיד את צד הטוב, וצריך להאמין שהכול לטובה אף שאינו מבין איך יכול להיות שזה טוב. ומבאר בזה הכתוב, 'טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת' (משלי כ''ז, ה') רצה לומר, שמהאי טעמא "טובה תוכחת מגולה" כיון שאהבה מסותרת בתוכה, והכול הוא באמת לטובה! וממשיך לפרש, כי ע''י שמאמין האדם שכל דין הבא עליו הוא לטובה, נעשה כן באמת שמתהפך לטובה לעין כל ונעשה רחמים מגולים, ולכן צריך האדם להאמין שכל מה שנעשה עמו הוא לטובה, ועי''ז יכול להמתיק הדינים ולעשותם טוב במציאות, וזהו ''טובה תוכחת מגולה'' שיש בכח האדם להפוך לטובה את ה'תוכחת המגולה', שיתגלה הטוב שבה ע''י שיאמין באמונה שלימה ש'אהבה מסותרת' בתוכה, עי''ז יתהפך התוכחה לטובה! המסר שנוגע לנו, גם כאשר אנחנו מתמודדים מול נוער המתמודד שלנו, חייבים לזכור מה שמובא באריכות בספה''ק 'מאור עינים' (וארא), שכותב, ''בכל מאודך – פירשו חז''ל, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, הוי מודה לו במאוד מאוד" רצה לומר, באיזה אופן שימדוד הקב''ה את החסד להביאו אליך, בכל אופן הוי מודה לו במאוד מאוד, וכשהאדם מאמין בזה באמת – הנה הוא ממתיק את הדינים בזה, ומהפך אותם לרחמים ונמשכים רק רחמים מגולים! בברכת שבת שלום ומבורך – א גוטן שבת!