משום כבודם של משפ' רוטמן, וגם בגלל זעזוע עמוק וכנה מחלק מהדברים שנכתבו כאן, אנסה לפרש את דבריי דלעיל.
1. את הסיפור שהיה בוולפסון, אספר ממה ששמעתי בזמנו מבחור שהיה אז בוולפסון. אולי יש תיעודים יותר מדויקים אז יתכן שהסיפור שלי לא מדויק:
אני מכיר את הרב רוטמן הרבה מאוד שנים, הרבה לפני שהוקמה וולפסון, הוא היה משיב בברכפלד ובעוד מקומות, תמיד היה עם ציציות בפנים ולא דיבר על התכלת עם אף אחד (ככלל הוא אדם שקט וחייכן). כולם ידעו שהוא זילברמן, והבינו שזו "זכותו"... בוולפסון, אולי באווירת הישיבה החדשה, או מתוך איזושהי פתיחות מדומה שיצר שם מייסד הישיבה (אנסה להסביר קצת את ההווי בוולפסון כשהיא הוקמה, לפי מה שהכרתי כשכן. וקודם דבר אשווה בין הרב רוטמן למייסד וולפסון: הרב רוטמן איש עניו וצדיק, ענק בתורה וכנראה דל בכסף; מייסד וולפסון הוא הפוך ממנו בהכל, בדיוק 180 מעלות... עכשיו יש להבין, שמייסד וולפסון ניסה לשוות איזו אווירה של רצינות וכנות בלתי מתפשרת, כמו קבוצה מסורה ושאפתנית. כמובן שכאדם מבוגר קלטתי די מהר שהוא מנצל את תמימותם של התלמידים והוא הראשון להיות קונפורמיסט וליצור השטחה של רמת השיח ורמת החריפות והבקיאות, ולו כדי להתאים לרמתו).
בכל מקרה, התלמידים שגעו את הרב רוטמן שיסביר להם על התכלת וכו', ולאחר הפצרות רבות הוא אמר שמוכן למסור להם שיעור ארוך ומנומק בנושא, ובלבד שהשיעור לא יהיה תיאוריה לריק, וכי אם הם משתכנעים עליהם להתחיל להטיל פתיל תכלת בציציותיהם. התלמידים הסכימו, השיעור נמסר, אפשר לנחש שקבוצה הדוקה ומסורה השתכנעה (כוחו של הרב רוטמן תמיד היה ביצירת קבוצת מעריצים משלו, בדרך כלל בחורים איכותיים שהיו ראויים לגברא רבה כמותו). ומכאן קרה מה שהכי טבעי שיקרה – הם עשו מה שנראה להם נכון, כמו שהם הגיעו לישיבה חדשה מתוך הקרבה וכמו הרבה דברים שנראו מוזרים במעין כת הזו – אבל כאן מייסד וולפסון החליט שלא עושים מה שנראה לנו, ומי שלא יזרוק את השכל (והתכלת), ייזרק מהישיבה (עד כמה שזכור לי, זה היה אקט די מקובל באותו זמן, כשנה או שנתיים מאז שהוקמה הישיבה, כאשר הייתה קופה של בשר מול האריה). עד כאן הסיפור.
אני מציין שוב, הכרתי היטב את ישיבת וולפסון ואת ראשיה שריה ויועציה כשהיא הוקמה, אבל כשארע הסיפור ממש לא הכרתי כלום. את הכל שמעתי מתלמיד שאני זוכר שלמד שם. יתכן שהוא בעצמו כבר לא למד שם באותה העת.
2. אני מניח שזה מבהיר כמה צריך להיזהר בגחלתם של תלמידי חכמים, ולא לכתוב מיד ש"האדם מדמיין שהוא יכול לשנות סדרי עולם". האירוע לא היה במטרה לשנות סדרי עולם, אנשים ביקשו ידע וקיבלו. אני לגמרי יכול להבין שאדם לא יסכים לשטוח את משנתו בתור איזה "סנגוריה", וידרוש בצדק שאם מבקשים ממנו להסביר את עצמו – שיצדיקו גם הם את פועלם (כניסוחו המתוק של הרב רוטמן, "יתנו עדיהם ויצדקו").
בכלל, כשמדברים על בני אדם צריך להיזהר לא לכתוב דברים שלא יודעים. את הרב רוטמן אני מכיר הרבה שנים, את שמחה רוטמן אני מכיר בעיקר ממאמרים ומחקרים שכתב, על שניהם קשה מאוד לכתוב ש"הרגש סוחף" אותם... הם פשוט לא אנשים כאלה.
3. להגיד: "מי שלא קונבציונאלי שלא יתלונן, המערכות עובדות בקו מסויים ומי שלא נאה לו מוזמן לפתוח מערכת משל עצמו". זו אמירה חברתית מאוד שיפוטית. לא זכור לי שאצל חרדים קהילה אחת נותנת מקום לקהילה השנייה, או שבאמת יש לגיטימציה לפתוח קהילות לפי הצורך. אפילו אנשים מאוד דומים, כמו ר' חיים סרנא ורב"מ אזרחי ור' זילס ברוידא, שבטח היו מסכימים על 99% מהנושאים, איכשהו נוצרה מחלוקת ופירוד. המציאות היא שכולם נמצאים בכל הקהילות, וככל כל עוד אין אירוע פוליטי שובר שוויון (שלרוב גם הוא איזו מריבה פוליטית מטומטמת), התימנים וברסלבים וזילברמנים יושבים ביחד ומצטטים גששים באיזה מרתף של ישיבה ליטאית. להיפך, לקבל אאוטסיידרים כדי להרשים את העולם ואחר כך לסתום להם את הפה, נראה לי פעולה מלוכלכת ומטומטמת וטוב שמי שעשה אותה הוא כנראה עם הארץ אז אין טענות עליו.
בכלל, אם לא מדובר באיזו הערה פסיכולוגית שמופנית למישהו, אני חושב שבהסתכלות ציבורית-דתית זה טמטום וחוצפה ליצור סתימת פיות בשם "המערכות" ואחר כך לצפות שכולם יגידו: "אם סתמו לך את הפה אז בטח אתה טועה". כל טיפש מבין שזה עובד הפוך ובצדק. כשמשתיקים מישהו, אנשים (וכ"ש נערים), דבר ראשון ישאלו למה...
