יעקב ריבלין - נחום ברנע לעניים

העיתונאי יעקב ריבלין התמחה בז'אנר מסוים של עיתונות, שמייצגו הבולט , אולי אפילו מייסדו, נחום ברנע, תמצית השיטה, לקיחת 5% של עובדות המותאמות לאג'נדה, הוספת 95% של עמדות אישיות, תוספת תבלון של ציניות משתלחת, והרי לכם מאמר ברנעי/ריבליני טיפוסי המסמן לך הקורא הבער לקבל בהכנעה את דברי האורקול, העיתונאי המלומד, אוממה המציאות, למציאות יש תכונה מעצבנת להיות מושפעת מהעובדות כמו שהם, ואז העיתונאי המלומד מתגלה כשווה פחות מה"מקוה נייעס" שהופרך, ומה תקנת העיתונאי המלומד כנגד צרת המציאות, חוק השכחה, העיתונאי סומך על השכחה של הקורא הממוצע, מלבד הנאה רגעית מהציניות ומהתערובת של קצת עובדות עם הרבה אג'נדה, לא נשאר הרבה בזכרון וכאשר מגיעה המציאות, מגיע המאמר הבא, נכון שלנחום ברנע יותר קל מאחר והקורא הישראלי הממוצע, לא זוכר כלום מעבר לרגע, אבל מסתבר שריבלין מסתדר לא רע גם עם הזיכרון של הקורא החרדי, לשם כך נחוץ מאוד לא להתיחס לבאסה של של המאמר האינפנטילי, לא להתנצל בחיים על סברות הכרס, כי למה להעיר דובים מרבצם, תבדקו כמה פעמים ריבלין טעה, המון, כמה פעמים התנצל, 0, זה לא בגלל שהוא אדם רע, פשוט יוקרת הפרשן מונחת על כף המאזנים,

אני לא כל כך מכיר את ברנע או רבלין, אבל אני חושב שמן הראוי לדון בדברים בצורה רצינית ועם דוגמות. תוכלו בבקשה להביא 3 מאמרים של כל אחד מהם ולהדגים את הטענות?

לדעתי, ריבלין הוא הפרשן הפוליטי הטוב ביותר בארץ.
בעל ידע רחב והיסטורי. מנתח את המצב באופן קר על פי נתונים מכריעים ולא על פי תחושות בטן.
לא זוכר מקרה שבו הוא טעה דרמטית.

זה ככה בכל התקשורת בארץ. לאו דווקא החרדית. הכל בהתאם לתשלום ואג'נדה מערכתית או אישית. גם באתר המארח דנן

בעיתונות המפלגתית זה מובן מאליו, בעיתונות א- מפלגתית כמו בקהילה זה מקומם

ההשוואה לברנע מדויקת, עירבוב של מידע טוב שיש לו עם משאלות לב