ביאור חמץ

יפה חרז מר והעולה מבין שורותיו כי אכן חמץ שבין אדם לחברו שורשו באבק שבעדשה...

יפה הכתיר בעגלא את הפוסט: באור חמץ.
השאלה שמטרידה אותי, האם בכלל היחס אל החמץ,ישנה חובה לשנאו ולתעבו.
הלוא הוא מקור קיומנו כל ימות השנה, והוא חיינו ואורך ימינו, ומדוע השנאה הזו לחמץ?!
אמת שהתורה אוסרת עלינו את החמץ ואת אכילתו ואפילו בבל יראה ובל ימצא,
אך איני חושב שאנו מצווים גם לשנוא אותו ולתעבו.
הלוא לאחר הפסח נשוב אל החמץ במלוא תאוותינו ולהיטותינו,
ובשבעת ימי הפסח אנו כאילו חיים בעולם דמיוני, שבו החמץ הוא דבר שנוא.