האם צריך להשלים עם הרוע?

מבחן!

עם הרוע שנוכל לתקן לא נשלים בהחלט
עם הרוע שלא נוכל לתקן נשלים כרוע
ונדע שהרוע הוא חלק מההתקדמות
וכמאמרם:
אין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל בהם
כן בכל פרוייקט הלקחים הנלמדים מהרע מקדמים את הטוב
והם גורמים לבסוף להוקעת עצמם מהסיסטמא כלשון צל

צלמוות

לצערי, איני בטוח שהבנתי. אולי תוכל לתת דוגמא כיצד מיישמים את הרעיון של הרמח"ל?
מנסיוני, דוגמא תמיד מבהירה את הענין.
תודה על הסבלנות.

הרמח"ל בספרו "מרכבת ישראל" מבאר יפה את עניין הרוע,וכותב למעשה שצורת הרוע והטוב הם כצורת המעגל,אין נקודות השקה מרכזיות,הרוע זה טוב והטוב זה רוע,
רק אדם ניחן ביכולת הפרדה (שוב-עקרון ההפרדה שיוצר אדם מניע אותו לחפש אחדות,וכמובן שגם מניע אותו מלחפש שלימות כי טוב לו לאדם להיות נפרד ולא אחוד בצורתו הבהמית)
וכשכזה בעל היכולת, יודע הוא לקרוא לתכנים בשמות נפרדים, לכן הוא רואה מציאות דואלית של שני כוחות כאשר בשעת האמת ישנה אחדות מציאותית,

הרעיון הוא למצוא בזרעי הרוע את הטוב ולהיפך,
ההתיחסות הנחקקת בין הטוב לרוע לעניות דעתי כפועל יוצא של הכרה מעמיקה זו צריכה להיות שוות ערך להתיחסות לכל דבר שאנו מגדירים אותו אחוד ומושלם דוגמת האלוקות.

בודאי וברור לעין כל שאין אנו יכולים "לברך על המוגמר" בשעה שעוד לא הגענו להכרה חוץ-רעיונית של דוקטורינה זו ולכן לע"ד האדם ברוב ימיו ישאיר חציצה ברורה בין הטוב לרוע.
וכפועל יוצא של תפיסה זו עליו לנסות להוקיע את הרוע מהסיסטמה האנושית בשביל לחזור למעגל האחדות דרך הראיה הסובייקטיבית של ה-"טוב".

מקווה שהייתי מספיק בהיר.