חלמיש
פשוט שאין לו רשות לשני הדברים.
לא להימנע מטיפול בנשים, כלומר שיחה עמהן לפי הצורך.
שהרי מעיקר הדין אין כאן מקום לחשש, וישתדל לא להביט בהן (אלא למטרת נימוס) ולא להרבות שיחה ובמיוחד לא ליצנות.
וכמו שכתבתי באהלה של יהדות בנושא זה, יתכן שעדיף שהוא שידבר עם הנשים, ולא אחרים. כי אחרים עלולים דווקא להיכשל... (אבל שלא ייראה שהוא מחפש זאת, ושבאמת לא יחפש זאת למטרה אחרת...)
מה שמצאנו אצל כמה מרבני ישראל פה ושם שהיו נזהרים לא לדבר עם אשה היא חומרה יתרה.
ואוסיף בזהירות: יתכן שאסור היה לפרסם זאת, ובוודאי זה לא בהכרח לשבחם.
מדוע?
כיון שאדם רשאי להחמיר רק על עצמו (לפי צרכיו המיוחדים, אחרת להחמיר לשם החומרה הוא איסור גמור וטפשות), ולא על אחרים.
ומי שהרבים נזקקים לו, ונמנע מלדבר איתם משום חומרות שלו, הריהו מונע מהם טובה.
לגבי תעניות וקימה בלילה וכו', גם זה אסור, אם זה בא על חשבון העבודה והיעילות בעבודה.
וכתוב במפורש בשו"ע שמלמד תינוקות אסור בצומות וסיגופים, כיון שלא יוכל להתרכז בעבודתו (ושאר הבריות, אם הם עצמאים, יכולים להסתדר עם זמנם וחובותיהם ולכן עליהם לא נאמר שם איסור. כך נראה לי).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
