| נשלח ב-21/2/2003 13:04 |
 |
| |
שבת
בפרשת השבוע בנושא בצלאל ושבת לפני נושא עגל הזהב [לפני שני] נצטוו בני ישראל [בוני המשכן] על שמירת השבת.
המקראות המופיעים בפרשתנו בענין, מאד קשים ממבט ראשון [יותר מהנזכרים בענין בנושא מן ומתן השבת בפרשת בשלח ובנושא עשרת הדברות בפרשת יתרו].
נאמר:
אך את שבתותיי תשמורו
כי
אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת
כי
אני השם מקדישכם.
ושמרתם את השבת
כי
קודש היא לכם
|
מחלליה מות יומת
כי
כל העושה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמיה.
ששת ימים וכו'.
ושמרו בני ישראל וכו'
ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם
כי
ששת ימים עשה השם את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש.
[לא נאמר "כי בו שבת" ולא נאמר "וינח ביום השביעי", כנאמר במקראות אחרים.]
רבותיי, מה הפשטטטט? 
מי שיציע סינתיזה בין הפסוקים האלה, יעשה דבר חשוב!
תוקן על ידי - ווטו1 - 2/21/2003 4:19:27 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2013 15:29 |
|
| |
בעל ,
שמאי למדו מפסוק מחד שביך ,מראשון תדאג לשבת
הלל מדה אחרת היתה לו ברוך ה יום יום ,
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2013 14:55 |
|
| |
בילי
מקובל
נניח שאתה היית אמור להגדיר את השבת, היית מגדיר אותה באיסור מלאכה או כיום המקודש והמכובד שכל הימים מתכוננים לקראתו?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2013 14:32 |
|
| |
לא מדויק דברי סופרים ,
א יש שיטות שחיוב הכבוד והעונג הם מדאורייתא ,,וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש,,
דברי סופרים דכאן אינו כקריאת המגילה כתקנה מאוחרת אלא מדברי נביאים שבעצם יותר משקפים את צורת השבת המקורית ולא תקנה חדשה של כבוד ועונג שלא היתה קיימת,
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2013 14:00 |
|
| |
יהי
אמנם הטיש של הרבה לא מוזכר, אבל יש ענינים גדולים בסדר השולחן, הקפתו וכו'.
ונקודה למחשבה,אילו היינו רוצים לשמור שבת חז"לית, איך היא היתה נראית?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 18/07/2013 14:02:01
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2013 13:56 |
|
| |
(הטיש אפילו לא מוזכר בכתבי האר"י. בספרו של ת"ח אחד ראיתי פשעטל שלם הייתכן).
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2013 13:46 |
|
| |
והטיש?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2013 13:45 |
|
| |
אז זהו, לפי זה ברור ששבת זה לא לעבוד.
ודבר נוסף, להקריב קרבן מוסף בביהמ"ק.
לכל ה'רוחניות' חוץ מזה, צריך כנראה לחפש במקורות אחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2013 13:40 |
|
| |
ששת ימים תעבוד
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 18/07/2013 13:41:22
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2013 12:28 |
|
| |
ומה התוכן העיקרי של ימות החול לפי החומש?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2013 12:10 |
|
| |
מהו התוכן העיקרי של שבת?
התורה שמה את הדגש על השביתה והמנוחה, אולם כמעט ואין תוכן חיובי. כבוד וענג הם מדברי סופרים, ולא משנה כיצד נפרש את המושג הזה הרי הוא לא לגמרי דבר תורה.
המקובלים דברו הרבה על ההכנה הרוחנית לשבת, כולל קריאת שמו"ת, מקווה ועוד. החסידים הוסיפו שחשוב מאוד לישון בערב שבת, עד שתמהו מדוע שינה בערב שבת לא נכתבה בעשרת הדברות.
אולם מהסוגיה בשבת לה ע"ב עולה שעבדו ביום ששי עד סמוך לכניסת השבת ממש.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2009 17:55 |
|
| |
אפיק
המילה נפש-= רצון, כך בכל התנך, ובולט בתהילים, בתורה יש למילה נפש 4משמעויות שונות, אצל חז"ל יש עוד כמה, אני מכיר 7פרושים למילה,
אנו שובתים בשבת כי התורה אמרה כי ששת ימים עשה ה' את השמיים ואת הארץ- וביום השבעי שבת וינפש,
האם אפשר להעלות על הדעת שה' - היה צריך נופש- מרגוע- מנוחה- מהעבודה המאומצת?- ולכן אנו עושים כמוהו?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2009 15:22 |
|
| |
תוקן על ידי עצכח ב- 25/08/2009 6:40:10
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2009 14:44 |
|
| |
תוקן על ידי עצכח ב- 25/08/2009 6:40:42
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2009 14:44 |
|
| |
ווטו,
1. ראיתי כאן פירוש למילה "נפש" כ"רצון", על מנת להסביר את משמעות הביטוי "וינפש".
לכן לשאלתך, לפחות על פי הנ"ל, יוצא שההבדל בין "נח" ולבין "נופש" זה הרצון לפעול.
לנפוש זה לנוח (=משהו חומרי- מעשי) אבל גם לא לרצות לעשות משהו חומרי.
לזה יש כמובן גבול לאור ההכרה בצורך של האדם לתחזק את מאפייניו וצרכיו הפיסיים במהלך
השבת.
2. באופן אישי אני מתנגד עקרונית לכפיית שמירת השבת (קל וחומר לענישה)
מאחר שהכופים אינם עסוקים בניסיון להצדיק את עצמם, התחלתי לאחרונה לחשוב על זה.
יתכן (ואני מדגיש את המילה- יתכן) שאי שמירת השבת כמוהה כהודעה שהעולם הוא הפקר.
הרי חילונים רבים טוענים שהכל חסר משמעות והכל מתרחש בצורה אקראית.
אז האם מי שלא שומר שבת בעצם מתנהג לפי זה שהעולם הוא הפקר?
אני חייב לסייג את דבריי ולרשום את התרשמותי- רוב החילונים שיצא לי להכיר לא מתייחסים לעולם
כהפקר.
3. שזה מזכיר לי דבר נוסף- הרמב"ם קובע שמטרת האדם היא הכרה בבוראו.
לאור זיהוי רציונאלי של הבורא, אני בכלל לא בטוח שחילונים מכירים פחות טוב את בוראם.
יתכן שהמצוות מתרגלות ומאמנות את האדם להכרה שנעשית על ידי חוויה והרגשה, אבל לפי
ההכרות שלי, הרמב"ם היה אמור להעדיף את הדרך השיכלית.
 |
|
|
|
|
|
