החפרפרת העירה על צורך לפתוח אשכול לדון אם תחה"מ זה חלק מעוה"ב או לא.
כשלעצמי נראה שלו נתפוס את העיקרון, דיינו!
הרי כל הדיונים בפרטים הם ספקולטיביים ואין צורך להביא כאן את המקורות הרבים המאפשרים את כל העולה על הדמיון בנושאים העתידיים. [גם הרמב"ם העוסק בכך בפיה"מ לפרק אחרון מסנהדרין ובפ"ט מהל' תשובה, עוסק בעיקר בעיקרון.]
בחז"ל עיקר הנידון הוא בפרק האחרון [לפי סדר התלמוד] של מסכת סנהדרין ושם יש גם מאן דאמר [שאמנם הותקף] הסובר שהגאולה העתידית אינה כוללת "מלך" משיח אנושי, כי הכתובים בכיוון הזה התכוונו לחזקיהו המלך.
בכל אופן, העיקר עבורנו הוא "צפית לישועה?". זו השאיפה לאידיאל שלנו. אבל אין אדם נדרש להיות בקי בדמיוני התבטאות הישועה בפרטי פרטים [אם משיח הוא אדם פלוני או פלמוני ואם חמורו פיתח גלגלים ומנועים וכו'].
בעוד כל מסכת סנהדרין עוסקת בצדק החברתי שביד בית דין של מטה, עוסק הפרק האחרון בצדק הסופי של שופט כל הארץ.
עיקרון שלושת הנושאים הוא זה האחד: "צדק סופי". ואם כי עסקנו בנושאים בעבר, אולי ראוי להביאם לפונדק אחד למען יצירת סינתיזה ביניהם.
אם נבין שעיקר הרעיון המשיחי הוא הבאת מצב אידיאלי, א"כ היטיבו חכמנו להמחישו בביטול "שיעבוד מלכויות" [אולי על ידי הקדמת איחוד אומות גלובאלי?] ובביטול "יצר הרע".
בהמשך, יש להגיע למצב של החכמה בלתי מתמדת ב"קריאת שמות" דהיינו לדעת לאן, בסיווג האידיאולוגי, שייכת כל תופעה ותופעה המזדמנת לפנינו. כך נדע וניישם הכל על מקומו ["עטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה"] - עולם הבא!
כמובן שבמצב זה ראוי שישתתפו גם כל אלה שתרמו לכך במשך הדורות - תחיית המתים!
תחיית המתים היא הזמן בו מתגלית עצומ"ה יתברך בעולם הגשמי (שהעליון מתגלה בתחתון שאין למטה ממנו) ואז הנשמה ניזונה מהגוף. כי הפעולה שהגשמיות לא מסתרת על אלקות היא חצית המעבר בין הסוף לאין סוף משא"כ בהגילוי האלקי לנשמות בג"ע שהיא מוגבלת מתוך כך שאינה צריכה לחציית מעבר.
כמובן שכל הנ"ל הוא רק לשיטת הרמב"ן שעולם הבא (ועיקר השכר) הוא תחיית המתים.
את מתכוונת 'מוחלטת' מפני החדירה הרגשית של הדברים שאנחנו הנשים דורשות (ובצדק ). אבל למדתי שמה שלא יעשה השכל יעשה הזמן. זאת אומרת בחינה ממושכת של הדברים והרגל ראייתם בפן אחר מאשר בעבר, קובעת את החדירה הרגשית.
נשלח ב-26/2/2003 11:12
ווטו ומיימוני,
אני מודה לכם על הנסיונות ליישב את הדברים.
וכמו הנשמה ב"דעת תבונות" רק רציתי לשמוע תשובה כדי שאוכל לשקוט (ואני יודעת שאין תשובה מוחלטת)
כל טוב
נשלח ב-26/2/2003 10:11
החפרפרת
אציע בקיצור השערה שזקוקה לפירוט רב:
התפיסות המקובלות היום של עולם הבא, תחית המתים ועוד הן פרי נסיון של הרמוניזציה של תכליות ונחמות מימי הנביאים, עבור לחז"ל ולראשונים, ועד ימינו.
מספרי הנביאים עלו בידי הלומדים כמה עתידים אפשריים של נחמה וישועה: ימות המשיח, עולם הבא, תחית המתים, יום הדין הגדול. והצטרפו אליהם עולם הנשמות והגן-עדן (והגהנום).
חלק מתקוות אלו הונצחו בתפילות, גם כדי שבתפילתנו נסייע לקירוב הגאולה, וגם מפני שתפילה על דבר מחזקת את האמונה בו.
אבל, כפי שהשגחת, וכפי שהעירו רבים בכל הדורות, אם עולם הנשמות הוא עיקר וכולו טוב, אז מדוע צריך עוד את תחיית המתים?
היוצא מדברי הוא שהרקע למבוכה הוא היסטורי: אימוץ הבטחות שונות לעתיד לבוא בלי לוותר על אף אחת מהן.
אין דברי באים לשלול כמה וכמה נסיונות מעניינים לענות על השאלה. למשל - תשובתו של הרמח"ל בדרך ה'. (מזה זמן מתוכנן לפתוח אשכול בנושא גישתו, אבל אין בידי עדיין דברים שלמים).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-26/2/2003 07:35
יענטע,
מהבהרה באישי אני מבין שלחפי מפריעה נקודה בנוהגי עמנו.
"בא"ה מחיה המתים" ולעומתו "העולם הזה דומה לפרוזדור....כדי שתכנס לטרקלין".
זאת אומרת שאת עוה"ב מציירים כתעלית ודווקא אנו משבחים לא על עוה"ב אלא על תחיית המתים. אם הם רק אמצעי להגיע לתכלית, אז הבה נשבח על התכלית.
אם זו כוונתך, החפ', ניתן להבין שמאחר והעוה"ב הוא סך הכל תעלומה שאמורה להיות כל כך טובה ומיוחדת עד שנאמר עליו "עין לא ראתה אלוקים זולתך", אז איך נשבח את שאין לנו כמעט מושג בו.
תחיית המתים הוא מושג פשוט שכל אחד יכול להתחבר אליו ולשבח עליו, למרות שאינו אלא הכלי מחזיק ברכה של העוה"ב.
נשלח ב-24/2/2003 17:29
חפי
לא מובן לי מה מפריע לך.
אולי את יכולה להסביר מה את מתכוונת ועל מה את מתבססת כשאת כותבת:
עוה"ב = תכלית
תחה"מ = כמיהה
???
תוקן על ידי - יענטע - 2/24/2003 5:31:37 PM
נשלח ב-24/2/2003 17:08
ווטו,
"בלשונך מנחמה לשאיפה" לא בלשוני אלא בלשון ריו לעיל.
ועדיין לא התיישבה לי הסתירה בינכם..
נשלח ב-24/2/2003 11:32
בוגי
אם כבר אז כבר. ידעו איך להחיות מתים ויחיו רק את אלה הראויים לכך
תוקן על ידי - רוני_גרין - 2/24/2003 11:32:56 AM
נשלח ב-24/2/2003 11:19
עם הטכנולוגיה של היום, ניתן בקלות לתאר שיהיה מצב בו ניתן לשחזר מתוך הקלטה בגלי המציאות, את כל מעשי כל אדם ואדם וכמובן להקרינם על גבי מסך.
נשלח ב-24/2/2003 01:22
"מתוך שלא בא לשמה ,בא לשמה"
"ודע,שכל אלו הנפילות והירידות והבילבולים וכו'
צריכים בהכרח לעבר בהם
קודם שנכנסים בשערי הקדושה
וכל הצדיקים והיראים האמיתיים עברו בכל זה"
לטעמי,ביאת משיח צידקנו ,בנין ירושלים ,בית המקדש,ותחית המתים...
הינם מטרה פרטית וכללית אשר אליה אנו שואפים ועליה מתפללים ומייחלים השכם והערב.
מי יתן ונזכה...כולנו----אמן
נשלח ב-23/2/2003 23:33
החפ',
הרי אין זה מן הראוי לשאוף לשכר כתשלום עבור עשית האמת, אלא יש לעשות את האמת מפני שהיא אמת [רמב"ם סו"ס מדע]. השכר המובטח הוא עסקו של השם השופט כל הארץ לעשות משפט.
לקיחת השכר בחשבון ועשית הטוב למענו, הוא תמריץ לחלשי הדעת שלאט לאט מלמדים אותם להתחזק בדעתם ולא לקחת את השכר בחשבון [שם].
גם למי שהתחזק בדעתו יש לפעמים עתות חולשה, שלכן יכול להתחזק בידיעת השכר הצפון וצפוי לישרים.
אך ברגע שהשכר הופך מטפל לעיקר -בלשונך מנחמה לשאיפה- הרי יש נתק מהאמת ובעצם גם מהשכר, שהרי רק עבור האמת הטהורה "לשמה" זוכים לחיי העוה"ב [כפי שמבאר במכתב מאליהו בכ"מ].
נשלח ב-23/2/2003 20:21
ובכן ריו ווטו - בדיוק למחלוקת בינכם אני נדרשת:
האם "תחיית המתים היא נחמתם" או שמא היא "השאיפה"?
). אבל למדתי שמה שלא יעשה השכל יעשה הזמן. זאת אומרת בחינה ממושכת של הדברים והרגל ראייתם בפן אחר מאשר בעבר, קובעת את החדירה הרגשית.
