מי חבר את מגילת אסתר?

בס"ד
עקרונית אגדות חז"ל אינם כפשוטם ויש בהם סוד עמוק ואין משיבים מדברי אגדה ולכן הראב"ע ז"ל
כתב בפירושיו על התורה הפך דברי אגדה וכתב אם קבלה נקבל ומדרך הסברא אין נראה ופירש אחרת
ועל תקף אותו בחריפות הרמב"ן ז"ל כמה פעמים לעצם השאלה נראה מדברי חז"ל שאנשי כנסת הגדולה כתבו את מגילת אסתר ולעצם הטענה שהפרסיים  כתבו ייתכן שהם העתיקו את המגילה בתרגום לפרסית וזה אני אומר מדרך סברא הגיונית 
 

תוקן על ידי shay98 ב- 25/02/2007 0:04:47

מי שכתב בדיוק את המגילה זה לא ידוע .אולם כתיבתו עוררה בזמנה  סיכסוכים בין חכמי הזמן ארבעים יום וארבעים ליליה ישבו אכה"ג בתענית על שהכנסו את המגילה בין כתבי הקודש. הפלגים החרדים של אותה תקופה גם מתחו ביקורת על התנהגותה של אסתר, ונישואיה עם המלך הגוי, הביקורת היתה גם על מאכליה ואורחה כמלכה שלא הגידה שהיא, מהיהודים. מה בדיק היא אכלה? שאלו בבתי המדרש, ההסברים באו אחר כך. כאנטי תזה לאסתר והתנהגותה חובר ספר יהודית. דמותה של אשה יהודית מארץ ישראל. לעומת דמותה של אשה יהודית גלותית מבבל.

פשר מדיני למגילת אסתר - ד"ר ישראל אלדד

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/pesher.htm

גם הפירוש השני של מימוני שארבע מאות משמעו "הרבה" נמצא בראשונים על הש"ס.(אפשר למצוא)וכן פירושו בפסוק "עד עקרה ילדה שבעה" שמשמעותו הרבה וכן "שבע יפול צדיק וקם" משמעותו הרבה.ולאו דווקא שבע.כמובן שיש עניין עמוק (אם איינו מחשבים את המקרא וחז"ל חלילה לפייטנים) למה מספרים אלו דווקא נבחרו לייצג את המושג הרבה.

חז"ל אומרים שעד למכת הכינים במצרים היה כח בחרטומים לחקות את משה.ולעשות כמעשהו.מעבר לכך לא יכלו.זה כבר לא כישוף אלא אמונה.אין כאן תרמית או הונאה.מעשה תעתועים של השכל.גם אצלינו בדורינו מכת ה"כינים" והיתר הריגתם בשבת מסור לאמונה ולא לחקירה שכלית.

לגופו של עניין באתר "שופר" נמצא וויכוח בין הרב סגל לבין המגיבים בעניין זה.הרב משה לוי זצ"ל בספרו כתב בעניין זה "דלא כחז"ל " ועל כך יצא הגר"ח קנייבסקי שליט"א (כך שמעתי)

האוה"ח הקדוש כותב כי אפשר לפרש הפסוקים אף לא כחז"ל .אבל לא בכל עניין המסור להוראה והלכה.

אם נפרש על פי דעתינו קשה להבין מה חילוק ביננו לבין הקראים.אין לנו אלא דברי חז"ל גם אם לא זכינו ליישבם על פי שכלינו.לא נורא.יש עוד הרבה קושיות בחיים.



תוקן על ידי - MOTI7777 - 05/03/2004 12:45:18

כוונתי היתה, שלפי זכרוני (ואין עתותי בידי לבדוק עתה) סדר השנים של אוה"ע והחוקרים מוסיף איזה 50 שנה לרד"ו, וא"כ מתקרב קצת לפירוש הפשוט של הפסוקים.
בשאר הפרטים רק הערתי, אך לדאבוני אין עתותי בידי להעמיק בהם יותר.

הלבן

אני מוכן לדון בכל שאלה, כידוע לך היטב.
ואף איני חוקר על מניעי השואלים, כי כל עוד מבקשים לברר וללמוד, יש בכך מצות לימוד תורה.

א. לא הבנתי מה השאלה של רד"ו. האם כוונתך לפירוש הנבואה שנאמרה לאברהם, שבני ישראל יהיו 400 שנה בארץ לא להם?
ובכן, שערי פירוש לא ננעלו. וניתן להציע כמה פירושים:

1. 400 שנה של גלות כוללות כל תנאי חיים בתור גר בארץ נכריה. לפיכך, זה התחיל להתקיים ביצחק.

ואם נדקדק יפה, לא כתוב בשום מקום שארץ הגלות תהיה מצרים. או שתהיה גם גזירה להרוג את הטף. מסתבר שזה הכל היה תלוי בזכויות ובחובות של בני הדור ההוא, שנמצא באותה עת בגלות.

2. אולי 400 שנה אינן בדווקא, אלא מספר מליצי, מעין "הרבה" בלשוננו.

הפירוש הראשון מופיע אצל המפרשים. השני - איני זוכר.

ב. יש כאן שתי שאלות:

1. האם מסורת חז"ל מחייבת אותנו בפירושנו למקורות. למקרא, למשנה ועוד?

ובכן, הלא מצאנו אצל הראשונים שפירשו משניות ופסוקים שלא כדרך חז"ל, ומסתבר שגם כאן נכון הכלל "שמע האמת ממי שאמרה". ואף חז"ל לא באו להגבילנו שלא לחשוב ולהבין - אלא שאדם חכם אינו סבור שהצעות והשערות מהוות ראיה נגד פרשנויות אחרות, ועוד של בני דור שהיו קרובים יותר למקור והכירוהו טוב יותר. וראה באשכולו של מוישהגרויס על היחס למסורת (לינקי?)

2. האם שינוי בתפיסת העובדות בין דורנו לדור חז"ל גורם גם לשינוי בהלכות?

באופן כללי, בקביעת הלכה יש כמה גורמים:

I המסורת. גם מסורת שמתבררת כמוטעית, יש לדעת כיצד להתייחס אליה. ויש על זה גמרות, פירושים וסעיפים בשולחן ערוך, למשל לגבי מנהג טעות.

II הידיעות החדשות. כאשר נודע לנו משהו שמשנה את הסתכלותנו, איננו יכולים להתנער מכך. ידיעה היא תהליך בלתי הפיך. אם נודע לנו, לפי הדוגמא שלך, שכינים ופשפשים אינם נולדים מהאויר אלא מביצים זעירות שהעין אינה רואה, זה משנה את התייחסותנו לאיסור הריגת נפש - אם אנו מבינים אותו שהוא חל על יצורים הנולדים או בוקעים מביצה להבדיל מיצורים הנוצרים מאליהם, כמו מן הזיעה.

כמובן, יתכן שעלינו לשנות את הגדרת האיסור הזה בשבת, כפי שכתב הרמב"ם שכינים היות שנראות כבאות מן הזיעה, השתנה דינן.

בוודאי שיש לעיין היטב בשני שיקולים אלו, נוסף לעיון בנושא עצמו, לפני שמכריעים הלכה.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני
נעים לקרוא הערותיך לשאלות עתיקות.
וברשותך אמשיך צעד אחד קדימה. או אולי שני צעדים קדימה.
א) אחרי פורים בא הפסח, וההפרש הוא שכאן הבעיה היא במספר השנים של אחת מחמשת המגילות וכאן הבעיה במספר השנים של אחת מחמשת החומשים. האם אתה מוכן לעבור לביקורת המקרא, או לקבל את המסורת של "רדו"? שגם הוא אינו תואם את מסורת אוה"ע!?
ב) הסברך בקשר לחז"ל הוא רק בקשר למספר השנים וידיעות הטבע, או גם בקשר לפירושי ההלכות שבתורה, עין תחת עין וכיו"ב. ומכאן לשאלה בהנהגה היומיומית בהלכות של הריגת רמשים בשבת וכיו"ב.

ללבן- ניתן לפרש את הגמרא של דריוש הוא אחשורוש כמו אליהו הוא פנחס,כלומר אותו מהלך ואותו אופי ולא ממש זיהוי היסטורי.דבר שכנראה לא ענין את חז"ל כל כך.

"בקומראן נמצאו עותקים של כל ספרי המקרא למעט מגילת אסתר. מגילת אסתר היא ספר קצר יחסית ודומה שהעדרה מקומראן הוא מקרי, ואין ללמוד ממנו על מועד חיבור מאוחר של הספר או על יחסם השלילי של אנשי קומראן אליו. כדי לעמוד על מרכיב המקריות די לתת את הדעת לעובדה שמתוך ספר דברי הימים, המכיל 65 פרקים, נשתמרו חמש שורות בלבד (4Q118). אם מתוך ספר ארוך כדברי הימים נשתמר רק קטע קטן אחד, אין להתפלא שמתוך ספר הרבה יותר קצר כמגילת אסתר לא נשתמר אף קטע".

(http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=3495)