האם היית מוכן לקבל סכום בן 7 ספרות בדולרים תמורת התנאי הבא:
מרגע קבלת הכסף, כולם קוראים לך 'המפגר' או 'הטיפש' או 'חתיכת חר...'.
הכוונה לכולם. גם בן הזקונים בשולחן שבס יאמר מפגר תעביר בבקשה את העוף וכו'. אשתך תקרא לך כך. המוכר בסופר שמכיר אותך. כ-ו-ל-ם.
חבר אמר לי שהוא מוכן ללא בעיות, והוסיף שאשתו מוכנה לקבל זאת על עצמה גם בלי קשר לכסף...
אני אישית תחילה הייתי מחזיק מעמד, אבל לאחר זמן מה הייתי מתמוטט ושונא את כולם ורוצה לעבור דירה ובסוף לעבור עולם – אז כך שאני מוותר מראש.
מה אתם אומרים? הייתם לוקחים את הכסף?
האם האדם יכול למחול עד כדי כך על כבודו? האם עד כדי כך רוחנו בידינו?
תוקן על ידי - רוני_גרין - 3/2/2003 9:24:04 PM
נשלח ב-23/7/2013 08:57
למנהלים: נא למחוק את ההודעה שמעלי. היא העתק מהודעתי שלי בעמוד קודם.
ואם כבר הוקפץ אשכול מרתק זה, שנשכח ממני, האם לא כדאי להשלים את הנמשל?
לצערי, אין לי תשובה חד משמעית, כי רוני שפתח את האשכול לא פתר את החידה. אבל יש לי רעיון להציע.
החידה המקורית היתה: כמה כדאי להרויח והאם המחיר של הדבקת תוית מעליבה הוא כדאי?
שאלה שהסתעפה מכאן היתה: מי משלם את המחיר. כי יש דברים שהאדם עצמו בפני עצמו מסוגל להסתגל להם, אבל סביבתו המיידית, הקרובה והאהובה וזו שהוא אחראי לה, אינה יכולה לשאת זאת.
כפי שנכתב, כאשר אני ביני לבין עצמי, או ביני לבין קוני, שנינו יודעים את האמת, ואם אני אדם טוב וחכם, מה זה משנה מה אומרים עלי.
אבל אם אני קשור לסביבה, עלי להתחשב.
כאן עלי להזכיר אדם חכם שזכיתי להכיר וללמוד ממנו: הרב יונתן זקס, לשעבר רב ראשי לאנגליה. באחד מספריו הוא כותב שבאפריקה אומרים ש"צריך כפר לגדל תינוק". ואת זה הוא מפרש בכך שהאדם, בניגוד לאריסטו ובניגוד לקו אחד ברמב"ם, לא נברא כדי לחיות לבדו מול אלוקיו, אלא להיות חלק מחברה, ובה הוא מוצא את ייעודו.
לפי זה, החיים באופן שגורמים לאדם שיהיה שנוא או טיפש בעיני אחרים שהוא חייב להם אחריות, חיים כאלו הם פסולים. לא זו בלבד שאינם מועילים, אלא שהם מזיקים לייעודו.
וזה נכון בכל תחומי חיינו, ובמיוחד באותם נושאים שבהם עסק הפורום ועוסק גם היום.
יש לחלק מחברינו ביקורת מוצדקת לדעתי על האופן שבו היהדות נתפסת, מוצגת ונשמרת היום.
אבל אנו גם חיים בחברה שמורגלת לתפיסות החדשות (בנות מאות שנים) הללו.
אם נניח לחריגותנו לבלוט, זה יביא לסנקציות, לכל הפחות לכינויי גנאי.
גם אם ננסה לשמור את החריגות בחוג המשפחה, זה יכול להזיק לאלו שאינם בני דעת להבין שבין שחור ללבן יש גוונים רבים נוספים.
אז לפעמים התמורה המקווה, חצי מיליון דולר בדוגמא של רוני, או השגות רוחניות בדוגמא שלי, עלולה לבוא על חשבון שם גנאי לא רק בעיני אנשים שאינם חשובים באמת, אלא גם בעיני היקרים מכל ואלו שאני חייב באחריותם.
וזה כבר סיפור אחר לגמרי.
מה עושים? היו על זה אשכולות שכדאי היה למצוא וללנקק להם. איך מחנכים ילד בבית עצכחי, ואיך מחנכים אותו להיות עצכחי (אם זה טוב).
רק הצגתי שאלות, זה נכון, אבל על כל פנים הרי הנמשל לפנינו.
אני הבנתי שהגיוני התכוון למשהו אחר, אתה התכוונת שכינויים ישנו אותו, והוא התכוון שהכסף ישנה אותו.
אם צדקו דבריי, ההבדל הוא תהומי..
נשלח ב-6/3/2003 15:28
תודה הגיוני
זאת בדיוק הנקודה שניסיתי להעביר, אך נראה שכולם חושבים שהחיים יוכלו להשאר כרגיל...
נשלח ב-6/3/2003 12:50
רוני
אמנם תיאורטית ייתכן שאדם יוכל לגמרטי להתנתק מהשמות שיקראו לו. אבל באופן מעשי הוא ישתנה.
לחוץ יותר, נחות יותר, חושב יותר על החברה וכדומה. יחסר לו אושר חברתי שהכסף לא ישלים לו. (ואולי הכסף עוד יביא עליו את קנאת האחרים עד שיתכוונו באמת ברצינות לשמות שהודבקו לו!)
נשלח ב-4/3/2003 00:05
יחידי,
שפתיים ישק
נשלח ב-3/3/2003 21:21
ווטו.
יישר כוח.
הבנתי בעזרת הווה.
ואנסה להוסיף לפי הבנתי, אם זיהית לפחות צד אחד מאי ההתאמה, ראוי לך להמנע מחמת צד אחד בלבד, שגם זה הוא חלק מההתאמה להמנע מספקות שכאלו.
נשלח ב-3/3/2003 17:05
נגיד שאני לא בטוח אם אני אוכל כדי למלא רצון מוצדק או בלתי מוצדק.
אם נטייתי להקל היא מחמת שיקול שאינו נכון -רצון בלתי מוצדק, הרי כשאקל:
א. יש צד שאטעה,
ב. אזין את הרצון המעוות ואחזקו.
לכן כדי להבטיח את דרכי -חכמתו מתקיימת- עלי לנקוט בדרך זו. זו הסיבה לעמדתי!
נשלח ב-3/3/2003 15:53
ווטו.
הבנתי שלא הבנתי את הב'.
נשלח ב-3/3/2003 15:48
שני שומרים לסיכון, מימין יראתו קודמת ומשמאל מעשיו מרובים.
הריני מעתיק בנושא מרשימה שבאמתחתי:
בחירה כללית להתמסר* למטרתו בהצבתה מעל כל ידיעה ובחירה. זו התמסרות:
א. לידיעה שאין דבר חשוב, אלא עד כמה שהוא מאשר הווה ונמנע לסלפו - 'יראתו קודמת'-'שיויתי',
ב. לבחירה שלא להתעצל מלהחמיר על עצמו כאשר יש לו נטייה להקל שאינה באה מתוך שיקול דעת גמור אלא מתוך רצון לנוחות על פני הנכון - 'מעשיו מרובים'.
כך תוכשר נפשו למיזוג בחכמה.
____
* בעוצמה כזו 'שישים האדם את עצמו למוכרח' - מכתב מאליהו ח"ד עמ' 350.
תוקן על ידי - ווטו1 - 3/3/2003 3:57:35 PM
נשלח ב-3/3/2003 14:30
לריוח גדול לוקחים סיכון קטן..
ווטו
ידוע לך שהדרך בה אתה מהלך הינה בעלת ריוח גדול עם סיכון גדול?????
ועכשיו ניסה רוני לקבוע שלמצבים גבוליים ראויה היראה ולא לסמוך על יכולת התגברות והיינו ש"ולא תתורו" אינה רק הוראה שלא להתעלם מסכנה ברורה, אלא גם ממקרה הגבולי.
למיטב הבנתי, מסכים יחידי.
אני איני יודע אלא אמרתו של הגרג"ן שליט"א: "עבור ריוח גדול לוקחים סיכון קטן".
אבל כדי למדוד את זה, דרוש עמל!
נשלח ב-3/3/2003 13:56
רגע.
למי מיועד הפורום בדיוק?????
ולמי שלא הבין, האם אדם יכול להתנהג ברמת רגישות ירודה ולהתגבר עליה באמצעות דבר השווה יותר.
נראה לך שעכשיו יבינו?
נשלח ב-3/3/2003 13:50
אף אחד לא מבין אותי...
הנמשל הוא האם להתגדר או להתגבר...
ברור כי יש מקרים בהם יש להתבגר ומקרים בהם להתגדר – המשל אמור לבחון מקרה גבולי בו נראה כי הכסף הרב יועיל להתגבר על המכשול.
ביודעי מראש כי יהיו כאלו (אחד לפחות ) שיטענו שהם יתגברו לעומתי שאעדיף להתגדר ולא לקחת את הכסף, קיויתי להבין יותר את שיקולי המתגברים. בינתיים לא הבנתי, ובליבי איני מאמין כי הם היו מחזיקים מעמד ולא מתחרטים.
) שיטענו שהם יתגברו לעומתי שאעדיף להתגדר ולא לקחת את הכסף, קיויתי להבין יותר את שיקולי המתגברים. בינתיים לא הבנתי, ובליבי איני מאמין כי הם היו מחזיקים מעמד ולא מתחרטים.
