השגחה פרטית [מהותה ועדויות אישיות]

הואיל ולפי כותרת האשכול - נושאו הוא השגחה פרטית. והואיל ובאשכול זה - כמו גם באשכול אחר - הועלו שאלות בנושא, אני רוצה להתייחס לאשכול ההשגחה. אינני רוצה להתייחס לדברים באשכול השני, מכיוון שאינני יודע באמת מה נאמר ולמה ולא בדקתי את נכונות הדברים. אבל כאן, שהנושא הוא השגחה באופן כללי, אכתוב זאת.

לאמונה בה' - ובהשגחה - יש כמה רמות. 

באופן כללי אפשר לחלק, למשל, לאמונה באלוקים פילוסופי שמנהיג את העולם כ"בירה דולקת" (מגדל מואר) - כמו שדרשו חז"ל על מה שראה אברהם, משמע - מנהיג את החיים בעולם באופן שבו העולם ימשיך לחיות.
יש גם אמונה באלוקים שמשגיח על מעשי בני אדם, משמע - מנהיג את העולם באופן שהצדיקים יקבלו שכר והרשעים ייענשו.
ויש גם אמונה - בדבר שאקרא לו, לצורך העניין - "האמונה בהנהגת פרטי עולם מושלמים" (להלן:אנפע"ם). אמונה זו משמעותה, שאם למשל מצאנו גימטריה זהה לשני דברים, הרי שבהכרח יש ביניהם קשר אלוקי הדוק שמסביר פרטים לא ברורים, וכן כל כיו"ב. 

אני מאמין, באופן עקרוני, בכל רמות האמונה. זאת אומרת, אני מאמין שיש השגחה מושלמת - מההשגחה הכללית היותר ועד ההשגחה הפרטית ביותר. אבל, השאלה במה להאמין היא שאלה מעשית - על מה לחשוב, את מה לבדוק וכיצד לשפר את עבודת ה'. ולכן אני אומר: מבחינתנו היום לפחות, העיקר צריך להיות באמונה של בניין האמונה האישית, וחוט שדרה אמוני לאדם. דהיינו, אם למשל קורה דבר, אל לנו להתעמק בשאלות כמו האם יש מנהיג לבירה (זה היה מתאים בזמן אברהם למשל, שאמרו אחת לאלף ותרנ"ו שנה הרקיע מתמוטט), או האם נכונה אמונת האנפע"ם. אלא צריך לברר ולשפר את הבנת כוחות הנפש הפועלות - ביחיד ובציבור, ויחסי הגומלין ביניהם וכל כיו"ב. מכיוון שזה הדבר המוכר ומובן בעולמנו, והקב"ה לא ברא את העולם על מנת שנתעמק בדברים שאינם בהשגתנו, ועל כגון זה נאמר, שאין לנו עסק בנסתרות. לכן אני חושב גם שאין טעם לחפש פילוסופית האם יש או אין השגחה במובנים כמו אנפע"ם וכדומה, אלא צריך לברר את העיקר דרך האדם והחברה, וכמובן שבכל דור זה משתנה, כי בכל דור אפשרויות ההבנה שהקב"ה מציב לפתחנו הם שונות, ואנו צריכים להתאים את עצמנו לשפע השכל האלוקי השופע על העולם בכל פעם ופעם.

ועוד הערה: דווקא תורת הקבלה, נותנת אפשרות להבין זאת יותר בקלות, באשר היא מייחסת כל דבר לכוחות במציאות. זאת אומרת, יש כוח דין יש כוח חסד. אין דברים שקורים סתם כי הקב"ה רצה. זה היה טוב אולי לפני אלפיים שנה, אבל בעידן החדש זה חידוש - אולי לא רק של בעלי הקבלה אלא גם של  חכמי ישראל והדתות האחרות והמשכילים בכלל (שהרי הקב"ה משפיע את שפע השכל על כל העולם), אבל גם תורת הקבלה הצטרפה לחידוש זה של הבחנה בכוחות המציאות, וסיווג אותם כוחות לפי הגיון מסויים בכל מצב ומצב שהוא. ובאשר הקבלה עושה זאת דווקא לחלק הניסים - זהו יתרון להבינם כראוי, ולא להאמין בהם באמונה פתאיית.

ושוב ,לאחר הטבח,עולות אותן שאלות על מה ולמה עשה הקב"ה ככה ?בגלל חטא א* או בגלל חטא ב* ? או בגלל חטא ג*? או בגלל חטא ד*? .כאילו שתמונות של תפילין וספרי תורה מגואלים בדם לא נראו מעולם  בהיסטוריה העקובה מדם של עם ישראל.

כאילו שדווקא בבית הכנסת של הרב רובין בהר נוף מתפללים האנשים המתאימים ביותר שנבחרו להיות הקרבן המובחר על חטאים א* ב* או ג* ד *. מפני שרק הם מתאימים מסיבות  א* ב* ג* ד*.

הכל ברור וגלוי.
ו"עקבתא דמשיחא" הוא הטיעון האולטימטיבי שתופס בכל הדורות.

http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=31787

http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/234/323.html?hp=54&cat=870&loc=7

דונאט:

לפום,

שאלת: "מאיזו רמה של חריגה יש הגיון לוגי לראות בזה איתות משמים".

אולי הקטע הבא יעזור לך:

פרדוקס הערימה הוא פרדוקס של עמימות - כלומר, פרדוקס העוסק במתח שבין תיאורים מילוליים מעורפלים ובין טיפול מתמטי מדוייק בהם. השאלה שניצבת במרכזו של פרדוקס זה היא "כמה גרגרים צריכים להיות בערימה בשביל שזו תחשב ערימה". ישנה הסכמה כללית שגרגר אחד לא יכול להחשב ערימה, וכך גם שניים. שלושה וארבעה גרגרים אינם נחשבים, ברוב המקרים, גם כן כערימה. אם כך, מהי כמות הגרגרים המינימלית בערימה?

נתאר את הפרדוקס מבחינה פורמלית.

נוכל להניח את שלוש ההנחות ההגיוניות הבאות:

שלושה גרגרי חול אינם יוצרים ערימה.
מיליון גרגרי חול יוצרים ערימה.
אם לוקחים גרגר חול אחד מתוך ערימה, היא נותרת ערימה.
כעת, באמצעות אינדוקציה מתמטית נגיע לסתירה על ידי כך שנוכיח כי שלושה גרגרי חול יוצרים ערימה. הנחת האינדוקציה שלנו היא שמיליון גרגרי חול יוצרים ערימה - וזוהי בדיוק ההנחה השנייה שלנו. צעד האינדוקציה שלנו יטען שאם n גרגרי חול יוצרים ערימה, גם n-1 גרגרי חול יוצרים ערימה - וזוהי בדיוק ההנחה השלישית שלנו. מכאן נובע שלכל n טבעי, n גרגרי חול הם ערימה - בסתירה להנחה הראשונה שלנו.

כמובן שאין כאן סתירה למה שמוכר לנו במציאות. פרדוקס זה מדגים כי חלק מהשפה האנושית הוא מעומעם מעצם טיבו. ההגדרה "ערימה", למשל, אינה הגדרה ברורה וחותכת, אלא מעורפלת ולא ברורה, ולכן אין להפעיל עליה דרכי פעולה מתמטיות כמו זו שהודגמה כאן.


מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%A7%D7%A1_%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9E%D7%94

לפום_ריהטא:

אני חושב שדוד18 הטיב להבהיר את השאלה שלי. מאיזו רמה של חריגה, עלי לראות בכך איתות משמים שעלי לפרשן את החריגה ולהוציא ממנה איזשוהי מסקנה אופרטיבית.

אם ניקח את הדוגמא של ר' חיים עוזר, סביר להניח שאם לכל אדם שלישי היתה מתה בת, הוא לא היה מפרשן זאת כרמז. אז מאיזו רמה של חריגה יש הגיון לוגי לראות בזה איתות משמים, זו השאלה שלי.

*****
דוד18:

לפום,

לסיכום, אינך שואל היכן יש "השגחה פרטית" והיכן לא, אתה מסכים לכך שכל פרט בעולם הוא בהשגחה. שאלתך היא מתי אמור האדם לראות במהלך מאורעות מסוים "מסר" ו"איתות" משמים לעורר את האדם לחשוב לכיוון מסוים.

את השאלה הזו חילקת לשתי חלקים:

א. האם די בעובדת היותו של אירוע בעל משמעות עבורי, כדי להיות נתפס כיד ה', או שהוא צריך להיות גם חריג סטטיסטית.

ב. עד כמה צריך האירוע להיות חריג או בעל משמעות, כדי להיות נתפס כיד ה'.

השאלה האחרונה אינה תלויה בראשונה. כי גם אם נקבע שדי בעובדת היות האירוע בעל משמעות - השאלה היא איזה סוג של משמעות צריכה להיות בו.


כעת, מאחר שהסכמת שגם עצם העובדה אם תהיה למאורע משמעות או לא, גם היא בהשגחה פרטית, ניתן אולי להמשיך צעד נוסף, ולנסות למצוא את הפתרון דוקא אצל האדם ה"מתעורר" עצמו:

לכל אדם יש מצבים מיוחדים שהוא מתרגש-מתעורר-מתפעל מהם, ולא בהכרח שאדם אחר גם הוא רואה בהם משהו מיוחד.

העובדה שבחר הבורא להוביל מאורעות בצורה ש"יאותתו" לאדם אחד ולא לאדם אחר, גם היא בהשגחה ובכוונה.

אם כן, בכל מצב שמבריק במוחו של אדם הרעיון אולי יש כאן איזו "משמעות" - זו הוכחה ("הגיון לוגי") עבורו שאכן יש כאן "איתות" מלמעלה.

דוד18:

דרך אגב:

עצם העובדה שניתן לפרש את המאורעות, ו"להבין" (כביכול) את מטרתם - גם פרט זה הוא בהשגחה פרטית. לכאורה.

זאת אומרת, הבורא בעצמו בחר להוביל את מהלך המאורעות בצורה כזו שיהיה אפשר לתת להם פרשנות. ובעובדה זו עצמה כנראה יש כוונה ותכלית גם כן.

*****
יבוסי:

דוד18, כתבת:
זאת אומרת, הבורא בעצמו בחר להוביל את מהלך המאורעות בצורה כזו שיהיה אפשר לתת להם פרשנות.

האם אתה יכול לתת דוגמא למהלך מאורעות שאי אפשר לתת לו פרשנות?

*****
דוד18:

יבוסי,

ראה שוב בדברי לפום.

יש מהלכי מאורעות שהפרשנות שלהם יותר ברורה-הגיונית-מתבקשת מאשר מהלכים אחרים ופרשנותם.

האם לכל מאורע מקרי בחייך אתה מעניק פרשנות?

כעת, זה שהבורא בחר להוביל את המאורעות בדרך כזאת, שהפרשנות שלהם תהיה כאילו ברורה ומתבקשת - הפרט הזה בעצמו גם הוא בהשגחה, וככזה, אמורה להיות לו תכלית.

מה לא מובן?

לפום_ריהטא:

האמונה בהשגחה פרטית קלאסית, אכן טוענת שכל מה שקורה כאן הוא נעשה בהשגחה פרטית.

מה שהטריד אותי, הוא ממתי אפשר לראות איתות משמים, למשהו, ואז לנסות לפרשן אותו. לדוגמא: נתתי מעשר, ואחרי שעה קיבלתי כסף בדואר. האם הפרשנות יכולה לבוא ביחס לכל אירוע, או שרק אירוע בעל חריגות סטטיסטית יכול להיחשב כאירוע שהמסר ממנו ברור.

מקווה שהובנתי, יען כי גם על ידי עצמי לא הובנתי כראוי.

*****
אריק123:

לפום ריהטא,
אולי להיפך, רמתו האמונית של אדם נקבעת עד כמה הוא רואה השגחה סביבו.

*****
לפום_ריהטא:

ודאי שזה נכון, אני מדבר על המישור שבו האדם מעוניין להרגיש שיש לו הארה ברורה, ולא בהסתר. ממתי הוא יכול לחוש זאת, בלי להיות נאיבי, שהוא יוכל להרגיש שאכן ברור שזה היה מסר כלשהו?

מיימוני:

נראה לי שעל מנת לפרש אירוע בתור השגחה פרטית או נס (איני סבור שיש הבדל משמעותי ביניהם מבחינתי הפרטית בשעה שאני חווה אירוע כזה) - אין צורך להיכנס לשאלה הפילוסופית והתיאולוגית אם יש לאלקים תכלית בבריאה. לא נדבר עליו, אלא עלינו, ועל מה שזה אומר לנו.

ובזה כמדומה שיש שתי הנחיות, ושתיהן מופיעות במקורות:

א. ראוי לכל אדם ללמוד מכל דבר שקורה לו, ולכן מותר כנראה להניח שמה שקרה לי, קרה בהשגחה פרטית. בין אם זה נס כדי לעשות לי טוב באופן מיידי, ובין אם זה כדי לחנך אותי ולהענישני.

ב. אין לדעת אם זה באמת כך. אבל העצה המופיעה ב(א) נראית כמה שהתורה ממליצה לנו והרי אלו הם דברי רבנו הרמב"ם.

אולי כדאי להוסיף הערה שלישית:

ג. זה חשבון שאדם עושה בינו לבין עצמו. וי לו למי שהולך לאחרים ואומר להם: אני יודע מדוע הקב"ה עשה לכם כך וכך.

האם אין יוצא מכל האמור לעיל שאפשר להחיל את המסגרת המחשבתית הזו על כל אירוע בעולם? כן, בהחלט כן.

האם זה מערער את התוקף המדעי והאמפירי של המסגרת המחשבתית הזו? אולי כן. אבל היא לא נועדה לבירור מדעי. (אם כי צריך להיזהר מהפרדוקס שאדם יאמר: זה לא נכון מה שאני אומר, אבל כאן הקב"ה רצה לחנכני).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

*****

דגים:

מיימוני
ההבחנה שעשית בין מה שקורה לי לבין מה שקורה לאחרים, היא כמדומה ההבחנה החשובה ביותר בעיון זה. וארשה לי להרחיב אותה יותר, להבחנה בין מה שאני רוצה, מה אני אוהב, מה שטוב לי ונוח לי, ובין מה שאיני רוצה, איני אוהב ונראה לי שאינו מטיב עמי.

וזה שורש כל התרועות והצבעה על מקרים רעים שקורים דווקא למי שעושים מה שאינו נראה לי, ומתעלמים לגמרי ממה שקורה גם למי שנמנה על צידי.

אחד הדברים המדהימים, שככל שאני מהרהר בזה הדבר עושה עלי רושם גדול מאוד. זה הסיפור תגובתו של הגאון רבי חיים עוזר גרודזינסקי זצ"ל, על מות בתו היחידה. ברוב צערו אמר, שמעתה אינו חפץ לעסוק יותר בענייני הכלל, ובענייני הנהגת עם ישראל, והנהגת עולם התורה והישיבות, באומרו, אם הקב"ה חושב שאיני ראוי לגדל ולחנך בת אחת, כיצד אני יכול לומר דעות ולהחליט החלטות בנוגע לצבור.

אגב, חיים גראדה העמיד פרשה עגומה ומצערת זו, יחד עם פרשיות אחרות שאין ביניהם קשר וכרך את כולם יחד (פרשת המחלוקת על הרבנות בווילנא, ופרשת השידוך הראשון של הגרח"ע בנעוריו ועזיבתו וכו'), בספר גדול, שכמדומה עדיין לא תורגם עד כה מאידיש.

לעומת זאת בימינו, כל אירוע מצער משמש נשק בידי אויבי איש לנגח אותו, כסימן ממרום שייטיב דרכיו.

והית"ש יעדכ"ש

*****
מיימוני:

דגים

האם תוכל לספר קצת יותר על הביוגרפיה של ר' חיים עוזר. לדעתי ראוי לזה אשכול נפרד. תולדותיו של אדם גדול, וכיצד התמודד עם השכול, ראויים ללימוד.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

תוקן על ידי עצכח ב- 22/07/2009 14:29:08

קעלעמר:

דוד כתבת:

"השגחה פרטית" פירושה שההתרחשויות מנוהלות ע"י הבורא. וככאלו, אמורה להיות להם "כוונה" ו"תכלית". תכלית אלוקית.


שאלת תם. מנין לך?

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

*****
בןאישאחד:

קעלעמר,

אכן, מובלעת כאן () עוד הנחת יסוד:
יש סיבה למה הבורא ברא את העולם. וראה אריסטו וחמשת סיבותיו, שאחת מהן היא התכלית, ושלימות הסיבות היא בהשלמת כל החמשה.