הבושה עוברת צד

תוקן על ידי איש_חשוב ב- 06/05/2025 01:09:50

הטריגר לכתיבת המאמר, היה פרשת הרב טל, שלטעמי הייתה מהמעניינות והמאתגרות בנושא זה, וזאת דווקא בשל גדולתו של הרב טל וקטנותו לכאורה של האירוע. מבחינתי, הרב טל היה שונה, כי כבר לא מדובר באיזה מקובל עטוף מסתורין (כמו חלק גדול מאוד מהנתפסים), אלא בתלמיד חכם קונבציונלי ומוכר. כמו כן, בשונה מסיפורי רבנים שהטרידו את תלמידיהם הצעירים, או מיסטיקנים שמצאו את דרכם לירכתי המאמינות שלהם, כאן היה מדובר במקרה הגיוני יותר, מובן יותר אך עדיין חמור מאוד. אישה הגיעה לרב להתייעץ, הרב עזר לה אך גם נכנס להתמודדות אישית עם יצריו ומחשבותיו.

האתגר שהציב סיפור הרב טל, גילם למעשה את הרובד היותר מסובך של המקרים האלה. הוא לא ייחודי מכל ההיבטים שלו, אבל הוא מרכז את כל הבחינות בסיפור אחד. סיפור הרב טל, מוכיח שהבעיה היא לא ממש אירוע של "רב סוטה" שאפשר לסגור עם כמה קללות והפגנה של 5 פמיניסטיות מתחת לביתו. בנוסף, עכשיו לא נוכל להסתפק באמירות כלליות: "אל תלכו למקובל שרלטן שמורה עליכן לפעול בניגוד למוסר ולהלכה"; "אל תאפשרו לר"מ שלכם ללטף אתכם, גם אם הוא מספר שהוא ממש אוהב אתכם". האירוע של הרב טל, מבהיר יותר מהכל, שרב יכול להיות באמת תלמיד חכם, באמת צדיק, באמת מתפלל ולומד תורה בהנאה ובשמחה שנים על גבי שנים. והכל יכול להתפרץ בפגישה תמימה, הגיונית, עם עצות הגיוניות (בשלב הראשון), עם רצון אינסופי לסייע ולתמוך בכל צורה (ככתוב: אין דבר העומד...).

כאן אני בעצם שואל, לא "מה טוב ומה רע", וגם לא "האם צריך למגר רע". ברור לכל בר דעת, שאנחנו יכולים לשים את האצבע על הטוב והרע, המותר והאסור, ואין ספק שרע הוא פסול וחייב להיפסק. אבל איך מונעים או מפסיקים תופעה כזו, זה כבר מסובך יותר. כשהתפוצצה פרשת הרב עזרא שיינברג, הוא הפך בעיני תלמידיו ל"נביא שקר", "שבתי צבי" ומה לא... אבל עובדתית, הוא חי בצפון עד היום, ואיכשהו שורד. כל עוד לא גזרו עליו תלייה, הוא יישאר איפשהו, וכאדם כריזמטי הוא יסחף אנשים מתישהו. אני לא יודע איך הוא כתלמיד חכם, אבל הרב מוטי אילון, הרב טל, הרב בלומרט... הם בהחלט תלמידי חכמים גדולים מאוד, וגם כריזמטיים ופורצי דרך ומוסרי נפש. האם הציבור יקנה את זה שהם בעצם משיחי שקר והם כולם רוע מכף רגל ועד ראש? (עובדתית זה גם לא עובד. הרב חפוטא והרב יחיאל נחום הלוי, מהשפלים שבעברייני המין, חזרו במהירות לשררה שהיו בה ועד היום נחשבים לרבנים בקהילתם; וזה עוד לפני שדיברנו על כל מיני "חשודים", כמו הבבא ברוך והחלבן, שמעולם לא נחקרו כראוי והמשיכו בפעילותם ללא כל הפרעה). אבל גם אם הציבור יקנה את זה, האם הציבור יכול לחיות עם דואליזם כזה, ומה הן למעשה, הגבולות שלו? האם יש מעשה טוב שאפשר לא לערער אחרי אדם העושה אותו (נניח ללמוד תורה ברצף 15 שעות ולהיות ראש ישיבה 40 שנה), והאם יש מעשה רע שמקעקע כל מעשה טוב שלא ייעשה (נניח, אם אותו ראש ישיבה יחלל שבת). אם יש לזה תשובה פשטנית שמפשרת לכל אדם להכריע בה, אז מתבטלת ברגע זה כל דוקטרינת דעת תורה. כי כל רב שיגיע, אין לי הוכחה שהוא בוודאות לא עבריין מין (ולהזכירכם, לא מעט אנשים הצליחו להסתיר את קלונם למשך כל חייהם; עיינו ערכי טדי קולק, עמוס קינן ועוד). אז נגמרו הסמכויות וזהו. אולי זה מוצדק, אבל אני בספק גדול אם הרבנים ו/או הציבור מעוניין בזה.

אם יורשה לי, מעל במה זו, להציע הסתכלות מסוימת עם פיתרון חלקי לנושא. אני לא חושב שהרב מוטי אילון ישב בגיל 12 ליד גמרא גדולה, שקד ועמל עליה, רק מתוך תשוקה שבעוד כמה עשורים הוא ישתחל למבושיהם של צעירי צאן קודשים. אני גם כמעט בטוח, שלא זה מה שגרם לרב טל או לרב בלומרט ללמוד, לפרסם ולהרצות דברי תורה, ולפעול מתוך מסירות נפש מאוד משמעותית. בפרט שאצל האחרונים, מדובר ברף לא מאוד קיצוני של עברות המין. יותר סביר בעיניי, שהם באמת פעלו בדרך טובים ואורחות צדיקים מתוך כוונות טובות וטהורות, ובמקביל יצר הרע השתלט עליהם והם חטאו בחטאים חמורים וחיללו שם שמים באופן מחפיר. חלוקה בין הדברים, לא מקלה ראש בחומרת החטאים, אבל כשהיא מעמידה את הדברים בפרופורציה, היא מבהירה מה טוב ומה רע מה מותר ומה אסור, ובכלל הרבה יותר קל לדבר על איך לא לחטוא. אם כל אדם שנוהג כמו שנהג הרב שיינברג כלפי חוץ, הוא או צדיק - כי אני טועה, או חוטא - כי מי אמר שהוא לא נוהג כפי שנהג בצנעה; אז אני בעיקר מבולבל. אם אני אומר מה טוב ומה רע ובודק כל הוראה וכל פעולה שלו, קל לי להבין את הסיטואציה, וגם הוראות קטנות מהסוג שנתן הרב טל לעלמה הנבוכה, היו נקטעות במקום - לא כי הרב טל משיח שקר (ולך תוכיח את זה בשלב הראשון), אלא כי ההוראה לא סבירה. וזהו. כמה פשוט לדבר על הדברים עצמם בצורה ישירה!

ועכשיו למציאות. כשפורום תקנה החל בהליך מול הרב מוטי אילון, הייתה גישה דורסנית (לפי תיאורי הרב אילון) והיא הובילה בדיוק לתוצאה הלא רצויה - דיון ציבורי לא נגמר, אם הרב אילון צדיק או רשע. ברור שבהינתן דיון כזה, הרב אילון יכול להמשיך להנהיג קהילה של מי שמאמין בו, ולפגוע כאוות נפשו. יש, אגב, סרט יפה של הרב שרלו שמציין את הבעייתיות הכרוכה בפעילות פורום תקנה (הוא לא בא לשלול את קיומו, אבל עם זאת הוא מציין שיש בעיות רבות). מאידך, כשפורום תקנה פעל, שני עשורים לאחר מכן, מול הרב בלומרט, היחס היה שונה לחלוטין. באותו שלב, הרב בלומרט ידע היטב איך להיפתר מכל הסנקציות שיפעיל הפורום, ואו אז הבינו חכמי הפורום את הבעייתיות האמיתית, והטרמינולוגיה השתנתה לחלוטין. בין היתר, הרב יהושע שפירא אמר שאי אפשר לסמוך על כך שהוא חזר בתשובה, וגם הציע שיהפוך מרב דורש ומסדר חופות, לרב כותב (אגב, אותה הצעה הציעו לרב אילון 20 שנה קודם, אבל עם הרבה התנשאות והשפלה). כמה זה פשוט...

ואולי, אם כל הגישה, תמיד וכלפי כולם, הייתה יותר נקודתית ולא מתלהמת, היה לנו קל יותר לבודד? אולי המסר החינוכי, לרבנים, ועוד יותר לנפגעים הפוצניאליים, יעסטק במה אסור לעשות - ולא במי פויה ורשע וש"צ ולאיודעמה? לי משום מה, ברור שזה ימנע הרבה הרבה פגיעות.