איראן עומדת על פרשת דרכים.
הנה תופעה מדינית ראויה למחקר: למה דמוקרטיות בדרך כלל מגזימות בכוחן הצבאי של דיקטטורות?
בעימות הצבאי מול ישראל נחשפה איראן כנמר של נייר. תוכנית הגרעין הצבאית שלה לא קיימת עוד,
אחרי שבלעה מאות מיליארדי דולרים. אין לה צבא לוחם, אין לה חיל אוויר, אין לה חיל מודיעין, וגבולותיה
פרוצים.
לפי הערכות של הבנק העולמי, המשק האיראני קופא על שמריו כבר עשרות שנים ונותר הרחק מאחור
לעומת מדינות מתפתחות אחרות. רמת החיים הפרטית מידרדרת מחודש לחודש, השחיתות חוגגת,
האינפלציה משתוללת, והאבטלה, במיוחד בקרב צעירים, משכירים ונשים, מזנקת.
התוצר המקומי של איראן עם 95 מיליון תושביה היה ב-2023 נמוך בשליש מהתוצר המקומי של ישראל
עם 9.5 מיליון תושביה.
המשטר האיראני לא יוכל לשרוד ולא ישרוד את התבוסה הצבאית אם יבחר במסלול של החמרת הטרור,
העצמת הדיכוי הפנימי והפניית שארית משאביו המדולדלים לניסיונות שווא לשקם את האיום הגרעיני.
אין לו עוד 500 מיליארד דולר לבזבז. ראשיו המכונסים בבונקרים בטהרן יודעים זאת, ואם לא יודעים,
ידידיהם הסינים והערבים יסבירו ויבהירו להם: אתם רוצים, למרות הכל, להיות מעצמה אזורית מובילה?
רוצים להרגיע את העם הזועם? עליכם להסיט את מדיניותכם מהשיגעונות הצבאיים, להפסיק לאיים על
ארה"ב וישראל ולהתמקד בבניית כלכלה מודרנית וצומחת.
בשני העשורים הקרובים לפחות עליכם להפנות לכך את מרב תשומת לבכם. פחות אידאולוגיה ופחות
דיכוי. יותר יוזמה עסקית ויותר רמת חיים.
אוצרות הטבע והאנרגיה שלה, אוכלוסייתה הצעירה והמשכילה ומיקומה הייחודי במפרץ הפרסי, הם
נכסים יקרי ערך היכולים לחולל צמיחה מהירה מאד של כלכלתה. אך זו לא תתרחש בלי השקעות זרות,
בלי פתיחת המשק לסחר בינלאומי, ובלי פירוק התמנון החונק של משמרות המהפכה, בלי החזרת זכויות
האזרח וכמובן בלי הסרת הסנקציות הכלכליות הבינלאומיות הכבדות שהוטלו על המשק האיראני.
דבר שלוב בדבר, הרשות נתונה והכל תלוי כעת באיראנים עצמם.
(סבר פלוצקר)
 |
|
|
