משה פייגלין הציג את מודל הגיוס של 'זהות' בישיבה חרדית - ''תצאו מהראש הזה שאתם צריכים לקבל משהו מהמדינה, לא אתן לכם כלום אבל גם לא אקח''
בשבוע שעבר (פרשת בהעלותך) התקיימה הרצאתו של משה פייגלין בפני תלמידי ישיבה כלל חסידית "אורייתא" בירושלים, בנוכחות ראשי הישיבה.
ההרצאה הציגה את משנתה המדינית והכלכלית של מפלגת "זהות". פייגלין מציג חזון רדיקלי המבוסס על צמצום כוחה של המדינה והעברת האחריות, החירות והמשאבים ישירות לידי האזרחים. המסר המרכזי שלו לציבור החרדי הוא שהמפלגה אינה מציעה להם "טובות הנאה" מגזריות, אלא פתרונות רוחביים המבוססים על חירות ושוק חופשי, שמהם הם עתידים להרוויח רבות (במיוחד בתחומי החינוך והדיור). במקביל, הוא מציג תפיסה לאומית-יהודית בלתי מתפשרת בנושאי ביטחון, ריבונות והר הבית.
סיכום ההרצאה בחלוקה לפסקאות (כל 3-4 דקות)
1. הקדמה: "זהות" כבית פוליטי לכל הספקטרום (0:00 - 4:00)
פייגלין פותח בתודות למארגנים ומציין את התחושה המיוחדת שבה הוא מתקבל בברכה הן בקיבוצי השמאל החילוני (כמו קיבוץ רגבים) והן בישיבות חסידיות בירושלים. הוא טוען שמפלגת זהות מהווה "בית חב"ד פוליטי" שבו מושגים ישנים של ימין ושמאל כבר אינם רלוונטיים, ולכולם יש מקום. הוא מציג את המצע המעודכן של המפלגה ומדגיש שאין מפלגה עם מסרים ברורים יותר משלהם.
2. עקרונות היסוד: המדינה שייכת לאזרחים (4:00 - 7:20)
לקראת הצגת הפתרונות המעשיים, פייגלין מציג שלושה עקרונות ברזל: ראשית, האזרחים אינם "הילדים של המדינה" אלא ה"הורים" שלה, והמדינה שייכת להם. שנית, לא מגיע לאזרחים (ובהקשר זה, לחרדים) שום דבר מיוחד מהמדינה והוא אינו מבטיח להם דבר. שלישית, כל חוק שיחוקק לא ייעשה עבור מגזר מסוים, אלא עבור כלל האזרחים. הקהל מביע עניין לשמוע למרות הפתיחה הלא שגרתית.
3. מבוא למודל הגיוס החדש (7:20 - 11:00)
לאחר מיפוי הנושאים המעניינים את המגזר החרדי (גיוס, חינוך ודיור), פייגלין מסביר את תפיסתו לגבי צה"ל. מכיוון שהמדינה שייכת לכולם, כולם צריכים להגן עליה. עם זאת, הוא מכיר בכך שישנם "עילויים" בלימוד תורה שצריכים לקבל פטור, בדיוק כפי שהמדינה פוטרת עילויים במתמטיקה או ספורטאים מצטיינים, אך מבהיר שמדובר באחוז זעום בלבד, ושאר הציבור יחויב להתגייס תחת מודל חדש לחלוטין שמטרתו ביטחון אמיתי ולא ריצוי פוליטי.
4. אימון בסיסי בן חודש לכולם (11:00 - 15:00)
מודל הגיוס המוצע קובע שכל הגברים היהודים יתגייסו לסדר גודל של חודש ימים בלבד של טירונות בסיסית (רובאי 2) – רק כדי ללמוד כיצד לתפעל נשק ולפגוע במטרה. האימון יוכל להתבצע גם בתנאים מותאמים לחרדים (למשל, ב"בין הזמנים" ועם משגיחי כשרות). לאחר מכן, החיילים ישתחררו, ייקחו את הנשק הביתה, וישובצו לכיתות כוננות (Standby squads) מקומיות באזור מגוריהם, כדוגמת כיתת הכוננות המוצלחת של פרופ' נדב לנסקי בקריית משה.
5. שימור הכוננות ובניית צבא הקבע (15:00 - 19:00)
הלקח המרכזי מאירועי השביעי באוקטובר הוא שחייבים מערך נרחב של הגנה אזרחית מקומית. כל אדם שעבר את חודש האימון יחויב בשבועיים מילואים בשנה לשמירת כשירות ויעמוד לרשות המדינה בשעת חירום אמיתית. מי שאינו רוצה להמשיך מעבר לכך – משוחרר. מי שיבחר להמשיך לשירות קרבי משמעותי יותר, יעשה זאת בתנאי צבא קבע (Career army) מקצועי, יקבל משכורת גבוהה, ציוד מתקדם, ותעדוף מובהק בלימודים אקדמיים, בשירות הציבורי, ובקבלת קרקעות.
6. כוח אדם, מוטיבציה וגיוס נשים (19:00 - 23:00)
הקהל תוהה האם מודל זה יספק מספיק לוחמים לצה"ל. פייגלין עונה שכן, מכיוון ש"אתוס הביטחון" עדיין חזק מאוד בישראל, ושילובו עם תגמול כלכלי הולם ימשוך מספיק מתנדבים, עד כדי כך שצה"ל יוכל לברור את המתאימים ביותר. באשר לנשים, גיוס החובה יבוטל לחלוטין. נשים יתגייסו רק על בסיס התנדבותי ורק אם הצבא זקוק להן, תוך שהוא מציין שישראל היא כיום מהמדינות הבודדות בעולם שמגייסות נשים בכפייה. הקהל שואל: "יהיה לה... יהיה בנפרד או שישים אותה מעורב?", ופייגלין מבהיר שמסגרות נפרדות לחרדים יורחבו בהתאם.
7. ניקוי הצבא מאג'נדות ושילוב בחברה (23:00 - 27:00)
פייגלין מצהיר כי בכוונתו לעקור מהצבא את כל התפיסות ה"פרוגרסיביות" שהשתרשו בו, שלטענתו מחקו את ערך הניצחון. בנוסף, הוא מסביר שהמודל של חודש טירונות אחד לכולם יפתור את הנתק החברתי בין חרדים לחילונים סביב שאלת הגיוס – שכן חרדי יוכל לענות בגאווה "התגייסתי לחודש ואני מחויל בשעת חירום", ובכך הוא עושה הרבה יותר מפוליטיקאים מסוימים שמטיפים נגד החרדים.
8. התנגדות אידיאולוגית למדינה (27:00 - 31:00)
חלק מהקהל מתעמת עם פייגלין על רקע אידיאולוגי עמוק. נשאלות השאלות: "מה פה זה נגמר או שיתחילו סנקציות?" וכן "למה אתה רוצה שיעמדו במדים? אני לא מכיר במדינה, אני לא מוכן ללבוש את המדים שלה". פייגלין משיב בנחרצות כי אין סנקציות, אך ככל שהמתנגד מסרב גם לאימון בסיסי של חודש להגנת חייו מטעמי אידיאולוגיה – עליו להיות מוכן לשבת בכלא. הוא משתף את סיפורו האישי כמי שישב בכלא על המרדה במהלך הפגנות נגד הסכמי אוסלו, כהוכחה לכך שעל ערכים משלמים מחיר.
9. נכונות לשלם מחיר והכרה בגבולות השכנוע (31:00 - 36:00)
הדיון מתלהט כאשר מהקהל נשאל: "אתה מגיע לשכנע?" פייגלין מודה שאינו כאן כדי לרצות אותם, אלא כדי להציג את האמת שלו. הוא מכבד כל אדם שמוכן לשלם מחיר על ערכיו (כולל שמאלנים המסרבים לשרת מעבר לקו הירוק ויושבים בכלא), אך מבהיר שבעוד שהמודל שלו פותר 99% מהבעיות הפרקטיות של חרדים (כשרות, נשים, ביטול זמן), הוא אינו מתיימר לפתור את הסוגיה הרעיונית של חרדים אנטי-ציוניים שאינם מכירים כלל במדינה.
10. מהפכת החינוך: שיטת השוברים (36:00 - 41:00)
פייגלין עובר לנושא החינוך וטוען, בהישען על הרמב"ם, שהאחריות לחינוך הילדים מוטלת על ההורים, בניגוד למצב בו המדינה מנכסת זאת לעצמה. הוא מצביע על כך שתקציב החינוך השנתי העצום (כ-100 מיליארד שקל) מתבזבז על מערכת מסורבלת עם תוצאות נמוכות. הפתרון הוא מעבר לשיטת השוברים (Vouchers): חלוקת רוב התקציב ישירות להורים באמצעות שובר חודשי (כ-3,000 ש"ח לילד), שאותו יוכלו לממש בכל מוסד חינוכי שיבחרו.
11. שוק חופשי תחרותי במערכת החינוך (41:00 - 45:00)
שיטת השוברים תייצר "ג'ונגל קפיטליסטי" (Free market) חיובי בחינוך. מוסדות החינוך יתחרו על התלמידים ועל השוברים שלהם. מורים טובים יוכלו להרוויח משכורות עתק (ברמת ההייטק), ובתי הספר ייאלצו להשתפר. פייגלין מדגיש שהשיטה לא נוצרה למען החרדים, אך בפועל הם יהיו המרוויחים העיקריים ממנה משום שיש להם הכי הרבה ילדים והחינוך עומד בראש סדר העדיפויות שלהם.
12. פיקוח ולימודי ליבה (45:00 - 48:00)
על רקע המודל החינוכי, נשאלות שאלות מהקהל: "מה עם לימודי ליבה?" ו-"מי יבנה כיתות? איזה כסף?" פייגלין מסביר כי כל הורה שירצה יקבל את השובר, ללא קשר לתוכן שיילמד, אך תהיה דרישת מינימום זעומה ביותר (כמו מתמטיקה בסיסית) רק כדי להבטיח מיומנויות קיום מינימליות. לגבי בינוי כיתות, הוא מסביר שברגע שהכסף יגיע ישירות לבתי הספר (דרך השוברים), יהיו להם מספיק משאבים עצמאיים כדי לשכור ולהקים מבנים.
13. משבר הדיור והמס הסמוי (48:00 - 52:00)
פייגלין עובר לנושא הדיור. הוא מסביר שכ-93% מהקרקעות בישראל שייכות למדינה ומנוהלות על ידי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י). מונופול זה שולט בהיצע ומקפיץ את מחירי הקרקע באופן מלאכותי. מכיוון שעלות הקרקע מהווה כ-50% ממחיר דירה חדשה, המדינה למעשה גובה "מס סמוי" אדיר מהאזרחים דרך הדיור, המהווה כרבע מהכנסותיה ממיסים עקיפים.
14. הפתרון לדיור: הפרטת הקרקעות והגרלות (52:00 - 56:00)
פייגלין חושף כי הציבור החרדי, שרוכש הכי הרבה דירות חדשות, הוא למעשה המממן הגדול ביותר של כלכלת המדינה דרך אותו "מס סמוי" שרמ"י גובה על הקרקעות. הפתרון של "זהות" הוא לקחת את משבצות הקרקע המיועדות לבנייה ולחלקן לאזרחי ישראל בטאבו, באמצעות הגרלות עם תעדוף (למשל, למקימי משפחה או ליוצאי צבא). הדבר יבטל את המונופול, ייצור שוק חופשי בקרקעות, ויחתוך את מחירי הדיור.
15. הסוגיה הדמוגרפית והערבים ביהודה ושומרון (56:00 - 1:00:00)
מהקהל עולה השאלה: "מה אתה עושה עם כל הערבים ביהודה ושומרון? כל ה-3 מיליון?" פייגלין מתקן את הנתונים וטוען שישנם רק 1.4 מיליון ערבים ביו"ש. תוכניתו כוללת פירוק הרשות הפלסטינית, איסוף נשקים, ועידוד הגירה באמצעות מנגנון של תגמולים כלכליים ומציאת מדינות יעד ("מקלות וגזרים"). מי שיבחר להישאר בנאמנות לא יקבל אזרחות, אלא תושבות קבע. במקביל, הוא מתכוון לשנות את חוק יסוד המדינה ל"ישראל – מדינת העם היהודי" בלבד.
16. פסיכולוגיית ההמונים: למה אנשים לא מקשיבים? (1:00:00 - 1:04:00)
נשאלת שאלה מקהל (תורגמה מאנגלית): "המסר כל כך פשוט, למה העם היהודי לא הולך אחרי זה?" פייגלין משיב תוך שהוא נשען על קריאתו בספר שמות – "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה". הוא מסביר שטבע האדם הוא להעדיף להישאר ב"אזור הנוחות" (Comfort zone) שלו, גם אם המציאות סביבו מסוכנת. הוא מזכיר היסטורית כיצד יהודים העדיפו להקשיב למרגיעים ערב השואה, מאשר לזאב ז'בוטינסקי שהזהיר מפני האסון, פשוט כי קשה להם לדמיין מציאות טובה יותר שדורשת שינוי תפיסתי עמוק.
17. שאלת בניין בית המקדש (1:04:00 - 1:08:00)
לקראת סיום, עולה מתוך הקהל השאלה: "יש אפשרות לבנות את בית המקדש?" פייגלין מתייחס לעניין באופן פרקטי: הוא אינו עוסק בנסתרות או בדיון התיאולוגי "האם הוא יירד מהשמיים או שניבנה אותו בעצמנו". תפקידנו, לדבריו, הוא לסלול את הדרך לבניין המקדש במעשים. הוא מציין את הוויכוחים ההלכתיים (ומזכיר פסיקות בנושא) אך קובע כי המעשה החשוב ביותר כיום הוא עצם העלייה להר והנוכחות היהודית בו.
18. עלייה להר הבית כהכשרת הלבבות (1:08:00 - 1:10:23)
פייגלין משתף מניסיונו האישי, כמי שעולה להר הבית (Temple Mount) כבר 30 שנה (על פי כל כללי ההלכה, בטבילה וללא נעלי עור). הוא מתאר כיצד בעבר עלו עמו בודדים, ואילו כיום מתאפשרת במקומות מסוימים בהר השתחוויה מלאה, דבר שלא ניתן להשוות את עוצמתו הרוחנית לשום דבר אחר. הוא מסיים באמירה שעלייה זו מכשירה את התודעה ואת הלבבות של הציבור הרחב לקראת בית המקדש, ולכך כולנו צריכים להיות שותפים.
(קרדיט לניק ישראלצ'יק בפורום רוטר)
https://rotter.net/forum/scoops1/951106.shtml#1
