שינוי בחברה החרדית. היא הייתה בין מקימות ארגון "לא תשתוק" ופעילויות נוספות נגד פגיעות מיניות בחברה החרדית, ופעילה
במוקדים נוספים לעידוד השתלבות, למשל, טקס יום הזיכרון החרדי.
"אני חרדית חדשה, אבל הכי בקצה הרצף", היא עונה כשהיא נשאלת
כיצד היא מגדירה את עצמה.
החיבור בין שני התחומים המרכזיים שבהם היא פעילה — המבנה
האוליגרכי החרדי והכשל בטיפול בפגיעות המיניות במגזר — הוא
ברור מאליו, מסבירה היילבורן, מניסיונה האישי. "היו מקרים שהכרתי
שנערה התלוננה על פדופיל מחסידות מסוימת שמטריד בנות.
כשנערה מהמשפחה שהגישה תלונה קיבלה פתאום מכתב ממוסד
הלימודים שלה שהיא לא יכולה להמשיך, בגלל איזה תירוץ, אתה כבר
מבין לבד מה קרה שם".
החוקר שעבד תחתיה על תיעוד רשת הקשרים מכיר היטב לא רק את
העולם החרדי אלא גם את גולת הכותרת — עולם הישיבות הליטאי.
נועם גולד הגיע לאוניברסיטת תל אביב אחרי שנים ארוכות שבהן למד
בישיבות הבולטות בחברה החרדית, פוניבז' וסלבודקה. אחרי 12 שנה
כאברך כולל, החליטו הוא ורעייתו לחתוך לכיוון אחר, וכיום הוא נע
ברצף בין זהות דתית־לאומית לחרדית.
גם הסיפור של גולד התחיל מזעם על החלטות שמתקבלות למעלה
בגלל מאבקים בין קבוצת כוח מעל ראשו. "יום אחד הודיעו לנו שלא
מקבלים את הבת שלי לגן העירוני", הוא מספר. "היום זה מצחיק, זה
נשמע כמו סיפור קפקאי — לא קיבלו את הבת שלי רק כי למדתי
בסלבודקה, ישיבה שקשורה לבית הדין של הרב קרליץ, בעוד שהרב
שהיה אחראי על הגן הזה היה שייך לקבוצה אחרת, של בית הדין של
הרב גרוס. הבנתי אז כמה כוח יש להנהגה, שיכולה לקבוע אם הבת
של תיכנס לגן. הרי לא הייתה שום סיבה אחרת להפלות אותי.
הרגשתי כאילו קיבלתי כאפה".
חוקר בכיר במעבדה, שלמעשה היה המניע שחולל את את כל הכיוון
המחקרי הזה, הוא אור רפל־קרויזר. אזכור השם קרויזר גורר לא מע
