| נשלח ב-11/3/2003 22:02 |
 |
| |
הדג המדבר - ניתוח אירוע
בספרו החשוב והמומלץ, "המדע נר בעלטה", ממליץ קרל סאגאן שכל אדם יחזיק ערכה של כלי ביקורת שכליים. בכלים אלו ישתמש בשעה שייתקל בטענות ובשמועות ובסיפורים כדי לשפוט על טיבם.
הספר אינו מצוי כרגע לפני כדי להעתיק את הכללים שלו, ואני מקווה לאתרו. אך הדוגמא הבאה עשויה לשמש יישום טוב לשיטתו.
(אני מבקש לסייג את המלצתי לספר מכך שסאגאן נוטה מדי להעריץ את הגישה המדעית. הוא עצמו מספר כיצד נתקף הערצה למדע בתערוכה מדעית שראה בימי ילדותו. אבל לא זה הנושא...)
הסיפור הוא כמובן הסיפור שהעסיק לאחרונה את הפורומים, על דג מדבר שהתגלה בחנות דגים בארה"ב. זו הגרסה של שאול שיף לסיפור (מתוך העתקה של גנדי בח"ח):
ומעשה שהיה כך היה. בניו-סקוויר, אזור חרדי בניו-יורק, פועלת חנות דגים כבר שנים רבות. בעל החנות, ר' זלמן רוזן, כבר 25 פלוס במקצוע הזה והוא מוכר וידוע כאיש ישר והגון, שומר תורה ומצוות שעושה מלאכתו נאמנה.
והנה ביום ג' פרשת משפטים ("שהזוהר הקדוש אומר על 'ואלה המשפטים': 'אלין אינון סדורין דגלגולתא, דינין דנשמתין, דאת דנו כל חד וחד לקבל עונשיה'"...) נקרא ר' זלמן לטלפון הנמצא בחדר פנימי יותר בחנות. בעודו משוחח עם מי ששוחח, "החל הפועל הגוי העובד בחנות ("כשמונה שנים, הוא בא מאקוואדור") לקרוא לי בקולי קולות שאבוא כי הדג מדבר. חשבתי שהוא נקלע להתקף של הזיות, דבר שמצוי מאוד בכמה ממדינות דרום-אמריקה. הפסקתי את שיחת הטלפון ונכנסתי לחנות למקום שבו מצויה בריכת הדגים.
אמרתי לעובד להתרחק, ואני רכנתי לעבר הדג, כי אחרי הכל אני מכיר את העובד שלי כאדם שפוי. התחלתי לשמוע קולות בכי מהדג. אני לא יודע אם זה היה מהראש או מהבטן. ואז פתאום הדג התחיל לדבר: "צריכים שמירה, הסוף בא". חשבתי שהוא מתכוון אלי ולקחתי את הסכין כדי לחתוך את הדג. ואז הדג אמר: "אני צריך תיקון והעתיד תלוי בתורה ותפילה". מרוב בהלה פצעתי את עצמי עם הסכין ודם רב החל זורם מידי וקראתי מיד ל"הצלה" לבוא ולטפל בי. תוך כדי כך ביקשתי מהגוי שישים את הדג בנפרד משאר הדגים ומה גם ששמעתי שהדג ממשיך לבכות. הגוי שהיה מבוהל מאוד החזיר את הדג למים והוא שוב התערבב עם הדגים האחרים, ואז החלטתי שאת כל הדגים אני נותן לסעודת שבת לאחד האדמו"רים, כדי שהדג יבוא על תיקונו".
עד כאן פחות או יותר דבריו של ר' זלמן ואתם יכולים לשמוע אותו בקולו באמצעות האתר ב"חדרי חרדים" באינטרנט עם קישור ל"קול השמחה".
כמובן שאני ער לעובדה שאנחנו בחודש אדר, ומי כמוני מכיר את "סיפורי האוטיסטים" "שיודעים את כל הש"ס בעל-פה והם בעלי חוש נבואי" וכיו"ב, הוכחתי לרבים שהכל עורבא פרח.
מכיוון שסרבתי לקנות את הסיפור הזה, עם כל הכבוד, טענו בפני כי גם עיתונאים שאינם שומרי מצוות השתכנעו שאין לזלזל סתם כך בסיפורו של ר' זלמן.
ובעל החנות אומר: "אם אתה מדבר ספניולית אז אתה יכול לדבר עם העובד שלי הגוי ותשאל אותו מה שאתה רוצה". בהאזנה לאתר "קול השמחה" ר' זלמן נשמע בהחלט אמין, אבל דווקא האמירה שלו, שהמקרה אירע בפרשת משפטים, שבה הזוהר מדבר על הגילגולים סתמה, לפחות אצלי, את הגולל על כל הסיפור הזה, ונמשיך לאכול "ברבורים ושלו ודגים" ללא כל חשש שישמיעו דברי נבואה.
ר' זלמן מוכר היטב בניו-סקוויר ומי שמעוניין להזמין אותו ל"מכונת אמת" הוא מצדו מוכן להיבדק וגם העובד מאקוואדור. מזל אדר דגים.
שאול שיף (הצופה)
הרעיון שלי, המבוסס על סאגאן, הוא שגם אם אנו מוכנים להודות בעובדות, יש לדקדק היטב במשמעות שאנו מייחסים להן.
למשל, אם לפנינו תופעה חריגה מגבולות הטבע המוכר לנו, האם המסקנה היא שהיהדות אמת, או להבדיל הנצרות, או האיסלם, או אמונה בחייזרים?
אני מעתיק את מה שכתבתי שם:
הבה נבחן את הסיפור, בהנחה שזה שהסיפור האותנטי.
מה בדיוק העובדות, ומה הפרשנות?
א. בעל החנות מוזעק על ידי עובד גוי, שחשוד על "הזיות", כדי לשמוע דג בוכה ומדבר.
יש לשים לב כי אם הדג דיבר עברית, הגוי לא יכול היה להבין במה מדובר (אבל אולי הוא הכיר את צלילי השפה העברית ממקום עבודתו).
ב. בעל החנות מגיע ושומע דג בוכה.
למרבה הצער, אין כאן תיאור של קולות הבכי.
ג. בעל החנות כה נבהל, עד שהוא חותך את עצמו. ואז הוא שומע עוד הרבה דברים.
אם אלו הדברים כפי שהיו, לא הייתי דוחה את התיאור, אך הייתי מציע פרשנות אחרת, בסגנון רציונליסטי. לאמור: בעל החנות הושפע מדברי הגוי שלו, ראה משהו שהפתיע אותו, חתך את עצמו, ומרוב התרגשות דמיין את השאר.
שימו לב, כי הדג חזר והתערבב עם הדגים האחרים, כך שכבר אי אפשר לזהותו. נדמה לי שראיתי באחד האשכולות כאן שהוא חולק לכל תושבי המקום. מחלוקת אחרונים במציאות? (זה ביטוי ישיבתי, שאני מקווה שהוא מובן מעצמו).
מי שדוחה את הפירוש הרציונליסטי, מוזמן לשקול פירושים תחליפיים אחרים:
א. בדג היתה מגולגלת נשמה, שהיתה לה זכות להתגלות לבעל החנות כדי להחזיר את עם ישראל בתשובה. למעשה, הדג היה צריך לעלות על שולחנו של אמנון יצחק, אבל פחדו שיחשבו שהוא המציא את הסיפור, אז שלחו את הדג לארה"ב.
ב. בדג היה דיבוק, של נשמה חוטאת שברחה מפני המזיקים שרדפו אחריה. הדג בכה מפני שעדיין כאב לו מהמכות שקיבל מהמזיקים. כשהדג ראה שבעל החנות בא עם סכין, הוא נבהל והחליט לספר סיפורים שיצילו את נפשו.
ג. הדג היה חייזר מאנדרומדה. הוא הגיע לכדור הארץ כדי לצפות בנעשה כאן. בטעות, החללית הבלתי נראית שלו נחתה בשכונה היהודית, ומכשיר התירגום האוטומטי שלו לימד אותו עברית. אבל הוא לא הבין כל כך טוב עברית, ולכן יצא לו מה שיצא. יצורים מאנדרומדה משמיעים קול בכי בשעה שהם צוחקים משמחה.
ד. הדג היה גילגול של יש"ו הנוצרי, שבא למות עוד פעם למען האנושות.
ה. הדג היה גילוי של המלאך גבריאל, שחזר וירד לאדמה כדי להיפגש עם מוחמד ולתת לו עוד פרק בקוראן, אבל בתור מלאך לא שם לב למעבר הזמן, והגיע באיחור של 1400 שנה, וגם לאיזור גיאוגרפי אחר.
והבוחר יבחר.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2011 15:22 |
|
| |
האשכול הזה מספיק גדול כדי להינעל.
המשכו יהיה באשכול הבא
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=24&topic_id=2918794
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2011 21:40 |
|
| |
מעניין, שהידיעות האלו וכאלו נמצאות בעיקר בעיתונים הקרובים להשקפות של החרדים החדשים המעורים בתרבות הישראלית לתפארת מדינת ישראל. כל הסיפורים על אדם פרטי היורדים לפרטים ולרכילות או אפילו למופתים כמו סיפור המכולת והממתקים שהתפרסם ביום ששי, מקורם בקול העיר, בחדרי חרדים, וכל מיני פלטפורמות שאימצו את הדרך הצהובה דוקא מהעיתונות הכללית. אפילו תמונות האדמורים [בקלקלתם] מקורם בעיתונות הזו. העיתונות השמרנית סובלת מהחסרונות שלה, אבל השפיכות דמים הצהובה מקורה בחרדיות החדשה. והמקום מספר אחד להשמצות שפיכות דמים והרס כבודם של בני אדם הוא הפורום בחדרי חרדים.
לאחרונה שמעתי סיפור בדיחה על משגיח בישיבה שההיה רגיל להאריך בתפילתו בבכיות, ופעם אחת יצא לו 'גשר' לברכת המזון, כך שמצא את עצמו צורח בקול רם 'ועל הבית הגדול והקדוש'... באמצע תפילת ערבית. כשהאשכול בחדרי חרדים תפס תאוצה, הוא התכונן לבריחה מהארץ, אבל כשהפקיד בדק את דרכונו, הוא הסתכל בשמו וחייך, אהה, אתה זה מהברכת המזון בחדרי חדרים? קח את הברכון / סליחה הדרכון, נסיעה טובה.. אז מצחיק מאד שבחדרי חרדים מפרסם את התוכחה של משי זהב כשהוא המקור של כל הטינופת העולמית ויורד לרמות שהצהובונים החילוניים לא חלמו עליהם, בקרוב נראה תמונות של עסקנים חרדים בקלקלתם...
*** נמחק חלק והוחלף חלק. האחריות לתוצאה הסופית המצונזרת היא אם כן על המוחק, הק' מ'
תוקן על ידי עצכח ב- 09/10/2011 15:04:25
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2011 17:00 |
|
| |
http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=31895
| בית הדין מכחיש • 'קפידא' על הירקן שנפטר? אפילו משל לא היה | | לפני שבועות אחדים נפטר בעל חנות ירקות מפורסמת בבני ברק • על-פי השמועה - שפורסה ללא בדיקה בכלי תקשורת מסוים - האיש סירב להגיע לדין תורה - ובעל 'שבט הלוי' הקפיד עליו • בית-הדין החליט לשים קץ לעוגמת-הנפש של המשפחה המתאבלת - והוציא הוכחשה גורפת • המסמך - בפנים |
בית דינו של הגר"ש ואזנר בבני ברק פרסם היום (ה) הכחשה על סיפור שפורסם באחרונה בכלי תקשורת, חרף העובדה כי אפילו משל לא היה.
הסיפור מתחיל לפני שבועות אחדים, עם פטירתו של בעל חנות ירקות מפורסמת במרכז העיר בני ברק.
שמועות רבות שהסתובבו בעיר ופורסמו ללא בדיקה בכלי תקשורת מסוים, טענו כי בעל החנות הסתכסך עם בעלי החנות הסמוכה.
האחרון פנה לגר"ש וואזנר - ובעל חנות הירקות, על פי השמועה, הוזמן לדין תורה בבית הדין של הגר"ש.
בעל החנות סירב להגיע. הגר"ש וואזנר התבטא נגדו, ולאחר יומיים נפטר הסוחר החרדי מה'קפידא' של בעל ה'שבט הלוי'.
היום (ה') מתברר כי לא היה ולא נברא.
בהבהרת בית הדין, שהגיעה לידי 'בחדרי חרדים', נכתב: "אודות מה שפורסם לאחרונה כאילו הוזמן בעל חנות ירקות בב"ב לבית דיננו לדין תורה וסרב להופיע, הננו להבהיר בזה שאדם זה מעולם לא הוזמן לבית הדין ולא סרב לבוא וכל הידיעה בשקר יסודה".
המודעה מתפרסמת ברחבי העיר בני ברק כדי למנוע את עוגמת הנפש של משפחתו של הנפטר.
עו"ד חזי שינלזון, המייצג את המשפחה לה שייכת חנות הירקות, אמר בתגובה ל'בחדרי חרדים': "הסיפור הוכחש מלכתחילה מביתו של הרב וואזנר, אך בגלל השמועות ופרסומו של הסיפור במקומות מסוימים הוחלט לפנות לבית הדין כדי לקבל הכחשה בכתב". |
| הכחשת בית הדין • צילום: בחדרי חרדים | 
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2011 00:34 |
|
| |
מיימוני ,בסיפא כתבת .והשאלה המתבקשת אם יש לרבנים כח וכו,
איך אתה מסביר את כל המימרות,נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות ,כשגגה היוצאת מפי השליט,ברית כרותה לשפתים,קללת חכם אפילו על חינם היא באה אצל אחיתופל,וכן כל הגמרות על איקפיד וכו,גם באלה שאלת את שאלת התמימים ,את השאלה המתבקשת ?אם התשובה היא ,לא מאמין ,אז ניחא,
צענע ,מכאן ראיה ,כששונאים לא בודקים,איפה ראית שהרב התפאר ?כמדומני שדוקא הרב וואזנר פארו עליו כי אינו רודף אחריו,
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2011 20:27 |
|
| |
מה שלי מפריע בכל הסיפור הזה. שקהל מאמינים מקבלים בהכנעה ובשביעת רצון גדולה את זה. כי רב זה או אחר ממית אדם, בגלל פגיעה בכבודו. כלומר המתת אדם קלה בעיינינים, כפי שהגמרא ביומא אומרת- שטומת כלים(כבוד הרב) היתה חמורה בעייניהם משפיכת דמים.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2011 19:47 |
|
| |
לי יש שאלה אחרת, בהנחה שהסיפור נכון פחות או יותר. למה כל פעם שה' עושה את שלו הוא צריך לעזרה מאיזה רב או צדיק.? הרי לפי הסיפור בעל החנות היה אדם אלים שאיים על שכניו בסכסוך. זה לא מספיק בשביל להיענש? ואם זה לא מספיק, איך הדיבור של הרב עושה את זה לכן מספיק?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2011 10:25 |
|
| |
"באופן עקרוני, ודאי שה' גומל לאיש כמפעלו,"
מה כל כך ודאי בזה?
האין עינינו רואות בדיוק את ההפך?
(ולא צריך להרחיק עד השואה)
ולגבי הסיפור עצמו
בושה וחרפה שגדול בישראל מתהדר ביכולות כאלו.
נראה אותו ביכולת להציל חיים ולא לזרוע מוות.(ברור מאליו שהמוות היה אקראי וההתפארות היא התפארות שווא אבל עצם העובדה של התפארות על מעשים כאלה תוך הסתמכות על מעשיות מדורות קודמים היא מקוממת.)
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2011 09:45 |
|
| |
בא ונניח שהכל אמת ויציב ונכון.
שאלה- האם אדם המסרב לבא לדין תורה- דינו מיתה? הרי אפילו סרוב- לא הוציאו נגדו.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2011 02:25 |
|
| |
ביליצר
ראשית, כדאי להעתיק את הסיפור לכאן, כי מי יודע אם ישרוד הלינק.
אני מסכם בקצרה:
יש (או היה) בעל חנות ירקות בבני ברק, שניסה להשתלט על חנותו של שכנו. הלה תבע אותו בבית הדין של הרב וואזנר, ובעל חנות הירקות סרב לבוא. אמר הרב וואזנר: אם אין דין למטה, יש דין למעלה.
לא יצא זמן רב ובעל חנות הירקות מת בפתאומיות. ולא זקן היה אלא בינוני.
בעלי האתר שאליו הפנית טוענים ששאלו את אחד הדיינים והלה אישר שאכן כך היה מעשה.
כן הביאו שהסיפור סופר לרב שטיינמן והוא התפעל ממנו רבות, ואף הזכיר סיפור המיוחס לרעק"א. לפי הסיפור חייב רבי עקיבא איגר בעל לגרש את אשתו, וכיון שהלה לא רצה, מת בחטף והשתחררה אשתו באופן השני הכתוב במשנה (אשה קונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל. או או).
מעתה, מה יש לנו לשאול:
א. האם המעשה היה כפי שמתואר כאן?
זה איני יודע. מידיעה אישית לא ודאית, שמעתי כי בעל חנות הירקות הלזה נחשב לאדם אלים וגם שמעתי מן השכן שהוא פוחד ממנו. לגבי השאר לא ידוע לי.
ב. האם המעשה יכול להיות? ודאי שכן. לפחות מי שמאמין בשכר ועונש והשגחה פרטית, ברור לו שיכולים להיות כאלו דברים ואכן יש.
ג. אם הסיפור הוא עובדתי, האם זה מוכיח שמה שקרה היה בהשגחה פרטית?
לצערי, לא. ראשית, אפשר שבעל חנות הירקות שמע על קללת הרב, נבהל ומת. (יש הסבר כזה למשל למותה של החשודה כסוטה. אלעס איז פסיכולגיע כמאמר רבנו סיינפלד). ועוד, שלפי מה שאמרו עליו, הסירוב לבוא לבית הדין היה יחסית קטן עליו, אלא שאני מדגיש שזה שמעתי ואיני יודע עובדות אלא שמועות.
ד. הנקודה הבעייתית ביותר היא שמקרים כאלו הם נדירים. ודאי ששום אדם אינו מסוגל לעשות את החשבון מה "מגיע" לאחר. אפילו לעצמו קשה לאדם לקבוע אם הוא צדיק או רשע. וה' מאריך אף אם גם גובה בסוף את החשבון.
מה שאני חושב על כך:
לא ברור אם הסיפור אמיתי. כפי שיכלו להמציאו, כך יכלו לספר ששאלו דיין. וגם אם שאלו, מי יודע אם הפרטים מדוייקים כפי ששמעו ממנו וכפי שסיפרו לו.
באופן עקרוני, ודאי שה' גומל לאיש כמפעלו, וראוי למהר ולעשות תשובה כל עוד זה אפשר.
והשאלה המתבקשת: אם כזה כוח יש ביד רבנים וצדיקים, מדוע אינם "מטפלים" בבעיות בוערות יותר, כמו האיומים של הטילים הנופלים על אחינו בדרום (יש שם אפילו חרדים משלנו... אם צריך כזה נימוק לזרזם).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2011 01:14 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2011 01:04 |
|
| |
יהי אור
הנושא של הרמב"ן ממש ראוי לאשכול נפרד.
אבל לגבי השאלה שלך, תשובה קלה מקומית.
טענת נגדי שאילו היה קורה שהרמב"ן היה מתנגד לספרים חיצוניים, ומזהה אותם כספרים כאלו, ודוחה אותם, אזי הייתי מבקר אותו על התכחשות לעובדות. (אני משער שכוונתך שמה שמוזכר בספרים אלו אמור להיות והרמב"ן, לפי המה היה קורה אילו, היה דוחה אותן).
קשה מאד לדון על בדיקת טענות של "אילו". אבל אני יכול לומר לך שאילו הרמב"ן היה לא מקבל את הטענה כי התורה מכילה את כל החכמות בתוכה, הייתי מרוצה יותר. זאת בגלל שאני מאמין שלא זה התוכן של התורה.
אבל הטענה הזו של הרמב"ן מתקשרת לכל תפיסתו היסודית של המציאות כציר שמחבר את האלוקים מלמעלה עם העולם מלמטה. (במידה שאני מבין את הרמב"ן, ויתכן שלא, נעזרתי מאד בספרו של הלברטל "על דרך האמת").
ושוב, כדי למנוע התחלת עיסוק ברמב"ן, כדאי מאד לפתוח אשכול עליו. לצערי אני מכירו מעט מכדי להתייחס. אם תרצה לפתוח עליו אשכול ועל גישתו, אשמח לקרוא וללמוד.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2011 00:58 |
|
| |
מיימוני
. מדוע קיבל הרמב"ן ספרים חיצוניים בתור מדרשים?
מדוע אילו הרמב"ן היה מתנגד לספרים חיצוניים אלו בתור עדות הסטורית, או מסירת דעה הסטורית. היית אתה מתלונן עליו על שהוא מתכחש לעובדות. ועכשיו שהוא כן קיבל אותם אתה מתלונן עליו ומסווג אותם [בלי מקור כלשהו מרז"ל וכדו'] כ"ספרים חיצוניים"?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2011 10:52 |
|
| |
שמעתי כי פעם שחקן כדורגל התלונן למאמן שלו שהוא לא מצליח להבקיע, אמר לו המאמן שיבדוק מיד את המזוזות. בדק ומצא כי המילה "ובשעריך" מחוקה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2011 06:13 |
|
| |
שמעתי כי פעם חסיד התלונן לרבי שלו שאשתו מעבידה אותו בפרך, אמר לו הרבי שיבדוק מיד את התפילין. בדק ומצא כי המילה "ואבדתם" כתובה "ועבדתם".
|
|
|
|
|
