| נשלח ב-16/3/2003 17:40 |
 |
| |
האם הדת בימינו הינה בצורתה האידיאלית?
האם הדת בימינו הינה בצורתה האידיאלית, או שאולי הדת נתקעה באיזה שרטון ונשארה תקועה שם, ובעצם אנו נמצאים מקיימים את החובות הדתיות שלא כמו "כוונת" המצווה? (אות צדי קמוצה, אות ואו סגולה)
אני אומר זאת כיוון שאני נתקל בלא מעט מצבים בין אישיים ובין כלליים-חברתיים, בהם הצורה שצריך לנהוג "לפי הדת", היא צורה בלתי מתקבלת על דעתו של כל אדם הגיוני.
ואולי תמיכה במה שאמרתי, היא אחד הפירושים שאני נזכר בו של הפסוק "הציבי לך ציונים" שקיום המצוות בזמן הזה (או בגלות?) הוא בבחינת ציונים, היינו 'תזכורות', ולא בגדר חובה.
האם מישהו מרגיש את שהעלתי כאן?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2009 20:58 |
|
| |
בעל
אני דיברתי על הגדרות חז"ל. סייגים מעצם הגדרתם אינם אותנטים אלא שומרים על האותנטי.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2009 08:12 |
|
| |
מישקולצר
האם קיום מצוות עם כל סייגי חז"ל יש בו מן האותנטיות?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2009 00:00 |
|
| |
עבורי שמירת תורה ומצוות במתכונתם המקורית והבסיסית היא נגיעה מתמשכת באותנטי ובניצחי ששכרם הפנימי רב מאד.
השאלה היא אם זה מה שהיא היתה גם עבור דורם של משה ויהושע.
אינני הולך למקוה כתחליף לטוש ולאמבטיה ("מה פתאום להצמד למקווה מים קדום, כאשר העולם השתנה?"-מאיר) אינני כותב סת"ם על קלף כתחליף להדפסה דיגיטלית ("מה פתאום לכתוב סת"ם על עור בהמה, כאשר יש כתב הרבה יותר יפה?"-מאיר) וגם אינני עושה זאת מתוך איזו שליחות לאומית לשימור תרבותי ( "ואולי, אולי יש איזשהו ענין לשמר איכשהו את התרבות העתיקה"-אריג) כל חיי חשתי ואני חש כך גם היום, גם לאחר שבגרתי השתלמתי בתרבות מערבית ואפילו נחשפתי לעצכח, ששמירת מצוות דאורייתא הם בבחינת ריטואל אלוקי שאין לו תחליף והשפעתו על האדם, אף שאינו מובן, קיים וחד משמעי.
נדמה לי, שעיון בטעמי המצוות, לפחות על פי דעת הרמב"ם, מביא למסקנא שריטואל אלוקי אינו יכול להיות לא מובן והוא אמור להיות זהה עם חכמת החיים ועידונם הטבעי. נראה לי ברור, שמקוואות באותו זמן היו בעצם בתי מרחץ. פשוטו של מקרא 'ורחץ במים' בעצם אומר במילים פשוטות: התרחץ היטב!.
לא! אינני קראי. אני חושב שזו היתה גם כוונת חכמים המקורית, לדון באופן האופטימלי שאליו כוונה התורה, מתוך תנאי החיים המקוריים באותה שעה. אני גם חושב שבמקור מנגנון ההתאמה לשינויים היה מפותח יותר או לפחות היה אמור להיות כך ורגליים לדבר שזה גם פעל זמן ארוך, לפחות עד ימי בית שני.
אני חוזר לשאלתי, האם אתה סבור ש'ריטואל אלוקי' שהיה מתחדש היום מהשמים, על ידי משה שבדור, לא היה נגזר מתרבות ההוה?
הדברים שנכתבו כאן ובמיוחד הדוגמא שהביא מאיר על סת"ם בקלף או דפוס,הזכירו לי במובן מה את חיבורו של וולטר בנימין האמנות בעידן השיעתוק הטכני. מרגע שהומצא הצילום איבדה האמנות במובן מסוים את מעמדה הפולחני והיא נגררת למחוזות טכניים והמוניים. בעיני גרירת ה"דאורייתא" אל מחוזות בעלי אוריינטציה אסטית,תועלתנית בעלי איצטלה מודרנית הם ביזוי הקודש.
אין לי ספק כלל ועיקר, וכן מפורש בגמרא ובראשונים, שהלכות כתיבת סת"ם נובעות מהצורך לכתוב כתב יפה ביותר. ברור שהטעם לכתיבה על קלף ובדיו, אינה ריטואל אלוקי שאינו מובן, אלא היא המקסימום של יופי הכתיבה שניתן היה להשיג אז.
מאיר
מצטער על התגובה המאוחרת.
אני אכתוב בכלליות את שאני מאמין בו וממנו יגזרו הפרטים.
כפי שכבר כתבתי אני מאמין כי קיום תורה ומצוות במובנם המקורי והאותנטי יש בו ענין בעל השפעה פנימית מעצבת על נפש האדם. נשאלת השאלה מהו המובן המקורי. על שאלה זו לא ניתן לענות תשובה אמפירית, מה שגורם לאחת מהשתיים או שאדם יפרש לפי ראות עיניו את מערכת הציוויים תחולתם ופרשנותם וכך נגיע למערך ציוויים שונה לחלוטין מהתרי"ג שאנו מכירים ומאופיו ובוודאי ממצוות דרבנן או שנסתמך על מסורת אבות ופרשנות חז"ל כמייצגת פרשנות אותנטית של דבר ה'. אני מעדיף את הדרך השניה.
באשר לדוגמאות הספצפיות שהעלת מקוה וכתיבת ספר תורה. אם כל ענין המקוה הוא רחצה מדוע צריך 40 סאה? ומה הפסול בשאובין? אפשר להתרחץ יופי גם ב 35 סאה מים מהדוד.
גם לענין ספר תורה אני מסכים אתך שניתן להראות מהלכות רבות שהמטרה לייצר כתב יפה אבל עדיין צריך כתב במשמעותו האמיתית וחק תוכות למרות שיכול להיות שייצר יופי של כתב עדיין אינו בבחינת כתב ואני מניח שניתן להביא לכך ראיות נוספות.
אני יודע שלא כולם בפורום מסכימים עם האמירה הבאה (במיוחד לא ירוחם) אבל אני באמת חושב שבכל הקשור למערך המשפטי ציוויי בתורה איננו יכולים ללמוד את התורה שבכתב אלא את חז"ל (בכל הקשור לחלק הספרותי\מוסרי שבלימוד התורה שבכתב הדברים מורכבים יותר)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2009 19:25 |
|
| |
באמת היו הקלות! הקלו על החרדים מלשרת בצבא.
הקלו על החרדים מלמלאות את חובתם המקובלת לחברה שהם חיים בה,
הקלו על ת"ח במיסים הקלו עליהם, בקבלת אבידתם ללא סימנים.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2009 17:44 |
|
| |
בטח שהיו גם הקלות. גם על זה אין שאלה בכלל.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2009 10:14 |
|
| |
ירוחם
לא ברור לך?
הכיוון הוא חד סטרי, ניתן להחמיר ואח"כ החומרא הופכת למנהג אבות שתוקפו כנדר, אבל קולא ניתנת רק ע"י פירצה שמתחילה מלמטה ואיכשהו מחלחלת למעלה.
לדוגמא, מי היה הראשון שהפסיק להתענות בה"ב?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2009 09:39 |
|
| |
א.ג.
ברור שהיו החמרות, מה השאלה בכלל.
זה באמת ברור- אבל מה שלא ברור מדוע לא היו גם הקלות????
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2009 23:21 |
|
| |
כל הויכוח על הפרטים אינו מקדם אותנו לשום מקום.
ברור שהיו החמרות, מה השאלה בכלל.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2009 20:40 |
|
| |
יקר
1) נדמה לך.
2) אף אחד לא נהג באירופה כשיעור חזו"א למרות שהצל"ח והגר"א סברו כך, ראה מאמרו של חיים סולובייצ'יק Rupture and Reconstruction
3) בדקו מדגמית, כפי שירולמיות וותיקות נוהגות עד היום.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2009 20:10 |
|
| |
יקיר
1. לא הבנתי מנא לך שבן קמצר היה כותב את ה' בתפלין ומזוזות על דרך שכתבה בס"ת? אז איך כתב???
ר' עובדיה מברטנורא מסכת יומא פרק ג משנה יא
על מעשה הכתב - קושר ד' קולמוסים בד' אצבעותיו, וכותב שם בן ד' אותיות כאחת:
2. איני צריך לקרא כל מה שעוסק בשיטת ביאת השמש של רבי יהודה- המתאימה לגילויו של קופרניקוס
3 לא! תפילת חובה אינה דבר רוחני, היא דבר מוחשי ומעשי ביותר, של חובת האדם- שקיבל על עצמו חובה זו.
4. אני לא כועס על אף אחד, אתה במקרה הבאת את ר' בצלאל, ולכן הזכרתי אותו, יש הרבה עוד רבים וטובים
בעייני לחיות עשרים וארבע שעות בחטא ,ולדעת שאתה חוטא, ולמרות זאת להמשיך לחטוא, אדם כזה הו לא בדיוק הדמות שאני צריך להתחשב בו, בעניני מצוות.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2009 19:13 |
|
| |
בעל
כן, אתה צודק,
1) ה'צניעות' היתה פעם ברמה גבוה משל עכשיו.
2) השיעור חזון איש הוא אמנם חידוש שלא נהגו על פיה באיירופה אלא לגבי מדידת גובה ומרחק, וזה ע"פ הנוב"י בצל"ח. אבל היה טיעון כנגד זה במשך הדורות, ואני חושב שהעבודה של הגר"ח נאה היא אמנם ראוי לשבח.
3) הקומרציה בענין התולעים הינה באמת חידוש מודרני, בעולם האיירופאי היתה האישה בודקת את החסא במשך שעות ארוכות. והרבה נמנעו מלאכול אותם כליל.
ירוחם
אמנם לא הבנתי את כל דבריך, ואנסה להשיב רק על כמה שהבנתי.
1) מנא לך שבן קמצר היה כותב את ה' בתפלין ומזוזות על דרך שכתבה בס"ת? האם אתה חושב שהרעיון מבר קמצר הוא החידוש שלך? זה נדפס במשניות על ידי חכמי ישראל!
2) האם עיינת בחידושי מהר"ם קזיס (גדול קדמון ספרדי) למס' שבת בסוגיית בין השמשות?
3) מה עם התפלת חובה - האם אינה דבר רוחני?
4) מדוע אתה כועס על השיטה מקובצת יותר מאשר על הרמב"ם עצמו? בהזדמנות אחרת אתה הרעשת יותר על היורדים מהארץ בשעה שאין יכולים לדור בתוכה, שעוברים על ההלכה המפורשת שאסור לצאת מן הארץ. והנה הרמב"ם - לדבריך - עבר בשאט נפש על "שתי" עבירות הכי חמורות שבדת (שלך), באשר ה"שיטה מקובצת" לא עבר רק על עבירה אחת. ומה עם הרדב"ז? אולי בשביל כן אתה פוסק כהמהר"ם אלשקר נגד הרדב"ז, בשביל שהאחרון עבר על אלו העבירות?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2009 12:36 |
|
| |
נראה שלא ממש הבנת את דבריי, אבל אין לי כעת זמן להסביר.
שא ברכה,
א"ג
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2009 12:28 |
|
| |
א.ג
לא ולא - השתמשי בטרמינולוגיה של תיקון האדם, אתה קובע שההלכה היא תיקון האדם, ועל זה כתבתי אםכך -היא נכשלה.
אני לא סבור שיש צורך לעסוק בצורה אובסיבית בתיקון האדם, איני סבור שזה מצליח, זה רק גורם לאדם העוסק בכך לתיסכולים מיותרים, שאין בהם כל תוהלת,
לפי דבריך האחרונים כל מה שהאורטודוקסיה רוצה היא לשמר, את המקורות-האנושיים העתיקים- לא השמימיים,
סיפורי ואגדות עם, הם שקובעים את הדרך, וצורת החיים של האדם, לפי שאיפותיך.
אתה מתיחס לדברי ומחשבות בני אדם , בהתיחסות של קדושה, אני לא! בשבילי בן אדם, הוא בן אדם,
ובכלל לא משנה אם הוא נולד לפני חמישים שנה מאה שנה או אלפיים שנה, הוא נמדד מה הוא אמר. מה הוא פעל. ולא מתי הוא חיי.
אין לי דרך חילופית, אני לא עוסק בזה, וזה לא בתחומי מומחיותי, אבל זה לא מונע ממני להתריע על מחדלים, מעשים והתהגויות פסולות.
לא צריך להיות ארכיטקט בשביל לראות שקירות הבנין עקומים, כפי שהגמרא מספרת
לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מטין ועומדין. (עקומים)
_________________
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 07/01/2009 12:46:27
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2009 12:03 |
|
| |
נכשלים??
נראה לי שיש לנו הבנה שונה בתכלית לגבי תיקון האדם, או שמא לגבי הצלחה מול כשלון.
נראה לי שאתה רוכש את מושגיך לגבי האדם המתוקן מתפיסות אוניברסליסטיות כאלה או אחרות (האדם המתוקן הוא מוסרי יותר בין אדם לחברו? פועל למען "צדק חברתי" ו"זכויות אדם" וכו' וכו'?).
מנקודת המבט ה"פנימית" של היהסדות המסורתית (והאורתודוקסית, המבקשת להמשיכה) האדם המתוקן הוא האדם השומר את ההלכה, בתוספת קצת "נשמה יתירה" שהוא אמור לקבל ממקורות אגדה, מוסר, חסידות וכד' - כל דור, כל עדה וכל יחיד על פי נטיותיהם. עד למשבר המודנה, רוב העם הלך בדרך זו, ולכן מבחינת הקריטריונים הפנימיים שלה - המסורת היהודית הצליחה (שוב, אינני דורש הצלחה ברמה אידיאלית, אלא אופטימלית), ואם מכאן ואילך מתחיל "כשלון" - הרי שהוא יותר באשמת העם מאשר באשמת היהדות.
ויורשה לי לשאול את כת"ר: מה בדיוק הדרך החילופית שלדידך הצליחה? הרי הדרך שאתה מציע היא דרך הרפורמה; האם שם ראית הצלחות מרשימות בתיקון האדם? האם האדם הרפורמי הממוצע מתוקן יותר מן הממוצע החילוני או הלא-יהודי? במה?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2009 11:47 |
|
| |
א.ג היקר
כשאני רוצה לשפץ את ביתי את מכוניתי או את בגדי, בדרך כלל אני פונה למומחים לדבר, אם כל הכבוד, לא אפנה למשפץ, לא מומחה, או שרכש את מומחיותו מדעתו הוא, ומשתמש בכלים לא יעילים, שבגלל חוסר ידע השתמשו בהם, תמיד אעדיף את הכלים והמומחים הטובים ביותר והיעילים ביותר.
לשיטתך-תכלית ההלכה היא תיקון האדם-היהודי.- באמת!!!- אלפיים שנה הוא לא מצליח לתקן, את האדם היהודי, אולי הדרך לא נכונה.???
לא הגיע הזמן לנסות דרך אחרת? מדוע להמשיך באותה שיטה, שלא צלחה? העובדה שעוד צריכים לתקן.
אתה הית משתמש באותם כלים לא מוצלחים, ובמומחיות של אותם אנשים הנכשלים כל כך הרבה זמן?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
