איסורי ריבית והרעיון שמאחוריהן

מסיבות שונות, איני מחזיק בכרטיסי אשראי מכל סוג.
כשאני נזקק לשירות המצריך שימוש בכרטיס אשראי, אני מבקש מחבר לשלם עבורי את התשלום ובמקביל, אני משלם לאותו חבר את מה שגבו ממנו.
לפני זמן מה הצטרכתי את העזרה הזו, וביקשתי להשתמש בכרטיס של אותו חבר.
לאחר שגבו ממנו כל תשלום, שאלתי אותו כמה כסף גבו ממנו כדי שאחזיר לו את הכסף.
את סכום הקרן ידעתי, אבל גבו ממנו גם ריבית, ושאלתיו כמה רבית גבו ממנו כדי שאחזיר לו את הסכום כדי שלא יהיה מצב שהוא עושה לי טובה ומפסיד כסף בגלל זאת.
תשובתו היתה שלא אחזיר לו את סכומי הריבית שגבו ממנו משום החשש שיש בכך איסור ריבית.

עניתי, שבעצם אני לא משלם לו שום ריבית, כי מבחינת הקשר ביני לבינו, אני רק מפצה אותו על כל סכום שהוא, שהפסיד בגלל הטובה שעשה לי, ומבחינתנו זה לא צריך להיחשב ריבית, כי הוא לא מרויח מכך כלום, אלא זה פיצוי על חסרון הכיס שנגרם לו עקב הטובה שעשה לי.
הוא לא הסכים, והתעקש שלא לקבל.
החלטנו לשאול רב.
שאלתי רב ידוע ומוכר היטב בציבוריות הישראלית, ולהפתעתי הרבה, אף הרב אמר כדברי אותו חבר, שאסור לו לקחת החזר המקביל לסכום הריבית, מפני איסור ריבית.
טוב, לא היתה לי ברירה אלא "לגרום" לו הפסד של הסכום שגבו ממנו כריבית.
בלבי, לא יכולתי להסכים לדברי הרב, ואני מתעקש על כך שאין ביני לבין החבר בעל כרטיס האשראי שום איסורי ריבית, אלא שכל מה שאני משלם לו: הקרן + "הריבית", הם מבחינתנו פיצוי על חסרון הכיס שנגרם לו עקב הטובה שעשה לי, ואין הצדקה לכך שזה ייחשב ריבית, וגם אין הצדקה שהוא יפסיד כסף בגלל שעשה טובה למישהו.
אשמח מאוד לשמוע את דעתכם.
תודה


תוקן על ידי - רונןעבאדי - 3/18/2003 6:22:16 AM

תוקן על ידי - רונןעבאדי - 3/18/2003 6:45:01 AM

בעולם העתיק הכלכלה היתה בעיקרה חקלאית, היחידות הכלכליות היו קטנות והמחזורים הכספיים היו נמוכים. בצורת גרמה נזק קשה כמעט לכולם - לווים ומלווים. המלחמות היו מרובות ואכיפת החוק היתה ספוראדית. מסיבות אלה היה הסיכון שלקח המלווה על עצמו גבוה ועל כן היה עליו לגבות רבית גבוהה שזכתה לכינוי הגנאי נשך. כאשר הלווה מצא את עצמו בקשיים בגלל בצורת, מזיקים חקלאיים, מלחמה וכו' הוא דחה את ההחזר ואז צמח החוב וגרם לעיתים קרובות לפשיטת רגל. על רקע זה התפתחו החוקים נגד רבית, לא רק ביהדות.

כשהכלכלה התפתחה נעשה הסיכון של המלווה נמוך יותר וחשיבות הרבית לצמיחה במשק עלתה. אבותינו באירופה בלטו בתחום חשוב זה של הלוואות בריבית שממנו התפתחו הבנקים. כיום הריבית נמוכה הרבה יותר מאשר בעבר כי הכלכה מגוונת יותר ופחות מסוכנת. הבנקים מפחיתים סיכונים ע"י פיזור ההלוואות שהם נותנים בענפים כלכליים שונים. תחרות משוכללת בין הבנקים תורמת גם היא להפחתת הריבית. גם כיום תיתכן ריבית הרסנית, אבל הרבה פחות מאשר בעבר.

מכל אלה עולה לדעתי שהמחשבות על חיים ללא ריבית הן אשליות. כלכלה עכשווית לא תתקיים יום אחד ללא שוק אשראי משוכלל, והקצאת כספים על פי מחיר הכסף היא ליבו של שוק זה.

_________________

אראל,

הדוגמה של ירוחם היא כדבריו מעמיקה. היא מראה שמבחינה כלכלית הלוואה בריבית דומה להשכרה ושהשכרה יכולה לשמש תחליף להלוואה בריבית עבור מי שאינו מכיר בהיתר עיסקה.

אבל יש הבדל והוא שהעיסקה של השכרה דורשת מיומנות - בחירת הדירה, אחזקתה, מציאת דייר וכיו"ב. אם אין לי הידע הדרוש לעיסקה כזו או נכונות לסיכון שכרוך בה אעדיף להפקיד את הכסף בבנק ולגבות את הריבית. יתכן שלבנק יש הידע הדרוש לעסקה כזו והוא יעשה אותה בעצמו או ילווה את הכסף למי שמיומן בה. זו הדגמה לתפקיד המרכזי שיש לריבית בכלכלה של היום (הרבה יותר מאשר בעולם העתיק).

_________________

רציתי להביע את דעתי אך כבר קדמוני פרים ופרות וותיקים .....

למעוניינים עיינו במאמרים הבאים:

האחד קצר יחסית והשני ארוך יותר ושניהם עוסקים בריבית, היתר עיסקא וצרות אחרות....

ולקוראים ינעם....

http://www.mishpat.ac.il/objects/ktav4-4.pdf

http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/26-2.htm אין כמו עפולה בלילות....

עדיין יש אנשים שמשקיעים במניות למרות הסיכון שבכך, ואף מרוויחים רווחים נאים. מי שיש לו ראש יזמי וכמה מיליונים מיותרים, יכול לקחת את הרעיון שלי ולהקים "בורסה של אנשים", ועם ניהול נכון, אולי הוא אפילו ירוויח. לא צריך לשלם לי תמלוגים...

אראל
יפה הרעיון של הנפקת מניות, אכן ענין עירוב והכנסת כל עסקי הלוה הקיימים במציאות ואלו שאינם קיימים, נועדו כדי לספק כיסוי למקרה שברור שהיה הפסד, אז המלוה מוכרח להשתתף בו, לכן כיון שלעולם לא ניתן להוכיח כי הלוה הפסיד בכל המכלול, לא מסתכן המלוה.
ענין המחיר הקבוע הוא הלוז של הענין, אין זה אילוץ אלא זה המאלץ של כל ההסכם,
כפי שביארתי לעיל, המלוים לא חפצו בסיכון כספם או גובה הרווח בשום סיטואציה ולכך נועד כל הניסוח המפותל של חובת ההוכחה ודמי ההתפשרות כדי לקבע את הענין.
כעת אתה רוצה להצמיד את הרווח של המלוה למציאות של רווח והפסד של הלוה, משל אילו היית תמה מדוע לא יחדלו מכתיבת פרוזבול ויתחילו להשמיט חובות אחת לשבע שנים כצו התורה.   מאיר

מו"ל
הגדרת ריבית כ"כסף חינם"  היא הגדרה בעייתית .שכן גם דמי שכירות אינם בהכרח דמי שימוש במושכר
אלא במידה מסויימת תשלום עבור ויתור והמנעות המשכיר משימוש בנכס לצרכיו שלו לתקופה מוגבלת
ולעניין זה קשה להבדיל בין נכס ששמו "ממון" לבין כל נכס אחר

תוקן על ידי - לונלי_דאב - 03/04/2006 20:15:15 תוקן על ידי - לונלי_דאב - 03/04/2006 20:22:03

לובלי,
כזכור לי, הכוונה היא שהשחיקה גורמת לכך שדמי השכירות אינם נחשבים כסף חינם ונשיכה. 
אולי משום שהשחיקה קשה למדידה, או שאין צורך במדידתה ודי שהיא קיימת.
ומ"מ עובדה היא שאנשים שסולדים נפשית מריבית אינם סולדים משכירות. פוק חזי.

מו"ל
אם הבנתי כראוי את טיעונך,אזי בנקודה בה יחרגו דמי השכירות משווי השחיקה (ההשחתה)יחשבו ריבית

רבים סבורים כי החילוק בין השכרה להלוואה בריבית הוא פילוסופי (ממון כממון ושווי ולא כחפץ).
אבל מעיון בראשונים משמע בהחילוק פשוט יותר - השכרת חפץ כרוכה בהשחתתו המסויימת, ועל כן מוצדקים דמי השכירות. וזכורני שכתבו אחרונים שגם שכירות דוגמת מילוה, כגון שמקבל עליו אחריות להחזיר את החפץ בצורה מושלמת ללא כל פטורים, גם בזה יהיה איסור ריבית.

אראל.
רעיון מעניין, אבל לא מעשי . הבנקים לא חתמו ולא יחתמו על הסכם מעין זה .עדיין איסור הריבית נשאר בעינו.
זה מזכיר לי כשבחור צעיר חדור אהבת הזולת,עם הרעיון הקומונוסטי. פנה לחברו המבוגר  ושטח לפניו את הרעיון. כי העשירים יתחלקו עם כספם עם העניים ויהיה שויון וצדק. התלהב החבר רעיון כביר- בא נבצע
את זה מיד. אני אשכנע את העניים לקחת. ואתה תשכנע את העשירים לתת.