| נשלח ב-27/3/2003 03:17 |
 |
| |
''הסכמות'' תחליף לביקורת ספרים?
לפני כמספר חדשים נקלעתי לתומי באחד הפורומים הסמוכים לדיון סוער שנסב על ספרים היוצאים לאור במגזר החרדי ועל ביקורת ספרים. אחת המשתתפות הדהימה אותי בתובנה הבאה (אני מצטט מהזכרון): ''הסכמות הם התחליף החרדי לביקורת ספרים''. בדיון אחר בו הפניתי את תשומת ליבה לביקורת ספרותית על ידי האדמו''ר מנובומינסק על ספר הגר''א (אי''ה בזמן הקרוב תתפרסם כאן ביקורת נוספת על ספר עילג ומלא סתירות זה), הצהירה בפני הנ''ל כי ''הרבנית… המליצה לי על ספר זה ועבורי זה מספיק''. (מדוע להשקיע זמן בקליטת ועיבוד האינפורמציה? מדוע לא לבקש מהרבנית סיכום?). בדיון על ספריו של פרופ' ליבוביץ הכריזה הנ''ל ''כי העובדה שלספריו אין הסכמה אומרת דרשני''. בקראי את דבריה, נזכרתי במה שאמר חכם אחד על כי ראש ממשלתנו בעבר בנימין נתניהו אכן קורא ספרים רבים, אבל הוא עושה זאת בכדי לאשש את קביעותיו הקדומות ולא על מנת ללמוד מהם.
היודע דבר וחצי דבר על ביקורת ספרים, יודע כי ביקורת הספרים היא חלק אינטגרלי מתהליך היצירה.
כל הקורא את ביקורות הספרים בניו יורק ריוויו אוף בוקס ובניו רפובליק, ימצא ביקורות חתך המשתרעות על עשרה עמודים והסוקרות 5-6 ספרים העוסקים באותו נושא. לעיתים עדיף לקרוא את הביקורות מאשר את הספרים עצמם - צו לעקען די פינגער!!!! (בישיבה היינו קוראים את הביקורות הללו לפני פגישות בשביל להישמע אינטלגנטואלים - אשתי שמטה את לסתה שפצחתי בהרצאה על Feminist Jurisprudence, בה סכמתי את כל השיטות, הקשתי קושיות, וחלקתי בהם צווי דינים – יום אחד לאחר נישואינו בעיצומה של התקפת יצר הקינון אשתי השליכה את הקלסר בו שמרתי את ביקורות הספרים ומאז אני דומה לשמשון הגיבער עם קרחת).
לצערי, הקביעה כי ''הסכמות הם תחליף לביקורת ספרים'' משקפת הלך רוח שהשתרש בציבור החרדי.
בעוד שבעבר הסכמות היוו ''מיני ביקורת ספרים'' וכללו הערות רבות, הרי שרובם של ההסכמות הפירחוניות בעת האחרונה עניינם בהאדרת שם המחבר ותו לא. מחברים רבים אף מרחיקים לכת ומדפיסים בקדמת הספר הסכמה שנתנה לפני 35 שנים ע''י ראש הישיבה של המחבר על קונטרס חידושים חמוד על המסכת הנלמדת בישיבה קטנה – ואשר נועד להפצה בקרב הדודות.
יותר מכל אני אוהב את החנחונים המתקתקים עם הכותרת ''ברכת אב''.
בעוד שבעבר היה ניתן לקרוא בקורת ספרים תורנית ראויה לשמה (הרב זוין, המעין, ועוד), הרי שהחנופה המרוחה במדור סקירת הספרים של יתד נאמן אין לה דבר וחצי דבר עם ביקורת ספרים. מידידי העוסקים בענף ההוצאה לאור למדתי כי ראוי למדור הנ''ל להיקרא ''אתנן זונה ומחיר כלב'' שכן נוהגין המחברים דמתא לשקול זהובים ביד הסוקרים.
אשמח לשמוע את דעתם המלומדת של חברי הפורום על תפקידה של ביקורת הספרות ועל הסיבות להיעדרותה.
בנוסף, אודה להיסטוריונים שביניכם באם תסקרו בקצרה את תולדות ''ההסכמות'' בספרות התורנית
תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 3/27/2003 3:26:22 AM
תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 3/27/2003 3:29:30 AM
תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 3/27/2003 10:21:48 AM
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2003 07:08 |
|
| |
Frummie! Well done
מדובר בביקורת ספרים חדשים או גם בביקור ספרים ישנים?
חבר טען אלי בהודעה אישית שברגע שספר הפך לקלאסיקה, הוא כבר אינו מועמד לביקורת אלא ללימוד ועיון, ולו רק בגלל מעמדו.
אני חושב דווקא להיפך שספר כזה זקוק תמיד לביקור חוזר לפי התקדמות הקוראים. זה גם כן ייחודו של הפורום כפי שהדגיש משה גרוס - להציל מזרם השגעון!
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2003 04:55 |
|
| |
אם אין דעת הבדלה מנין?
I think the above phrase sums up the problem with criticism in the chareidi world. In a society where the critical faculty is actively eradicated from the entire education system how do you expect criticism to thrive? We are talking about a group that often can barely distinguish fact from opinion, never mind form a critical opinion.
In the western world criticism forms an important part of the discourse that is an integral part of society. Western societies thrive on a constant flow of ideas. These ideas are expressed in the arts, in philosphy, in law, in politics and in all other walks of life. Criticism, whether in the performing or visual arts, in music or books, in food or wine are there to challenge, to put forward a point of view and often to offer a general critique of the subject matter. It is no coincidence that some of the best prose often appear in reviews.
Compare this to chareidi society where there is no flow because there are no ideas, where thinking is not merely stagnant but it hardly exists,where little value is accorded to good writing, where 'quality' is a word associated with the number of supportive rabbis, and you begin to understand the extent of the problem.
This is not limited to religious books where one could argue that the reticence to criticise is out of respect for the subject. Take the music scene where new trash floods the market on an almost daily basis and every single one is hailed a masterpiece. Ditto for story books pouring out of the myriad chareidi presses.
To see how good we might be at criticism it is worth taking a look at areas where criticism is traditionally permitted.o
Chidushei Torah: I recall in yeshive ketane how we would cherish reading Ibn Ezra's barbed comments on the Kalir and others, the Yam Shel Shlomo's retort and general polemics that spill out in the responsa.
Nowadays, criticism in yeshivos is limited to constructing pseudo chidushim to 'farentfer' questions that never existed.
o(Shiurim of reb berl povarsky are a good example)
They are only concerned with what did this or that rav say with little debate as to why he said it, and God forbid debating how could he say it.
The second area where criticism is a 'mitsve' is of the 'enemies'. I hardly need say much other than it shows how unable they are to engage in debate and rational argument, and criticism is almost exclusively rants and often of a personal nature.
As an excercise to discover the difficulties, try writing a review of Kehilas Yaakov... o
תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 3/31/2003 12:43:20 AM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 16:29 |
|
| |
A learned friend has send me the following comment
ההכמות על ספרים נולדו עם הופעת הדפוס. הספר הראשון שזכה להסכמות הוא בפר האגור לרבי יעקב לנדוי תלמיד המהרי"ל שנדפס בנאפולי בשנת ר"ן. ושם מספר הסכמות המעידות על מהות וטיב הספר.
הסכמה הראשונה שבה יש איסור וחרם על הדפסת הספר, ובהסכמה זו נולדה "זכיות היוצרים" היהודי, היא על ספרי ר' אליהו בחור המדקדק הנודע מווינציה, בשנת רע"ט.
בשנת שי"ד הופיע בוונציה תקנה בונציה שאאסור להדפיס ספר בלי הסכמה.
מדוע נולדו "ההסכמות" עם הופעת הדפוס? השערות שונות נאמרו בדבר. יש שטענו שהושפעו מהנצרות שבזמן הופעת הדפוס לא הורשו להדפיס שום ספר בלי רשות האפיפיור, אך מסתבר יותר, שיוקר הדפוס גרם לכך. המדפיסים רצו "בלורב" טוב בכדי להיות בטוח שיקפצו הקונים לספריהם שהדפסתם עלו ביוקר.
_______________
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 14:03 |
|
| |
סקירה יפה ומעניינת
לפעמים מחירה של ביקורת היא חיסול המחבר .
מחיר כבד יותר מעוד ספר גרוע .
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 13:21 |
|
| |
הרב ש. סלומון
א. אינני מבין מה המקום לסלידה מ"בקורות הספרים" שביתד והמודיע - האם ממודעות הצבע - "בנק X הטוב ביותר", או "תוכנית חסכון X בדיוק עבורך"... אנו סולדים? לא! זוהי מודעת פרסומת כפשוטה!
כל בקורות [קרי: הערכות] הספרים, הם מודעות (בתשלום בדרך כלל), על יציאתו של ספר פלוני לאור. כתבות אלו נכתבות ונמסרות על ידי המפרסם בעצמו - (ושינויי הסגנון בין המודעות יעידו!). [כותב השורות אומר זאת מידיעה אישית - כאשר הוא עצמו נזקק פעם לפרסם ספר].
ניתן לומר, ש"בקורות" הספרים, הקדימו בשנים רבות את מה שנקרא כיום "מדור אינפורמטיבי" - פרסומת מסחרית הניתנת במסווה של ידיעה חדשותית.
ב. העובדה שחוששים בציבור החרדי להעביר בקורות נובעת מכך, שכל דבר (ספר, אישיות וכד') שנמתחה עליו פעם איזושהי בקורת - מסומן כדבר פסול שלא יבוא בקהל לעולם.
(אינני יודע מה גרם למה - האם העובדה שהציבור לא רגיל בבקורת, גרמה לו לכך שכאשר יש בקורת הדבר נפסל. או העובדה שכל דבר שיש עליו בקורת נפסל - גרם למניעת הבקורות.)
[כותב השורות התבקש פעם לכתוב מאמר בקורת - כלומר, הערכה, על ספר. בתוך המאמר - שכלל לשונות שבח והערכה רבים ( - כמנהג המקום...) שולבה איזו הערת ביקורת קלה - כשנודע הדבר למחבר, קיבל הכותב שיחת טלפון בהולה, בבקשה ובתחנונים להסיר את הערה...]
לא ראיתי את בקורות הספרים שבעתון הארץ. אבל כמובן שהמטרה של הבקורת צריכה להיות אחת: שכל מוציא ספר לאור, יחשוב פעמיים לפני שהוא מוציא את הספר! אם הוא יקרא בקורות על שגיאות כתיב רבות מדי בספרים - הוא ידע שספרו גם הוא עלול לעמוד בפני אותה בקורת - והוא יגיה שוב ושוב את ספרו! אם תבוא בקורת על ספר שאינו מדייק בציטוטים, או שאינו מציין מקורות - מחברי הספרים הבאים אחריו יזהרו יותר בענין.
עצם העובדה, שכל מחבר יודע שספרו עלול לספוג בקורת ציבורית, תביא את ציבור המחברים לשימת לב ורצינות יתירה למקצועם!
זו - ורק זו - מטרת בקורות הספרים.
ג. יתירה מזאת, אילו "בקורת ספרים" היתה פעילה כראוי בציבור החרדי, היא היתה ממלאת את מטרת ההסכמות (שלא קיימת כיום) - בקורת היא ההסכמה הטובה ביותר.
ד. מתוך קריינא דאגרתא (הרב יעקב ישראל קנייבסקי - הסטייפלר) (ח"א עמ' שטו - העתק מתוך ספרו "חיי עולם"): ואפי' חיבור שיש עליו הסכמות מחכמי התורה, אין זאת אומרת כלל על הגינות הוראות החיבור כידוע, ואין רצוני להאריך רק אעתיק מש"כ הגאון מהרש"ם ז"ל בתשובותיו ח"א סי' ק"ט וז"ל - הן נשלח אלי ספר כו' וגם אני הסכמתי עליו בראותי אפס קצהו כו' וכאשר עיינתי ראיתי כי כל רוח דעת אין בקרבו.
ה. רצ"ב מאמר בענין ההסכמות לספרים, מתוך עלון "ספרא" (גליון 5 - תמוז תשס"א) [מעלון זה יצאו לאור רק 13 גליונות החל בחודש אדר תשס"א עד ניסן תשס"ב]:
למה נקרא שמם "הסכמות"?
בניגוד למה שמקובל לחשוב, שהמושג "הסכמה" לספר, מתקשר עם הסכמה ורשות - כלומר שרבנים עברו על הספר ומעידים כי ספר זה ראוי והם מרשים ומסכימים להדפיסו - מעיון ב"הסכמות" קדומות, מתקבלת תמונה אחרת לגמרי.
"הסכמה" היא לשון של חרם, כמו שאנו אומרים ב"התרת נדרים" בערב ר"ה - "...כי יראתי פן אכשל ונלכדתי ח"ו בעון נדרים ושבועות ונזירות וחרמות ואיסורין וקונומות והסכמות"...
"ההסכמות" הקדומות כללו בתוכם איסור וחרם כלומר "הסכמה" לבל ידפיסו ספר זה ללא רשות המחבר / המו"ל. וכזה הוא לשון הפוסקים: "וע' בתשובת תפארת צבי חי"ד סי' ס"ב בשם הגאון מהר"ר מרדכי בנעט ז"ל שכתב ע"ד הסכמות שנותנים רבנים על הדפסת ספרים שלא ידפיס עוד אחר ספר זה..." (פתחי תשובה יו"ד רל"ו א).
- - -
ברבות הימים קיבל המושג "הסכמה" את המשמעות לה רגילים לתת היום - כלומר, הסכמה ורשות להדפיס את הספר.
משמעות נתינת הסכמות היתה לבקר בין טוב לרע, וכמו שכתב החתם סופר בתשובותיו (ח"ה חו"מ סי' מ"א): ...ותמהתי מאוד בראותי שמרצונו יתבטל מנהג נטילת ההסכמה חלילה לו מחדול ליתן הסכמה אפי' על הדפסת ספר ישן נושן ודבר שנצטער בו אותו צדיק כי מיום שזלזלו בנטילת הסכמה רבו ספרי מירוס בישראל ומדפיסי ספרי' חדשים וקורא להם בשם ראשונים אבל ברוך ד' כי עדיין יש ויש יראי ד' שאינם לוקחי' ספר חדש אם לא יראו הסכמה מרב בדוק ביראת ד'...
- - -
רבוי הספרים ובעקבותיו ריבוי ההסכמות, הביא להכתרת רבים מגדולי ישראל בתואר "שר המסכים" (על משקל שר המשקים), זאת לרגל התנוססות הסכמותיהם על ספרים רבים, מהבולטים שבהם ניתן לציין את רבי יוסף שאול נתנזון ורבי אפרים זלמן מרגליות - מגדולי רבני גלציה, בתקופה מאוחרת יותר את האחים רבי בצלאל ורבי שלמה הכהן מווילנא, וכן את רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנא. ועוד ועוד.
מאידך היו בכל התקופות גדולי תורה שמיעטו לתת הסכמות (הגר"א מוילנא למשל, נתן רק שתי הסכמות), והיו אף שנמנעו מלתת הסכמות כלל - כל אחד וסיבתו הוא.
- - -
ההסכמות כיום אם כדמותם בעבר הרחוק ואם בצלמם בעבר היותר קרוב, כמעט ונעלמו מהאופק. כיום רוב ההסכמות נושאות יותר אופי של "מכתב ברכה" וכדו'.
- - -
הסכמה יקרה...
כאשר יצא הספר מאורות נתן על האיסור להשתמש בחשמל בשבת, בא המחבר לבקש הסכמה ממרן ( - רבי דוב בעריש וידנפלד, גאב"ד טשיבין), אמר לו מרן, "איך אוכל לתת הסכמה על ספר זה האוסר, כאשר אני בעצמי משתמש בחשמל. וסידר רבינו לעצמו בטריות [מצברים] ואח"כ כתב לו הסכמה על הספר. ואמר שזוהי הסכמה יקרה שעלתה מאתיים ל"י... (בצלו חמדתי)
סוף ציטוט.
ו. ראה עוד: שינויים בהסכמות. אלבוים אבישי. המעין, תשרי תשנ"ח. הסכמות לספרי קודש בדורנו. אהרן ארנד. עלי ספר, יח, תשנ"ה - ו.
כמו"כ קראתי באיזה מקום תיאור על "הסכמות" בנות ימינו, איך שנותן ההסכמה עצמו כותב - שאינו נותן הסכמה, וכו' וכו' - והמחבר מציב את המכתב בראש ספרו תחת הכותרת "הסכמת" הגאון.... נשמט ממני מקור התיאור הנ"ל.
ז. "עשירים אנחנו במבקרים" זהו לשונו של החזון איש באגרותיו (ח"ג אגרת קפט). ל"מבינים" בסגנון, אולי יש בו קצת פלפל - אבל הוא רחוק מאוד מסגנונו של ר' יצחק הוטנר. למשל - המילה "לימודיות" היא סגנון מובהק של החזו"א.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2003 23:35 |
|
| |
המשך ההסכמה:
... ובידעי את מיעוט ערכי לא אזרתי עוז בנפשי להסכים לחיבור זה שאין אני אפילו ככלב המלקק מן הים וקטנם של המחברים שליט"א עבים ממתני, מכל מקום מסרבים לקטן ואין מסרבים לגדול וחזקה עלי בקשתם של המחברים.
לכן לא באתי ח"ו להסכים להם כי מי אשר יבוא אחר המלך. אלא באתי להודיע שבחם של חברים שלא הוציאו תחת ידם דבר שאינו מתוקן אלא הכל תקנו יפה בעטם, עט מהיר מושכים בשבט סופר ויושבי על מדין. תלמידי חכמים שתוכם כברם וראויים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון.
והיות והוצאות הדפוס רבות הן למעלה ראש, ראיתי להודיע במותב תלתא כי
אשתי קוראת לי.
בי!
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2003 22:56 |
|
| |
רב סיינפלד
על תולדות ההסכמות ראה: נ' רקובר, זכות היוצרים במקורות היהודיים, ירושלים תשנ"א.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2003 22:52 |
|
| |
כיהודה ועוד לקרא להסכמת קרוע, וגם לרבות הצוות של תלמידי חכמים מופלגים שמסרו לבם ונפשם והשקיעו דמים תרתי משמע לעבור על כל עשרים הכרכים כמספר מסעות בני ישראל מינוס כ"ב ולאחר התייעצות עם גדולי התורה וההוראה שליט"א ועם מנהלי משמרת הצניעות כדת מה לעשות עם אמוראים שהחביאו את עצמם תחת מטות רבותיהם, ועם הארבעה שנכנסו לפרדס, ועל החוצפה הגסה להצהיר שתורה לא בשמים הוא ולאחר ישיבה בכובד ראש הוחלט ושלחו מהכא להתם שכיון שזה חיבור של חכמי בבל אין להעמיס עליהם כי אין הקב"ה בא בטרוניא אלא עם חכמי ארץ הצבי ועת לעשות לה' הפרו תורתיך.
אולם בלי נדר למרות השמתא וארור בהתלמוד הירושלמי בל יראה ובל ימצא דעות חיצוניות כאלו וכמאמר הכתוב עת לעשות לטיירא הפרו ה'.
ובכן אברך על המוגמר וגם אני אביא הברכה אל ביתי כאשר יצא מתחת מכבש הדפוס במחיר אשר ישלשל אלי המו"ל וממני יראו וכן לא יעשה.
המצפה לישועת ה' כהרף עין זעירא דמן חבריא הקטן שבקטנים וכו' וכו' שמחמת ענותנותו רוצה בעילום שמו כי מחמת טעם הכמוס אינו שר המסכים שמחמיץ יינו ומחמת דחזי גברא רבא, קרוע שאינו מאוחה, דקא מסהיד עליה אמר שאם שאול בנביאים ק"ו להדיוט עם כפתור ופרח כמוני וד"ל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2003 20:37 |
|
| |
אני מברך על ההומור הנושב בפורום מעת החלפת ההנהלה!
אם להמשיך את ההסכמה על הש"ס, וודאי היה כתוב שם בערך כך:
המחברים הגאונים שליט"א בטח חשבו למותר להדגיש כי אינם באים לפסוק הלכה למעשה אלא להביא משיחות תלמוד בית המדרש למען יוסיפו הלומדים בישראל להחכים כפי שעשו עד עתה. כי הרי כל הרואה את המבנה התלמודי שהוא בצורת משא ומתן פורה ופתוח ללא פסיקה אלא במקומות מועטים, יבין את זה מעצמו.
יתירה מזו, זו טבעה של התורה שבעל פה שלא תיקבע כמסמך מסמר כתוב ומחייב. המחברים הגאונים כתבוה אך למען העבר שיחותיהם ללימוד הבאים אחריהם למשמרת לזכרון. מאחר ועדיין לא המציאו מכונה קולטת קול להקלטת הדברים בעל פה, דנו את זה כעת לעשות להשם להעלות את הדברים בכתב.
אבל חוששים אנו לדורות הבאים אשר יראו את הכתוב לפניהם ויקדשוהו כתורה הכתובה ח"ו. לכן אנו מגלים דעתנו דעת תורה לבל יקבעו את מעמד התלמוד הלזה כדבר קבוע ועומד אשר ח"ו יכול לבלום את המשך התפתחות התורה להתאמתה לכל זמן ועת. ומלבד זאת הרי יש בכך פגיעה במעמד התורה שבכתב.
לכן אנו מוסרים מודעה כי כל הפוסק הלכה לפי התלמוד מבלי שדנו חכמי ימיו בגופם של דברים, אין שומעים לו ופסקו בטל ומבוטל.
להשומע יונעם...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2003 18:47 |
|
| |
קרוע
אט לך.
ברגע שנתת הסכמה, הבעת הסכמה לביקורת על הש"ס.
אתה רוצה שמישהו ימשיך?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2003 17:55 |
|
| |
אחד הספרים שאין עליהם הסכמה הוא הש"ס, אז החלטתי להתחיל לכתוב לו הסכמה…
באו לפני האי תרי צנתרי דדהבא, רבינא ורב אשי, אשר רחש ליבם דבר טוב וראו לאסוף אסופות ליקוטי בתר ליקוטי מדברי רבותינו הראשונים והאחרונים וסדרום למען ירוץ קורא בו, ודעת לנבון נקל למצוא דברי חפץ דבר דבור על אפניו.
וקורא לאסופה זו שם חדש אשר פי כל הלומדים יקבנו – תלמוד בבלי. לו יאה ולו נאה להתעטר בשם זה באשר בלולה משנתו מכל עמודי התורה אשר אומתנו אינה אומה בלעדיהם.
והנה ביודעי ומכירי אמינא את עוצם גדלות העורכים אשר בהצנע לכת כינו עצמם עורכים. פשריה להודע כי מאז ימי רבינו הקדוש נבג"ם זצוקלל"ה זיע"א לא בא כבושם הזה על שולחן מלכים, מאן מלכי רבנן.
שמישהו ימשיך…
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2003 17:36 |
|
| |
בעל עגלה
סליחה על החשד - ח. נ. ביאליק?
או, להבדיל, החזון איש (לא, כי וטו היה מזהה מייד, ולא רק הוא).
מן הסתם לא הרב קוק.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2003 12:44 |
|
| |
בע"ע,
אולי תפתח לנו אשכול חידות? לא יזיק!
אנסה את מזלי. מתאים לחזו"א, אבל יש קצת פלפל ר"י הוטנרי!?
מנהלים,
עדיין מחכה לפסק שלכם!
ביקשוני מזמן להעביר קטעים רנדומליים מספרים שונים כאן על שולחן ניתוחים.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2003 12:26 |
|
| |
רב סיינפלד יקירי
אתה מעלה פה נושא שייגעתי בו את מוחי וליבי פעמים רבות .
אני קורא את ביקורת הספרים ב"המודיע" (יתד כידוע לא נכנס לביתי מטעמים שכבר פורטו)
ולהבדיל בין הטהור לטהור את מוסף הספרים של הארץ שהוא די מקביל למוספי הספרים במשובחים בעיתוני העולם .
פעמים שקורא אני ביקורות שם ואינני מסוגל לשאת את האותיות המרצדות מול עיני . לבבי נכמר בי למראה המבקרים אשר מחסלים לחלוטין את הסופר, ולסיום נועצים בו את שיפודיהם לוידוא הריגה .
רשעות ונבזות מסוג זה וודאי שאל לה להכנס למחנינו (אבל באיזה מחנה אני לכל הרוחות?) אף אם המבקר צודק .
מנגד, אני קורא את "ביקורות" הספרים בהמודיע אשר אף "מחיר חתול" אין בהם ואומר אני לעצמי גדול לשון אחרון מלשון ראשון .
זה אכן מטופש ודביק את כדי שעשוע .
אבל זה לא מכשיל איש כי לא ניתן בכלל לתפוס את ממרחי השטויות האלו ברצינות וזה בהחלט מציג פחות או יותר מה הספרים התורניים החדשים שיצאו לשוק ובהחלט מספק אותי (סוג הספר, הנושא, המחבר אם מוכר וכו') לצורך החלטה האם להרים את רגלי לחנות הקרובה כדי לעיין ולהחליט שם .
האמת כמובן, נמצאת באמצע וצדק הר"ר ווטו הי"ו באמרו שיש לדון בעניין זה בהיבט של הלכות לשון הרע ובהיבט של לא תעמוד על דם רעך .
הגע בעצמך, ישב האיש ועמל חודשים ושנים, הוציא ספר ועתה מגיע הוא לבית המדרש . מסתכל הוא סביב, מייחל לטפיחות שכם, לעליה הגונה, לשדכנים שבוודאי יציפו, סוף סוף, בהצעות הגונות מכל גבירי העיירה (שוודאי ינציחו את הוריהם בספרו הבא) את בתו המכוערת והנה יבוא המבקר שמי יאמר לך שמעלתו גדולה משלו וינעץ סכין בתקוותיו אלו, אשר מפעמות בו למן דקירת המחט הראשונה אשר תפרה את כפתוריו האחוריים.
האמת נמצאת אי שם באמצע .
לכל סיר יש מכסה ולכל סופר יש קורא .
אם ביקורת, אז בשיא העדינות, לעולם לא ישירה, ולעולם לא כזו שתתכבד בקלון המחבר .
על ביקורת כזו תמיד לדאוג למחבר יותר מאשר לסופר ועם כל הבעייתיות שבדבר, החיים מלאי בעיות ויש לכולנו שקי צרות גדולים יותר מהשקרים הלבנים הללו .
הנושא הזה אגב משיק לנושא דומה בשידוכים שראוי לפתוח עליו אשכול נפרד וכן לבעייה כללית (שהיא גם יתרון) חוש הביקורת המנוון של הציבור החרדי.
ועכשיו חידה
מי כתב את השורות הבאות (אסתפק אף בנסיונות ניחוש על אסכולתו, סיווגו הדתי, תקופתו וכד':
" ... עשירים אנחנו במבקרים, מבקרים במחשבה, מבקרים במחשבה ובדיבור, מבקרים במאמרים כתובים ונדפסים, מבקר יחיד, מבקר ציבור, מבקרי עם ישראל כולו . ואמנם המבקר חופשי מלהיות לו חלק בלימודיות . אם יש לו שפת חלקות, או גם עט סופר לו, כבר ניתן לו הזכות לבקר. הפטפטני מפטפט והלבלר ממלא בקולמוס ..."
תוקן על ידי - בעל_עגלה - 3/27/2003 12:43:12 PM
|
|
|
|
|
|
