סודו של מורה נבוכים

אין עוד ספר כמו מורה-נבוכים של הרמב"ם. ספר פילוסופי עמוק וקשה, שה"פשט" האמיתי שלו נותר עדיין עלום ומכוסה, עד היום הזה, למרות מאמציהם של דורות לפענח את תעלומותיו.

הרמב"ם עצמו הוא דמות יוצאת דופן. מצד אחד, תלמיד חכם מופלג, מחבר משנה-תורה. מצד שני, פילוסוף גדול, מגדולי הפילוסופים בתרבות האנושית.
הישכנו שני אלו באדם אחד? בדורנו, זה נראה בלתי אפשרי. בעולם החרדי, משיכה לפילוסופיה ואמונה בגישה הפילוסופית נחשבים לחסרון גדול. ידועים הם דברי הגר"א אודות נטייתו של הרמב"ם לפילוסופיה, ש"הפילוסופיה הארורה הטעתו".
כפי שהעיר בשעתו פרופסור דוד הרטמן, רק מעטים בדורות האחרונים מכירים את כל הרמב"ם. בישיבות אין נוגעים במורה-נבוכים. באוניברסיטאות, אין מכירים (פרט ליוצאי דופן), את הרמב"ם של משנה-תורה. כפי שציין חוקר אחר בבדיחה מפורסמת, לכל אחד יש את הרמב"ם שלו. זה מוצלח כמובן באנגלית. I HAVE MY MONIDES, YOU HAVE YOUR MONIDES, EVERY ONE HAS HIS OWN MONIDES.

כוונתם של הדפים הבאים היא לנסות לקרוא ברמב"ם. כיון שאיני סבור שאוכל להצליח יותר מקודמי, מסיבות שאבאר מייד, אסתפק במשימה צנועה יותר. להציג את הפרשנויות השונות המתאפשרות בדעת הרמב"ם. וזה, כפי שנראה בעז"ה, הרבה מאד.

מלבד ההתמודדות הפילוסופית, האינטלקטואלית, עם ספר פילוסופי מעניין, מה התועלת בלימוד מורה-נבוכים? אני סבור שיש לכך חשיבות מרובה.
ראשית, הרמב"ם, בדומה לנו, נמצא על צומת היסטורית. הוא היה תלמיד נאמן של חז"ל, והוא היה מדען ובקיא בחכמות הטבע. אז, שלא כמו בתקופתנו, המדע היה מספיק מצומצם כך שכולו יכול היה להיות בר השגה עבור אדם אחד, אם אותו אדם היה מוכשר מאד ומעמיק, כמו הרמב"ם.
הרמב"ם ביצע בתוך אישיותו סינתזה של שני עולמות. הוא הפנים אותם חלקים של הפילוסופיה שנראו לו אמיתיים, והוא קרא אותם בתוך הגמרא, בתוך התנ"ך. היה לו חוש ביקורת היסטורי יוצא דופן, שנראה בלתי מובן היום. כיצד יכול היה הרמב"ם, בדורו שלו, לפתח מודעות לאנכרוניזמים היסטוריים, לקבל ביאורים פסיכולוגיסטיים לתופעות כמו כישוף ושדים? יתכן שהתשובה היא שהוא מצא את הסברות האלו בתוך הגמרא. אבל עדיין התופעה אומרת דרשני.
מסיבה זו, מפעלו של הרמב"ם יכול להוות עבורנו דגם. לא שאני ממליץ לאמץ את המסקנות הפילוסופיות שלו. חלק גדול מהפילוסופיה והמדעים שלו (האסטרונומיה למשל) הפכו לגרוטאות היסטוריות, שאינן מעניינות אלא חוקרים מקצועיים. אבל היכולת להגדיר את הקושי שבחיים בין שני עולמות רוחניים, הנכונות להתמודד וההצלחה ליצור סינתזה מתוך התורה עצמה – אלו מהווים, בעיני, סמל ומופת.
שנית, עצם לימוד המורה-נבוכים יכול לתרום הרבה לרכישת מושגים וגישה פילוסופיים. כפי שאמר פילוסוף בן זמננו, הפילוסופיה מבחינה מסויימת אינה אלא הבהרה של שימוש במונחים. גם הרמב"ם סבר כך, וחלק גדול מספרו מוקדש לנושא זה. זו תרומה לא קטנה להבהרתן של שאלות שממשיכות להטריד חושבים עד היום, בשעה שכל מה שדרוש הוא ניתוח של כללי שימוש במילים וקביעת אמצעי זהירות מתאימים כדי להימנע מטעויות.
האם זה כל מה שאפשר להפיק מלימוד מורה-נבוכים? ודאי שלא. אבל אסתפק בשני טעמים אלו.

ובכן, אנו יוצאים לדרך, אל הרפתקאה אינטלקטואלית שאין דומה לה, אל תוך ספר הספרים של הפילוסופיה היהודית, מורה-נבוכים של רבנו משה.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו