ישנו מסורת בעמנו שהמהר"ל מפרג יצר גולם
ודבר זה אף משמש לראיות על כח הצדיקים [עיין בחיי עולם של הסטייפלר]. אבל תעיינו בספרו של החיד"א על תולדות הגדולים שמביא רבנים [כהחכם צבי] שטענו שאין זה נכון.
גם הגיונית זה לא מסתבר, שאם היה כזה דבר זה היה צריך להיות מאורע עולמי גם אצל אומות העולם. לומר שהסתירו את זה מפני החשש מהגויים, זה לא סביר כי אדרבה כבוד המהר"ל והיהודים היה מתגבר מאוד.
בשעת כתיבתי כעת אני ממש מרגיש שזה סיפור
מגוחך ונקודה זו מפריעה לי מאוד כי אם סיפור כזה מושרש כ"כ בתוכנו מפני מסורת בעם א"כ מה אנחנו יודעים על כל מיני מסורות?
איתא במגילה, "מבני בניו של הגולם מפראג למדו תורה בבני ברק"
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
נשלח ב-7/3/2012 04:38
הם כנראה חושבים שאם הם יתמידו ל"השחיל" את הגולם כבדרך אגב, אנשים יתחילו להאמין שהוא היה, שהרי "חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם".
נשלח ב-5/3/2012 11:45
החרש שמע- כי העיור ראה- איך הפיסח רקד- יד ביד עם הגידם- לקול שירתו של האילם.
נשלח ב-5/3/2012 09:47
נישטאיך, דווקא ריבוי המקורות מאשש ומחזק את אמיתות הסיפור. בהבאתך עוד מקורות אתה רק מחזק את הריאליה שלהם, ומלמד אותנו פרק בהסטוריה, כפי שהתרחשה.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
נשלח ב-5/3/2012 02:54
מיימוני
<אך אם כוונתך לכך שבחלום נראה הגולם, מה לכך ולמציאותו ההיסטורית? בחלום אפשר לראות הכל. ואת החלום אפשר לייחס, ולפעמים בצדק, לגילוי שמימי>
כוונתי שהמספר חלם שחולם החלום חלם שהוא חלם.
נשלח ב-4/3/2012 07:27
נישטאיך
זמן רב עבר מאז האשכול וקראתי רק את הודעתך.
אך אם כוונתך לכך שבחלום נראה הגולם, מה לכך ולמציאותו ההיסטורית? בחלום אפשר לראות הכל. ואת החלום אפשר לייחס, ולפעמים בצדק, לגילוי שמימי.
לגבי עצם הסיפורים המופיעים במקור שהזכרת, כמדומה שאחד מחכמי חב"ד מלבדך שוחט פרות קדושות של סיפורים עממיים. בכל אופן, כל ביעור של שקר הוא קידום האמת, לפיכך כרגיל איקון ירוק לך על מפעלך.
בטח שמעתם על הפרה שעמדה דום במשך כל החליבה, וכשהחליבה הסתיימה היא בעטה בדלי וכל החלב שזה עתה נחלב נשפך. נזכרתי בפרה זו כאשר קראתי בשבת את עלון "שיחת השבוע" היו"ל ע"י ארגון צעירי אגודת חב"ד-המרכז. בעלון זה ישנו מדור בשם "מעשה שהיה". סיפור השבוע הוא "פורים של וילונות".
בסיפור זה מופיעים שמות ותאריכים והייתם חושבים שהסיפור כפי שסופר אכן היה, שהרי כלל הוא "כל מילתא דעבידא לאיגלויי - לא משקרי בה אינשי". (בכורות לו א).
כך הייתם חושבים עד שהגעתם לקטע שלפני האחרון, בו קראתם: "קולו של חראדק השתנק לרגע ברעד והוא המשיך בדבריו: "יכולתי לשתוק ולא לספר דבר, אולם אתמול בלילה הופיע בחלומי רבם המנוח של היהודים בפראג, ולצידו ה'גולם' המפחיד. הרב התרה בי כי אם לא אספר היום את כל האמת, מרה תהיה אחריתי"... הכול ציפו להמשך דבריו, אך פתאום התמוטט חראדק ונפח את רוחו".
מערכת שיחת השבוע ששיפצה את הסיפור לילדים כסיפור למבוגרים כמעשה שהיה, השאירה בו את הגולם שלא היה.
מה בין הפרה שבעטה בדלי ומערכת "שיחת השבוע"?
שני רגלים וזנב.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 04/03/2012 03:24:01
נשלח ב-7/8/2011 19:54
אף אחד לא העלה את הטענה אולי בכוונה השתיקו את העניין בספרות של אותו הזמן מהרבה סיבות מבחינת התפיסה של האנשים של המדינה ? אתם יכולים לדעת איזה בלאגן יהיה אם ישמעו שמישהו בישראל מכין גלמים מאחורי הבית ? תחשבו מה זה יכול לשנות בהכול בשוק העבודה בעניני צבא וחיילים אני מאמים שגדלותו של המהר"ל הייתה מספיק גדולה בשביל לשמור את הסיפור הזה בשקט בחייו בכל אופן לגבי אלה שעלו לעלייה בבית הכנסת למיטב ידעתי הבית כנסת הקיים זה שיפוץ אחרי שריפה ואם אני לא טועה פעמיים אז בוודאי שלא נמצא שמה כלום זכור לי סיפור שחיילים גרמנים במלחמת העולם השנייה ניסו לעלות לשמה כשראו שכל מי שעולה לא יורד החליטו לשרוף את המבנה
אח, הרמתי את הכפפה, אביא את הילדה לגן ובינתיים תתרגם!
ספרן הביא באשכול אחר ערך ויקיפדיה בנושא 'סיפור' ה'תשעים ושלש' בנות בשואה.
ראו לינק.
תוקן הלינק
תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 08/08/2011 07:31:46
נשלח ב-19/8/2009 00:31
"שוליית הקוסם" של המשורר יואהן וולפגנג פון גתה משנת 1797 על עוזרו של הקוסם שהפיח חיים במטאטא כדי שישאב מים במקומו. המטאטא שאב ושאב לא הפסקה והשוליה לא ידע כיצד לצוות עליו שיחדול... נשמע מוכר? הצירה של גתה זכתה לעיבוד מפורסם מאוד של וולט דיסני משנת 1940, שם השוליה הוא מיקי מאוס.
לצערי אינני יודע על תרגום לעברית של היצירה הזאת, בכל אופן לא תרגום זמין ברשת (ובשעת לילה מאוחרת זאת לא אשב לתרגם. אני צריך לקום מחר בשעה סבירה, מחר תורי לקחת את הילדה לגן). אם מישהו יודע, שיביא.
Der Zauberlehrling
Johann Wolfgang von Goethe
Hat der alte Hexenmeister
sich doch einmal wegbegeben!
Und nun sollen seine Geister
auch nach meinem Willen leben.
Seine Wort und Werke
merkt ich und den Brauch,
und mit Geistesstärke
tu ich Wunder auch.
Walle! walle
Manche Strecke,
daß, zum Zwecke,
Wasser fließe
und mit reichem, vollem Schwalle
zu dem Bade sich ergieße.
Und nun komm, du alter Besen!
Nimm die schlechten Lumpenhüllen;
bist schon lange Knecht gewesen:
nun erfülle meinen Willen!
Auf zwei Beinen stehe,
oben sei ein Kopf,
eile nun und gehe
mit dem Wassertopf!
Walle! walle
manche Strecke,
daß, zum Zwecke,
Wasser fließe
und mit reichem, vollem Schwalle
zu dem Bade sich ergieße.
Seht, er läuft zum Ufer nieder,
Wahrlich! ist schon an dem Flusse,
und mit Blitzesschnelle wieder
ist er hier mit raschem Gusse.
Schon zum zweiten Male!
Wie das Becken schwillt!
Wie sich jede Schale
voll mit Wasser füllt!
Stehe! stehe!
denn wir haben
deiner Gaben
vollgemessen! -
Ach, ich merk es! Wehe! wehe!
Hab ich doch das Wort vergessen!
Ach, das Wort, worauf am Ende
er das wird, was er gewesen.
Ach, er läuft und bringt behende!
Wärst du doch der alte Besen!
Immer neue Güsse
bringt er schnell herein,
Ach! und hundert Flüsse
stürzen auf mich ein.
Nein, nicht länger
kann ichs lassen;
will ihn fassen.
Das ist Tücke!
Ach! nun wird mir immer bänger!
Welche Mine! welche Blicke!
O du Ausgeburt der Hölle!
Soll das ganze Haus ersaufen?
Seh ich über jede Schwelle
doch schon Wasserströme laufen.
Ein verruchter Besen,
der nicht hören will!
Stock, der du gewesen,
steh doch wieder still!
Willst am Ende
gar nicht lassen?
Will dich fassen,
will dich halten
und das alte Holz behende
mit dem scharfen Beile spalten.
Seht da kommt er schleppend wieder!
Wie ich mich nur auf dich werfe,
gleich, o Kobold, liegst du nieder;
krachend trifft die glatte Schärfe.
Wahrlich, brav getroffen!
Seht, er ist entzwei!
Und nun kann ich hoffen,
und ich atme frei!
Wehe! wehe!
Beide Teile
stehn in Eile
schon als Knechte
völlig fertig in die Höhe!
Helft mir, ach! ihr hohen Mächte!
Und sie laufen! Naß und nässer
wirds im Saal und auf den Stufen.
Welch entsetzliches Gewässer!
Herr und Meister! hör mich rufen! -
Ach, da kommt der Meister!
Herr, die Not ist groß!
Die ich rief, die Geister
werd ich nun nicht los.
"In die Ecke,
Besen, Besen!
Seids gewesen.
Denn als Geister
ruft euch nur zu diesem Zwecke,
erst hervor der alte Meister."
בוגי
נדמה לי שהנוסח הזה גם מתאים לכמה אשכולות כאן.
חצקל פגש את בערל, ושאל אותו אם יש לו משהו למכור,
-כן יש לי קופסאות סרדינים,
-וכמה אתה רוצה בעבורם? שאל חצקל.
- מאה לירות! השיב בערל
- קניתי. אמר חצקל,
עברו כמה ימים ושוב נפגשו החברים, והפעם שאל בערל.
- תגיד חזקל, יש לך את הקופסאת סרדינים שמכרתי לך?
- כן השיבחזקל.
- בכמה תמכור לי אותן?
- 150 לירות!
- קניתי.
הסיפור חזר על עצמו מספר פעמים, ומחיר הקופסאות הגיע כבר ל1000 לירות -עד ששוב נפגשו, בפעם העשירית.
-חזקל! יש לך את הקופסאות? - שאל ברל.
- לא מכרתי אותם אתמול ליענקל,
-לא חבל אמר בערל! ממה נתפרנס מעכשיו?
