בראשית והיוונים

עניין ארבעת היסודות,הם שורשים רוחניים עד לגשמיות.מוזכרים בדברי חז"ל בדרך של חלוקת הצבעים,אדום,שחור,ירוק,לבן.

החלוקה הזו מבוססת על הנחת מה שנקרא אחר כך 4 היסודות.ונזכרה בנדה דף כא,וראה בספרי זוטא פסקא ה,שנזכרו כצמדי הפכים.

ונזכר כשורש רוחני במדרש רבה פרשה יב ושיר השירים רבה פרשה ג, ובסיקתא דרב כהנא פרשה א, ובתנחומא פרשת שמיני,כארבע סוגי אש שלמעלה שהראה הקב"ה למשה.בעניין עשיית המשכן.(שהוא עולם קטן)

ובעניין עשיית המנורה גם כן,כנמצא במדרש ילמדנו (ילקוט תלמוד תורה) פרשת בהעלותך.ובאוצר המדרשים (איינזשטיין עמוד תקפ)לגבי הנשמה

ובמדרש אלפא ביתא מובא בספר בתי מדרשות חלק ב "ארבע מיני אש יוצאות מפי השכינה אחת אדומה כדם,אחת ברה כחמה,אחת שחורה כשק,ואחת ירוקה כעשב"

ובמדרש תמורה סוף פרק א,""וד' השרים הם ד' יסודות הגוף ואלו הן, הדם והלובן ומרה אדומה ומרה שחורה, וכיון שאחד מן השרים מעלים עיניו כמעט מיד הגוף מתבלבל ונחלה האדם, ואם יחסר אחד מן השרים הרוח הולך והגוף כלה. א"ל ר' עקיבא והיאך בני אדם יש מתים קטנים ויש מתים גדולים ויש מתים זקנים? א"ל כך הוא, כיון שאחד מן היסודות מתחסר הגוף מת, וכן הוא כנגד ד' יסודות שבגוף, ארבע מלכיות כנגד ארבע פנות העולם. לובן כנגד מזרח שהאור יוצא משם ובני מזרח לבנים. הדם כנגד צפון וכשם שהצפון פתוח כך הגוף פתוח לפני הדם, שבכל מקום שתחתוך מן הגוף הדם יוצא משם, אבל השלשה אינם יוצאים בכל מקום שתחתוך, ובני צפון כולם אדומים. מרה אדומה כנגד המערב, כי השמש מתאדמת בגבול המערב ופני מערב מאדימין בעת שקיעתה. מרה שחורה כנגד דרום שתולדתה בצנה, כך בטללים, וכנגדן ארבעה יסודי העולם: מרה שחורה כנגד העפר תולדתה צינה ויבשה כך העפר, מרה אדומה כנגד האש תולדתה חמה ויבשה, הלובן כנגד המים תולדתו קר ולח כמו המים, הדם כנגד הרוח. "

זאת מלבד מה שצויין כבר לעיל מספר יצירה,וממדרש רבה.וכבר צויין ע"י האור שמח בפירושו לרמב"ם הלכות יסודי התורה ממדרש רבה.

וכל חלוקת ארבעת הצבעים הללו נמשכת מהחלוקה הידועה לארבעת היסודות,ולא בכדי נקטו חז"ל אלו הארבע מיני צבעים בדווקא.אם כך,נמצא מקורו מהתלמוד כבר.

עד כמה שאני יכול לשפוט מסקירת הטקסטים שלפנינו, ההנחה שהעולם (הפיזי, מה שמכנים "גשמי") מארבעה יסודות חדרה אלינו מבחוץ, בהשפעת המדע היווני (שהרי הפילוסופיה היתה אם כל המדעים). היא נקלטה אצלנו, והשתרשה במטפיזיקה. לפיכך, בשעה שהתברר כי אין בה ממש מבחינה פיזיקלית, עדיין נותרנו נאמנים לה למרות מקורה הזר.

אין זו, לדעתי, התפיסה היחידה שבאה אלינו מבחוץ. הרבה אמונות שנחשבות ליסוד בעם ישראל נקלטו במשך הדורות וקיבלו גושפנקה.
ביניהן:

שמות המלאכים.
הערכת הסגפנות כעבודת אלקים (יתכן שזו התפתחות מקורית, שכן יש דעות המצדדות בכך בתלמוד והן נראות מקוריות).
החלוקה בין גוף רע לנשמה טובה.
הגלגלים.

וזו רק רשימה קצרה.
אני בהחלט מוכן לדון בכל אחת מטענות אלו, שעלולה לעורר ויכוח, החל מהמקורות הראשונים (אבל לא בהסתמך על דברי אחרונים ש*אין לחלוק על דעתם* מכוח נתונים).


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ממכתב כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע מחודש אדר תש"כ (אגרות קודש חי"ט ע' רלט), בתגובה למי שכתב לו שלא ניתן לומר היום שיש ארבעה יסודות, בזמן שלדעת המדע יש תשעים ושישה (מספר היסודות הכימיים שהתגלו נכון לאותו זמן):

[ארבע יסודות] שבדברי רז"ל אין פי' שאי אפשר לחלקם ולפוצצם, אלא שהם החלקים "היסודים" שכל דבר מורכב מהם. ואין זה שייך למספר של elements אשר ב-chemistry. ויש מפרשים קדמונים בדרז"ל "יסודות" - שהכוונה לתכונות שלהם: קור ולח, חם ויבש וכו'. ואכ"מ. ולכן נק' במדרש טבעים.
זה הי' מוסכם לפני 50 שנה, אבל עתה "מוסכם" - שכל אחד מהם מורכב מכמה חלקים. וכמה מיני חלקים ישנם - אין יודעים עדיין כלל. ויש משערים שהם ארבעה יסודות: Matter, Antimatter, Positive, Negative.

המקור הקדום המזכיר את היסודות הוא בספר יצירה פ"א מי"ד אולם אינו מזכיר רק ג' יסודות אש מים רוח ולא עפר. וכבר דן על כך הרמ"ק בספרו הפרדס מדוע אינו מזכיר עפר.

ה"ארבע יסודות" מוזכרים גם ב'מדבר רבה' ובספר הזהר, אך בוודאי ידעתי שחכמי הפורום שאינם מאמינים בקדמות הזהר, מיד יאמרו שאין כאן שום הוכחה שהרי רמד"ל חיברו, וכן במדבר רבה הוא בוודאי מדרשו של רבי משה הדרשן. אולם ספר יצירה הינו ספר קדמון מאד, שכבר בזמן הרס"ג (מהדורת קאפח שכן פי' הרס,ג שנדפס במהדורות וורשא הנפוצות אינו מהרס"ג אלא מחכם אשכנזי עלום שם) כתב ש"הקדמונים מסרו כי ספר זה אברהם אבינו חברו כפי שמפורש בסופו". וכמובן שהמסתפקים יפקפקו על יחוס זה עד לאברהם, אך בכל אופן מדובר בספר שהי' כבר ידוע ונפוץ כספר עתיק בזמן הרס"ג, והרבה גאונים כתבו פירושים על ספר זה, מלבד פירוש הרס"ג יש פירוש של רבי שבתי דונאלו (ד"א תרע"ג- תש"ל)ופירושו של בעל העתים הנשיא רבי יהודה ברצלוני, ויש האומרים שעל ספר זה כיוונו בסנהדרין סז, ב "עסקו בהלכות יצירה". (ויש טוענים שהספר מבית המדרש הטברייני על דקדוק)