קודם יורים את החץ ואח"כ מציירים את המעגל

ישנו משל ידוע על אדם שהלך ברחוב כאשר ראה מטרה של חיצים כאשר החץ תקוע בדיוק באמצע.

התפעל האדם מכשרונו של יורה החץ.

עובר אורח שהבחין בהתפעלותו של הרואה הסביר לו שאין כאן כשרון בכלל. קודם יורים את החץ ואח"כ מציירים סביבו את המעגל...


כאשר מתנהלים, כאן ובכל מקום אחר, דיונים בעניינים עקרוניים אני לא יכול להשתחרר מהמשל הזה.

הרי כל אחד מאתנו די מקובע לפחות בנושאים עקרוניים. מה אם כן האמינות שלנו כאשר אנו מנסים להוכיח את הטיעונים שלנו באמצעים לוגיים?

אני לא מדבר כלפי השומעים אלא כלפי עצמי. איך אני יכול לדון בלוגיקה ובהגיון צרוף בעניין שאני כבר אמור לדעת מראש את תוצאת הדיון?

לדוגמא: אני מנסה לשכנע מישהו בהגיון שיש מנהיג לבירה. האם יש סיכוי כלשהוא שארשה לעצמי להגיע למסקנה אחרת? בוודאי שלא. כל טיעון שלי יהיה א"כ כמו אותו צלף במשל.

אנו יודעים שהשוחד הקטן ביותר יכול לעוור עיני חכמים ולגרום להם לסטות מההגיון. האם יש שוחד גדול מהידיעה שאני בוודאי צודק? האם יש אפשרות בכלל לשחרר את השכל הנקי והישר מכבלי השוחד הזה?

יש המצדדים בגישה שאדם חייב לחקור ולהשתמש בשכלו על מנת להוכיח דברים שבאמונה, אך עליו לדעת שעליו להגיע למסקנה הנכונה... האם זה לא מגוחך???

השאלה הזאת מטרידה אותי הרבה.

קרוע - אכן הרחבת את היריעה .

התייחסתי לרמת העקרון ולא לרמת הפרטים שאכן נלעסה בפורום רבות .
רק אומר לך שאני מאמין שיש פה איזה שניים שלש משתתפים שאם תספר להם שלעסת את הכזית ב 4 דקות ו12 שניות הם אמנם התעלפו, אבל יהיה אפשר לעורר אותם .

בורג,

תמיד אשמח להוסיף ברגים לאופני מרכבתי המקרטעת
ואם הגעתי לאור האורות של האמת (נשמע כמו ספרי מוהר"ן) אל תמנע טוב מבעליו ופרוש את תורתך.

החוויה אליה התכוונתי צריכה להיות אכן מזוקקת והדברים ארוכים .
ולגבי ה"קרוע", התכוונתי שאדם צריל להיות בבירור מתמיד והרי לא תחלוק על ה"יוסיף דעת יוסיף מכאוב" .

קרוע ובע"ע

כמדומה שיש כאן איזה שהיא טעות חוויתית, הרי ברור שכולנו חווים חויות נפלאות לפחות בחלק מן המצוות, אבל כאשר אנו באים לבחון אותן אנו מוצאים לפתע שהחויה עצמה היא מכח איזה מקור, חינוך קדום, וכדומה.

כך שאי אפשר להוכיח מהחויה עצמה ולא כלום, מי שהחויה מספיקה לו, שיהנה ויקיים את החויה הלאה.

אנו מדברים על מי שמחפש את שורש החויה, את ההתקדמות שבחויה, את השלמות ששבאה לאדם ע"י קיום המצוות, הלא בשביל כך אנו עושים את המצוות, בכדי להיות שלמים יותר.

ובניגוד אליך בעל עגלה, המוצא הישר את האמת, מוצא טעם בקיומו הרבה מעבר מאשר להיות קרוע, מאחר והקרוע אינו מתקדם רק במידה בה הוא אכן מגיע לנקודת האמת, אבל לא בזה שהוא קרוע.

ומי שזכה להכיר ולראות באור האורות של האמת, חייו נהפכו לטעימים ומתוקים, מאושרים עד אין קץ. (ואני רוצה לגלות לכם שאפשר להגיע.)

בנוגע לחינוך הילדים, אין חולק שלא שייך לחנך ילדים בשכל גרידא, ויש ליתן בהם הטעם החוויתי, אבל גם בזה צריך לדעת את המינון הנכון.

בברכת הצלחה רבה לקרועים הנוסעים בעגלתם.

אני בטוח שכבר דנו על הנושא הזה בפורום.

חוויה יכולה להיות הבסיס. כמו שאתה כותב שאהבה אינה ידיעה אלא חוויה וכך גם אמונה בבורא עולם.

השאלה היא מה קורה כשפורטים את החוויה המדהימה הזאת של "יש מנהיג לבירה" ושל אהבה והתבטלות אליו לפרוטות של אין סוף המצוות המעשיות.

יאמר האומר: אני חש חוויה רוחנית עצומה באכילת מצה. אבל למה אני חייב לאכול כזית תוך 4 דקות???

אתה לא חושב שקצת מסוכן להשתית הכל על החוויה?

ואם תאמר שצריך גם שכל, אז כבר אין באפשרותך להגביל את השכל מלחקור גם בחורים ובסדקים עד היכן שידו של אדם מגעת. (אני מושפע מהחג הממשמש ובא...)

אני דווקא התכוונתי לשימוש בחוויה, כתחליף לגטימי לשכל .

יש כאלו הזקוקים להוכחה השכלית . יש אחרים שיכולים להרגיש דברים באמצעות חוויה רוחנית.

כשיש חוויה רוחנית אותנטית, אין צורך בשכל, כי פשוט מרגישים .
כשאתה מרגיש אהבה אתה לא זקוק להוכחה חיצונית, אתה פשוט מרגיש ויודע שאתה אוהב .
כשאתה מרגיש אלוקות אין חובה ואולי אפילו אין סיבה לנסות ולחפש דרכים אחרות, מתוך מחשבה שלא קבלת את זה באמצעות שכלך .

ככלל, גם ל"שכל הטהור" יש בעיות משלו ואפילו לא ברור שקיים מושג כזה .

זה נכון לחלק מהאנשים וזה נכון גם לילדים .
יש ילדים שאם תתן להם רק חוויה רוחנית, תגרום להם עוול, הם ירגישו שאתה מסבן אותם ויש הפוכים .

תודה בעל עגלה.

דברת על הדרך החוויתית.

בצעירותי הייתי סבור שהכל צריך להיות בשכל בלבד. הייתי מזלזל בחוויות ובהרגשים דתיים.

היום, בתור אבא לילדים, אני נוכח שהנחלת ערכי היהדות לדור הבא צריכה להיות מושתתת בעיקר על הצד החוויתי.

אפשר לטפטף לילדים מן הצד גם רמזים שכליים וכווני דרך, אבל החוויה היא אם כל חינוך ליידישקייט.

רק מי שמכיר אותי ויודע כמה שהצד השכלי חשוב לי, יכול לדעת כמה קשה לי לכתוב דברים כאלה.

אך זו האמת.

קרוע, דבר ראשון טוב להיות קרוע .
טוב להיטרד מדברים חשובים כאלה .

ביום בו נפסיק להטרד משאלות הרות גורל יבטל טעם קיומנו .

על כן, המצב הוא טוב וזה כבר אופטימי .

אם אתה מסתפק בזה, משמע אינך מקובע, משמע יכול אתה, בניגוד לדבריך לזהות זויות ודרכים חדשות .

ואכן, עיקר העבודה היא פנימית .

במקרה דנן, אני מאמין שאין "סיכון" . גם אם תשתחרר מכל כבלי הדעות הקדומות תגיע למסקנה שיש מנהיג לבירה .

ולא רק הדרך השכלית, גם הדרך ה"חוויתית" איננה פסולה .

קרוע

אז הגעת לפורום הנכון. כאן האמת מעל הכל מצד אחד ומצד שני יש את היראה הקודמת לחכמה לבל תסטה לכל הרוחות.

תעשה קליק ותמצא לינק - יגעת ולא מצאת אל תאמין!

לינק, לינק...

הלא קיים כבר הסימן והעיגול וגם כבר ירו את החץ, יש הרבה אשכולות שנפתחו בנושא עם תשובות לחיצים, אולי כדאי להתמקד שם מאשר שכל אחד יפתח מטאפורה משלו באשכול חדש.