פאה נכרית, מצוה קלה או קשה? ומה ההשלכות?

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=282216&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0


אף פעם לא אשכח את ההלם כשחבשתי את הפאה הראשונה שלי

מאת אורלי הלפרן


ספר חדש שיצא בארץ באנגלית מביא לראשונה מונולוגים של נשים דתיות וחרדיות על הסתרת השיער וחבישת פיאה נוכרית. רובן רואות בכיסוי השיער מצווה קשה מאוד כיוון שהיא משנה את הדימוי העצמי. אבל יש שמתייחסות לכך כאל משחק מחבואים חושני ומתענגות על חשיפת שיערן האמיתי לעיני הבעל. אחרות רואות בכך אמצעי לדיכוי מיני. ויש מי שאומרת שאם השיער הוא ערווה, שגם הבעל יכסה את השיער.



"רציתי ללמוד על מצוות כיסוי ראש ולא מצאתי שום דבר בנושא", אמרה לין שרייבר, עורכת הספר, "אז החלטתי ליצור ספר שיהווה מקור הלכתי לנשים"


"אני מאוד אוהבת את השיער שלי", אמרה ברברה רוברטס (שם בדוי), חרדית מהזרם הליטאי שחובשת פיאה אף על פי שהתגרשה מבעלה לפני יותר מעשרים שנה. "אני יודעת שהגבר שיזכה לראות את השיער שלי כשאנחנו לבד בבית יבוא על סיפוקו... אני יודעת שכשאני אוריד את הפיאה שלי, הנמר שבגבר הזה ייצא לחופשי ואני אותיר אותו חסר נשימה".

רוברטס מודעת מאוד לכוח הטמון בשיער האשה: "שיער באשה ערווה, משום שהוא משפיע על הגברים. זה מרגש", הכריזה האשה בעלת השיער החום הארוך, שהסתתר מתחת לפיאה. "כשנשים הולכות למקווה, הן מקדישות זמן רב לסידור ולארגון השיער לפני שהן חוזרות לביתן, משום שזה הדבר הראשון שעליו מסתכל הבעל.

"כשהייתי חוזרת הביתה, ההצגה היתה מתחילה", אמרה רוברטס. היא עזבה את בעלה, שהכה אותה, אך נותרה עגונה כמה שנים לפני שיכלה להצטרף מחדש לזירת השידוכים. "אחד הדברים בנוגע לפיאה הוא שאת מרגישה אותה", היא אמרה ולחצה על קצה ראשה. "היא לוחצת לך על הראש ומזכירה לך לא לפלרטט", הוסיפה, "והיא גם מאוד מגרדת". למרות זאת היא מסרבת לקצוץ את שיערה לתספורת קצרה. "השיער שלי מחזק את תחושת היופי הגופני שלי", אמרה רוברטס, שעלתה באחרונה מארה"ב לישראל. "אני רוצה לצאת לדייט ולחשוב שכאשר אנשא אוכל להסיר את הפיאה שלי ובעלי יהיה כל כך מאושר".

רוברטס עדיין מחפשת את ה"זיווג" שלה, ועל אף שהיא יודעת שכיסוי שיערה מקטין את סיכוייה, היא נאמנה לאמונותיה הדתיות. "זה לא נושא פשוט, זה אפילו נושא כאוב. כשאתה יוצא עם אשה המכסה את שיערה, אתה צריך לזהות את יופיה הרוחני והפילוסופי. אני מחכה לגבר שיגלה זאת בי".


עוצמה מיסטית ומינית

בספר "Hide and Seek: Jewish Women and Hair Covering" (משחקי מחבואים: נשים יהודיות וכיסוי שיער), שיצא באחורנה בהוצאת אורים, מתארות רוברטס ו-32 נשים אחרות את תחושותיהן לפני ואחרי כיסוי שיערן. בנוסף לתחושותיהן של הנשים השונות, כללה העורכת לין שרייבר, חוזרת בתשובה שהפכה לחרדית, את כל האזכורים הדתיים לכיסוי שיער האשה.

"כל מצווה שאני מקיימת היא מצווה שלמדתי עליה לפני כן, משום שאנחנו מחויבים להבין את כל המצוות שאנחנו מקיימים", אמרה שרייבר, שחזרה בתשובה לפני נישואיה. "רציתי ללמוד על מצוות כיסוי ראש ולא הצלחתי למצוא שום דבר בנושא. חוץ מזה, אפשר לשאוב כוח ממסעות שעשו אנשים אחרים. ניסיתי לשלב בין השניים כדי ליצור ספר שיהווה מקור הלכתי לנשים. זה לא ספר פסקי הלכה. הספר לא ייתן לך תשובות, רק מידע". לפני שכתב היד הוגש לדפוס, הוא נקרא כמה פעמים על ידי שני רבנים - הרב מייקל ברוידה מאטלנטה והרב יהודה הנקין מהר נוף, הנחשבים מומחים בנושא.

בשביל שרייבר, סופרת המתגוררת במישיגן, מצוות כיסוי השיער לא היתה קלה לביצוע. "אני חושבת שאין מצווה קשה יותר מזאת", אמרה. "זו מצווה שמשנה אותך. השיער שלי מאוד מתולתל וכולם מזהים אותי לפי שיערי. למעשה, כך זיהו אותי בעבר; עכשיו כבר לא מזהים". שרייבר מכסה את כל שיערה בעזרת כובעים שונים המבטאים את אישיותה ואת סגנונה האישי. "כעת יש לי עוד משהו מלבד המראה החיצוני שלי ואני יכולה להודות על כך להלכה. אנשים רואים את הכובע שלי אבל לי יש משהו שנשאר רק בשבילי ובשביל בעלי, וזה מאוד נעים".

אפילו בעבור נשים שגדלו בבתים דתיים, שבהם נשים תמיד כיסו את שיערן, כיסוי השיער היה קשה. "למרות שראיתי את אמי וסבתי מכסות את שיערן, לא תיארתי לעצמי שזה יהיה מאמץ כל כך גדול בשבילי", אמרה הרבנית רבקה סלונים, המנהלת את בית חב"ד בבירמינגהם, ניו יורק. "למרות שאין לי תלתלים יפים, זה עדיין היה קשה. אף פעם לא אשכח איך ישבתי על הכיסא וחבשתי את הפיאה הראשונה שלי. זה היה הלם מוחלט. השיער נוגע לעצם קיומנו. את רואה בעיני רוחך את הנאצים מגלחים את שיער הנשים - זה מעלה דימוי מסוים. יש בזה כוח עצום, במובן מיסטי ומיני.

"אני באמת מאמינה שזו ערווה", אומרת סלונים. "סביר להניח שאחת הסיבות לכך שמכסים את השיער רק לאחר הנישואים היא הקשר שלו לתודעה מינית. אשה משדרת מסרים עדינים הנובעים מהמודעות המינית החדשה שלה. יש לה מודעות חדשה לעוצמתו ומיניותו של הגוף שלה".

סלונים מכסה את שערה כל הזמן. "אני מקיימת את מנהג כיסוי הראש כל הזמן, גם כשאני ישנה. חונכתי לפי המסורת החסידית, בעלת השורשים המיסטיים, המייחסת עוצמה רבה לשיער ומעניקה מזל וברכה לאשה ולמשפחתה דרך כיסוי השיער הקפדני".

סלונים מספרת את שיערה קצר מאוד וחובשת עליו פיאה טבעית וקצרה "בסגנון פאנקיסטי". "אני רואה את ההפתעה על פניהם של אנשים כשהם מגלים שאני חובשת פיאה", היא אומרת בגאווה. בבית היא חובשת מטפחת. "אני מודעת לשיער שלי כשאני נמצאת ליד ילדי הגדולים", היא אומרת.

לדבריה, "אין שום דבר מקרי בהסרת כיסוי ראש", גם לא מול הבעל. "כשאשה השומרת על צניעותה מתפשטת מול בעלה, היא מאוד מודעת לכך. יש בכך משהו מאוד מרגש, הנובע מכך שמדובר במשהו שאינו זמין. זה הפיתוי שבדבר האסור. בין אם מדובר בחידוש היחסים לאחר הביקור במקווה ובין אם בהסרת הכיסוי. במקווה יש ציפייה, התרגשות, התחדשות ומתח, ויש דינמיקה דומה בנוגע לכל תהליך ההתפשטות", אמרה סלונים, אם לשמונה ילדים.


הבעל מחליט על הפיאה

לבתיה מידד לא היתה כל בעיה עם כיסוי הראש, כנראה משום שהיא מעולם לא אהבה את שיערה. "השיער שלי היה כזאת מעמסה. יש לי שיער 'יהודי' מתולתל, וההלכה איפשרה לי לכסות אותו. כיסוי הראש הפך לשגרה. אני חובשת אותו בבוקר כשאני עדיין לבושה בחלוק הרחצה. זאת חירות: את פשוט אוספת אותו ומכסה אותו". מידד, ציונית דתית שעלתה לישראל מארה"ב בשנת 1970, חודשיים לאחר נישואיה, טוענת כי שיערה בריא יותר אחרי שלושים שנות כיסוי: הוא לא נחשף לפגעי מזג האוויר.

בניגוד לרוברטס וסלונים, מידד אינה חשה שיש בשיער עוצמה מינית. "זה לא שהשיער הוא אירוטי. זה פשוט משהו שנועד רק לבעלך. זה חלק מיוחד של מערכת היחסים שלא חולקים אותו עם מישהו אחר", אמרה מידד, אם לחמישה, המתגוררת בשילה. בנוסף, היא אינה חשה שיש משהו מיוחד בהסרת כיסוי הראש מול הבעל: "עכשיו כבר לא. אולי בתחילת הנישואים. אני לא זוכרת, זה היה לפני הרבה זמן.

"מאז שהתחתנתי אני מסתפרת בעצמי, כך שכבר אין בו שום דבר אופנתי. אם אסיר את הכובע שלי, הוא לא ייראה יפה. הוא מסופר כך שיתאים לכיסוי - לא כדי שייראה טוב. זה דומה לתחתונים מוכתמים: הם נקיים, אבל יש בהם חור או שהם בצבע הלא נכון, ולמרות זאת לא אכפת לך משום שאף אחד לא רואה אותם. אני לא חושבת שבעלי מבחין בהבדל. גם כשעשיתי שינוי דרסטי ועברתי משיער באורך המותניים לשיער באורך הכתפיים - הוא לא שם לב".

מידד אומרת שהיחס של בעלה עדיף על יחסם של בעלים המכתיבים לנשותיהם איזה כיסוי ראש לחבוש. "יש לי חברות שבעליהן נעולים על סוג מסוים של כיסוי ראש - לא מה שהיא רוצה, או מה שנוח לה, או מה שאופנתי. הם מפחדים שאם תחבשי כובע תהפכי למושכת מדי והם חשים מאוימים מהמחשבה שתהיה להם אשה מושכת. זה אמצעי שליטה". למרות זאת, טוענת מידד, "שום תספורת אינה יכולה להשתוות לכובע טוב".

רחל חור, דתייה מודרנית שלובשת מכנסיים, חולקת עליה לחלוטין. חור, כתבת טכנית בחברת היי-טק ותושבת מודיעין, כותבת בספר על שבע השנים שבהן חבשה כיסוי ראש. "אני לא יכולה להגיד שום דבר טוב על כיסוי ראש", היא אומרת. מאז שעלתה מארה"ב לפני שש שנים, היא אומרת שאיבדה את זהותה והפכה ל"כובע". לפני שנתיים החליטה להסיר את כיסוי הראש.

"בארה"ב הייתי אופנתית, משום שחבשתי כובע אופנתי", אמרה חור. "אבל בישראל האנשים לא רואים אותי. הייתי רק כובע, כל השאר היה מובן מאליו. זה הרגיז אותי, משום שאנשים הניחו שאני מאמינה בהרבה דברים שלא האמנתי בהם. הם הניחו שאני מפרנסת את משפחתי בזמן שבעלי יושב בבית ולומד, שאני לא משתמשת באמצעי מניעה, שאין לי טלוויזיה, שאני לא משלמת מסים", היא אמרה ברוגז.

חור קיוותה לשינויים ביהדות האורתודוקסית שישפיעו על חיי הנשים: "ממש התאכזבתי מהנשים הדתיות בכללותן, המקבלות ברצון הסדרים שהופכים אותן לאזרחיות סוג ב'. הדתיות המודרנית היא מאוד צבועה. הגברים מסתובבים במכנסים קצרים ובחולצות טריקו, ונראים כמו כל גבר חילוני, אבל הנשים עדיין לובשות חצאיות ארוכות וחובשות כיסוי ראש".

בדומה למידד, גם היא לא חשה אף פעם רגש מיוחד כשחשפה את שיערה לעיני בעלה: "הוא פשוט נראה נורא, משום שהוא לא נחשף לאוויר או לאור השמש", אמרה. אבל בניגוד למידד, היא חשבה שזאת סיבה טובה מאוד להסיר את הכיסוי. "כיסוי הראש הקטין את המיניות שלי באופן קבוע. זאת הנקודה. הבעל לא רוצה שאשתו תרגיש סקסית כל הזמן - אבל הוא יכול להרגיש מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה".

יתרה מזאת, בניגוד למידד חור חשה לא מושכת כשחבשה את הכובע שלה: "כל הזמן הרגשתי מכוערת. במשך שנים הרגשתי מכוערת". לדברי חור, "ערווה" צריכה להיות שווה לגברים ונשים. "אם שיער הנשים הוא ערווה - אז גם שיערם של הגברים הוא כזה ובעלי צריך לכסות את ראשו".

אליעזרט
גורלו של הרמח"ל היה מר יותר מגורלו של הרב קוק.

סוציולוגית,
כיסוי ראש לאשה ככיפה לגבר.